רשת הקפה הענקית "סטארבאקס" לא נחלה הצלחה בישראל, אך זו הייתה כנראה "תקלה" מקומית. ברחבי העולם היא ממשיכה לצמוח, להתרחב ולספק מדי פעם ללקוחותיה אינטרנט חינם (כמו שיודע כל תייר שרוצה לחסוך כסף בניו יורק). בתחרות הקשה בין מותגי הקפה, שאוהבים להדגיש את "חוויית הלקוח", האדריכלות ועיצוב הפנים הם תוספת משמעותית שעשויה לגרום לעוברי-האורח להעדיף אספרסו מסוים על פני השכן שלו.

הרשת מסיאטל, שניחנה בחוש ריח מפותח לקפה ולטרנדים עולמיים, מבינה את הכוח האסתטי הזה - ואת הטרנד האקולוגי. אחרי סניף "ירוק" שנחנך לא מזמן במדינת וושינגטון, לא הרחק מסיאטל עצמה, נחנכה דוגמה יוצאת דופן הרחק משם: סמוך לעיר פוקוקה, באי הדרומי של יפן (קיושו). לסניף הזה של "סטארבאקס" כבר הובטח מיקום מצוין - על שביל הגישה לאחד ממקדשי השינטו החשובים במדינה. המקדש Dazaifu Tenmangu, שנוסד בשנת 919, נהנה בכל שנה מזרם מבקרים של כשני מיליון איש, העולים אליו לרגל כדי להתברך בהצלחה. לאורך שביל הכניסה המרכזי ממוקמים עוד מבנים יפניים מסורתיים, בני קומה אחת וקומתיים.

הזכיין המקומי לא הסתפק במיקום, אלא השקיע מחשבה בעיצוב ייחודי שיכבד את המסורת המקומית. במשרדו של האדריכל היפניקנגו קומה, שמוכר בזכות מבני-עץ רבים שתיכנן בעבר, ניסו ליצור הרמוניה עם הרקע המסורתי והדומיננטי, באמצעות קומפוזיציה מרתקת של פיסות עץ בהצמדה אלכסונית.

יושבים מתחת לעץ. קפה ביפן (צילום: MASAO  NISHIKAWA)
יושבים מתחת לעץ. קפה ביפן (צילום: MASAO NISHIKAWA)

על התקרות והקירות של הסניף, המשתרע על שטח של 213 מ"ר, נמתחו ב-2,000 חתיכות עץ באורך 1.3-4 מטרים, המוצלבות בחיבורים באורך 6 סנטימטרים. אם מחברים את האורך הכולל של כל הפיסות שממלאות את בית הקפה, מדובר בכ-4.4 קילומטרים של עץ. לדברי האדריכלים, הטכניקה של העצים הארוגים היא המשך לעבודה אחרת שנעשתה במשרד, אלא שהפעם הוחלט לנסות שילוב אלכסוני כדי להעניק "כיוון ונזילות". את המכשול הטכני שכרוך בכך (החיבור מסובך יותר כאשר מחברים ארבעה מקלות ביחד), הם פתרו באמצעות הסטה קלה של נקודות-הסמך, כך שארבעת המקלות יפוצלו לשתי קבוצות כדי להימנע מהישענות על נקודה אחת בלבד.

"הערמת חלקים קטנים מהקרקע הייתה מפותחת מאוד בארכיטקטורה המסורתית ביפן ובסין", מציינים המעצבים. "הפעם, המתודה שופרה באופן משמעותי בזכות טכנולוגיה משובחת, וכך האנשים מתקרבים עמוק יותר לקראת הארכיטקטורה".