את שכונת פלורנטין בדרום תל אביב הכי טוב לעשות ברגל. ולא רק בגלל שקשה למצוא חניה ברחובות הצפופים. רק בהליכה אפשר להבחין בדקויות שהיא מציעה; בעקבות שמשאירים כאן החיים; בעלי המלאכה, הסוחרים, העוברים ושבים ואמני הגרפיטי.
רק הליכה מאפשרת להביט פעם למטה ופעם למעלה.
פעם לכיוון המדרכה ופעם אל הקיר.
תמיד יחכה שם משהו.
פרקטי או חסר פשר.
ההליכה איטית אבל הזמן רץ. הסיבוב החוזר, ברגל, באותן התחנות, מגלה מה התחדש ומה הלך לאיבוד.
מה צמח ומה נפל קורבן לשיני הזמן או לתאבונם של סוחרי הנדל"ן.
כולם משאירים סימנים: אחד קורא ללכת, שני פוסע בבטון רטוב.
כמו שאומרת הקלישאה: