אחרי ליל הפרעות על גשר ההגנה, הרצל בוודאי מתהפך בקברו. רחוב הרצל פינת דרך שלמה
במונחי ימין-שמאל פוליטיים, קשה לזהות ברחובות פלורנטין עמדות מובהקות. כשזה מגיע למעורבות חברתית, הקירות מדברים הרבה יותר ברור, וכשזה מגיע ליחס לזרים פלורנטין רחוקה מאוד משכנותיה, שפירא והתקווה.
בימי המאבק נגד גירוש ילדי הזרים התמלאו רחובות השכונה בכתובות למניעת הגירוש. דמות הילד מניף הידיים, אייקון השואה, שמתנוססת במרכזן, ביססה משוואה ברורה.
רחוב המשביר
סמטת המחוגה, סמטת חצרים
הקללה בני זונות נאצים, שחוזרת בלא מעט מקומות, ממשיכה את הכיוון הלוחמני, והכתובת "משטרת ההגירה = גסטאפו ציוני" לא מותירה מקום לספקות.
רחוב זבולון
רחוב הרצל
נוכחות הפליטים בשכונה הולכת וגדלה. ברחוב השוק נפתחה לפני חודשים אחדים מכולת ראשונה, ששלטיה כתובים בשפה זרה לקריאה, אבל כדי לקרוא את הכתובות אריתראה ופרי אריתראה, שהופיעו באבולעפיה ובאברבנאל, צריך משקפיים.
מכולת ברחוב השוק
רחוב אברבנאל, רחוב אבולעפיה
השומר באתר הבנייה בלווינסקי פינת מרכולת, בחור שחור וצעיר מאוד, עצר אותי יום אחד בנימוס. "מדברת אנגלית?", הוא שאל. "כן", אמרתי. "את מישראל?" הוא המשיך. "כן", השבתי, "מאיפה אתה?". "מאריתראה", הוא אמר. "טוב לך כאן?", שאלתי. הוא לא השיב. "אח שלי נסע לקנדה", הוא סיפר. "וטוב לו שם?" שאלתי. "את יודעת", הוא הפתיע בקובלנת מעמד ביניים אופיינית, "כמו בכל העולם המערבי, הכל יקר. חינוך, בריאות, הכל יקר".
נזכרתי בו כשראיתי את התמונות המחרידות
מליל הגזענות על גשר ההגנה. בפייסבוק דיברו על ליל הבדולח, לינץ', על בגידת הממשלה ושיסוי מכוון של החלשים בחלשים מהם. עכשיו הקירות אצלנו מדברים אקטואליה. הכתובת הטרייה "סדק חברתי" היא ממש "הכתובת על הקיר", והכתובת הישנה "בואו נהיה בני אדם" הופכת לקריאה דחופה לסדר היום.
רחוב כפר גלעדי
רחוב וולפסון
על חברת הכנסת המביכה מירי רגב עוד לא נכתב דבר. אולי היום.
