דמעות לא יועילו. הריסת הבניין ברחוב בן עטר 2, המוכר כ"מקווה" או "הסקוואט", יצאה השבוע לדרך. למרות שלפי אחד מהמפקחים שהסתובב במקום, צו ההריסה עדיין לא ניתן, ביום ראשון החלו פועלים לפרק את תכולת הבניין רחב הידיים, ולמלא בזו אחר זו עגלות פינוי.
הבניין, הרחבה ועגלת הפינוי. בקרוב ימחק
בעבר הרחוק מאוד שימש המבנה כמקווה טהרה. בראשית שנות האלפיים, פעלה בו לתקופה קצרה חנות רהיטים, ואחרי שפונתה, בסביבות 2004, פלשה לבניין חבורה של צעירים, ששיפצה את מערכות החשמל והביוב והחלה להתגורר במקום ולקיים בו פעילות חברתית וקהילתית. מאז נודע הבניין כסקוואט בי.איי (בן עטר). לאחר כמה נסיונות פינוי לא חוקי בכוח, באוקטובר 2007 הגיע צו של בית משפט, והבניין פונה.
סקוואט בי.איי. הדלת האחורית ננעלה סופית ב-2007
מאז עמד הבניין ריק ונעול. את הרחבה שלצדו הפכה העירייה ל"מרכז מחזור", או במילים פחות מכובסות: למתחם של אשפה מתגוללת וניחוח שתן.
בתקופת מחאת הקיץ, אחרי שעל הבניין נתלה שלט גדול: "בית נטוש = מפגע סביבתי, סקוואט = מרכז חברתי", הציבה העירייה במקום, במשך למעלה משבוע, שני שומרים סביב השעון, כדי למנוע פלישה חוזרת.
זירת מחאה. מימין: שלט הבד ביום הפינוי באוקטובר 2007. משמאל: השלט מימי מחאת הקיץ בספטמבר 2011
עכשיו מתקרבים הדחפורים, שלא יותירו לכל זה זכר. גם ציורי הקיר שבחדרים הנטושים יעברו מהעולם. המצוקה והזעם שהולידו אותם נאלצו כבר מזמן לחפש פורקן במקום אחר.
זעקה בנוסח הסקוואט הנטוש
זעם חברתי
ביטוי אמנותי אלטרנטיבי
זעם פוליטי
אלימות
פראות
ריבוי קולות וסגנונות
מחאה כנגד ההתכחשות והאדישות
