יריד האמנות החשוב ביותר בעולם, "ארט בזל", נפתח
השבוע בקול תרועה רמה. פרט ל-200 גלריות שמציגות את מיטב יצירות האמנות שברשותן, פועל כאן גם יריד עיצוב מרשים, שמתמקד בעיצוב מהמאה הקודמת והנוכחית. מציגות בו 40 גלריות לעיצוב, שנבחרו בקפידה מתוך 500 שהגישו מועמדות. שליחת Xnet מגישה מקבץ ראשון של עבודות בולטות ביריד.
"בונגלו" של ז'אן פרובה – גלריה פטריק סגווי, פריז
בכל יום במהלך היריד מתרחש פלא אדריכלי: בונגלו בגודל 6X6 מטרים נבנה ומפורק בידי שלושה בנאים. זהו הבונגלו המפורסם של ז'אן פרובה (Jean Prouve),
שנבנה ב-1944 בעקבות הזמנה דחופה של משרד הבינוי והשיכון הצרפתי, לספק פתרון מגורים מיידי לתושבי לורן המופצצת, שנותרו חסרי בית. המבנה עשוי מסגרת מתכת וקורות עץ, המאפשרים לנייד ולבנות אותו בתוך יום אחד בלבד.
פרובה החל את חייו המקצועיים כפועל מתכת, ולימד את עצמו אדריכלות ועיצוב. למעשה, הוא היה כנראה הראשון שהציג לעולם אדריכלות ועיצוב הנעשים באמצעים טכנולוגיים ותעשייתיים. ב-1930 הקים את "איגוד האמנים המודרניים", שפעל תחת הסיסמה "אנחנו אוהבים היגיון, איזון וטוהר". המיצג הוא תזכורת טובה לעובדה הנשכחת תכופות: בסופו של יום, עיצוב נועד לשרת צרכים אנושיים אמיתיים ולא רק גחמות אמנותיות. ההצהרה הזו בולטת בעוצמתה אל מול יריד העיצוב והאמנות המפוארים האלה, שעוסקים בעיקר במותרות.
עבודות של אסטריד קרוג – גלריה מריה ווטרגרן, פריז
זו השנה הראשונה שגלריה מריה וטרגרן (Maria Wettergren)
מציגה ביריד, ומדובר בהפצעה מבטיחה. הגלריה מציגה עבודות של מעצבת הטקסטיל הדנית אסטריד קרוג (Astrid Krogh),
שאורגת סיבי ניאון עדינים בטכניקות מסורתיות. שני פריטים לוכדים את העין: שטיח באורך 6 מטרים העשוי חוטי תאורה, שמחליפים צבעים בגלים איטיים ומשרים שלווה על הצופה; ופריט שנקרא "מוריל" (זרחן, בדנית), המורכב מסיבים מוארים בכחול וירוק הבולטים מתוך קנב
ס. קרוג מספרת שמדובר במחווה לחלקיקי הפלנקטון המאירים מתחת למים בלילה. אחרי שיטוט ביריד האמנות השכן, עולה המחשבה ש"מוריל" היא גרסה נשית ומוארת ליצירותיו של ג'קסון פולוק.
"כסאות סופרמרקט" של מייק בושה – סטודיו קומולוס, ניו יורק
סטודיו קומולוס (Cumulus Studio) הוקם ב-2008 במטרה לספק לאמנים עכשוויים הזדמנות ליצור אובייקטים פונקציונליים. האמן מייק בושה (Mike Bouchet)
ניצל את ההזדמנות ויצר כסאות גינה מעגלות סופרמרקט. את העגלות הוא בוצע, כך שייפתחו לכדי כסא גינה ורטיקאלי. הוא מטה מעט את משענת הגב ומניח לאורך העגלה כרית דקה ומזמינה. זה מרגיש יותר נוח ממה שזה נשמע, ומעורר מחדש חוויית ילדות נשכחת של ישיבה בתוך עגלת סופרמרקט. מעבר לגימיק, כסאות הסופרמרקט מספקים לבאי היריד הזדמנות מוערכת להעניק מנוחה לרגליים דואבות.
עבודות של פורמהפנטאזמה – גלרית ליבי סלרס, לונדון
דמויות שחורות עם הבעות פנים חזקות מעטרות את כלי הקרמיקה הבוהקים בלובנם של צמד המעצבים האיטלקים סימונה פרזין (Simone Farresin) ואנדראה טרימרצ'י (Andrea Trimarchi), הידועים יותר כ"פורמהפנטאזמה" (Formafantasma)
– "צורות רפאים", מלה שמשקפת את האידיאולוגיה הביקורתית מאחורי העיצוב שלהם.
הצמד, שזכה להערכה רבה גם בשבוע העיצוב האחרון במילאנו, מציג בבזל שתי עבודות ביקורתיות - מה שאינו גורע כהוא זה מעיצובן המרשים. הסדרה הראשונה נקראת "מסורת הדפוס", ובה כלי קרמיקה העוסקים בהגירה ומעבר בין-תרבותי מצפון אפריקה לאיטליה. כל כלי מתאר הבט מסוים של חווית ההגירה, כולם מעוטרים בתמונה של מהגרים אפריקאים בתוך מסגרות אובאליות, ועטופים במעין סרט (עשוי קרמיקה) שעליו מתנוססת עובדה מסוימת. כך, למשל, על בקבוקי היין מופיע הנתון הזה: 85% מהפירות בסיציליה נקטפים בידי מהגרים. הקערות מתארות את המסע הימי שעוברים המהגרים כדי להגיע אל ארץ המבטחים האיטלקית, ועל אחת מהן כתוב: "340 מהגרים נחשבים לנעדרים, סבורים שהם טבעו בים התיכון".
הסדרה השנייה, "קולוניה", מציגה אריגי בד עצומים המאוירים כמו גלויות עתיקות ממושבות איטלקיות לשעבר (לוב, אריתריאה ואתיופיה). בשתי הסדרות, המידע מילולי משמש בתפקיד כפול – מרכיב חומרי בעיצוב, ומצפן אידיאולוגי.
"ספסל" של אטלייה ואן ליסהאוט – גלריה קרפנטרס וורקשופ, לונדון
הספסל של "אטליה ואן ליסהאוט" (Atelier Van Lieshout)
ההולנדי אמנם מוצג הרחק מהעבודות של פורמהפנטאזמה, אבל מבחינה פוליטית הם קרובים מאוד. פסל ברונזה שחור בדמות אדם כחוש באופן קיצוני, שכורע על ארבע ונדמה כאילו זה עתה נפל באפיסת כוחות אל הארץ. הפסל חזק לכשעצמו, אבל כשלומדים מהו שמו ("ספסל") הלב נצבט עוד יותר - הזמנה לשבת על אדם שחור מזה-רעב. במובנים רבים, זו עבודה המשלבת באופן המטלטל ביותר אמנות, עיצוב ומסר ערכי.
