זה היה עשור טוב לעיצוב הישראלי. לא רק לזה הגרפי, שתמיד היה כאן חי ומעודכן, אלא גם לעיצוב הפנים והסטיילינג, לעיצוב המוצר והרהיטים. לצד ההתפוצצות הקולינרית ובהשפעת הבום הנדל''ני והנגישות הלואו-קוסטית לעולם - סטודנטים מילאו את בתי הספר לעיצוב ומשפחות נעצו בפינטרנסט את ההשראה לסלון הבא שלהן ואת הלינק למנורת הקריאה שתעמוד לצד המיטה, בעיצוב ישראלי צעיר ומקורי.
עיתוי זה הכל, אומרים, והיו לנו המזל והעניין להשיק את Xnet עם תחילת העשור וללוות את פריחתה של הסצינה. מוזיאון העיצוב חולון חגג אז שנה, עם תערוכה מלאה בכל טוב זירת העיצוב הבינלאומית והמקומית. סיקור תערוכות, ליווי אינטנסיבי במשך עשור בבלוג המוקדש לנעשה בתקשורת החזותית בארץ ובעולם, ופרויקטי גמר ואירועי עיצוב בולטים בעולם כיכבו בערוץ לצד הצצות ראשונות בשלל מקומות חדשים ומעוצבים - מסעדות ובתי מלון, משרדים, חנויות ומרפאות, פקולטות, בתי ספר וגני ילדים.
עיצוב, כבר לא היה ספק, הוא פקטור בלתי נפרד מהצלחתם של כל אלה, ויותר מכל מעיד על כך צונאמי מלונות הבוטיק והמשרדים השיתופיים - שני ענפים משגשגים, שמצאו את עצמם השנה מוחשכים ומיותמים.
הלחם והחמאה שלנו היו, מתחילת הדרך, כתבות הבתים שבכל אחד מהם הקפדנו לבקר כדי לחוש אותם מקרוב, ולא רק לתאר בשלט רחוק. הקפדנו גם על תוכניות בהירות שילוו את התמונות היפות, ועל תארים מדויקים בתחום שמשווע להסדרה (יש כזה דבר, אדריכלות פנים?).
מאתר שבתחילת דרכו נדרש לשכנע אדריכלים ומעצבים לפרסם בו את עבודותיהן, הפכנו לבמה המועדפת. עם הקילומטראז' התפתחנו גם אנחנו. בתים קטלוגיים, יפים ככל שיהיו, הפכו נדירים למדי בערוץ. הבנו ש''לייף סטייל'', במובן הרחב של אורח חיים, מקיף יותר מאשר רהיט כזה או אחר ורלוונטי לקוראים שלנו הרבה יותר. לכן העדפנו לפרסם בית ''נכון'' פחות, שמראהו מספר משהו על דייריו, על פני בית שרהיטיו המעוצבים קולפו מהניילונים ונקנו כולם באותה חנות יוקרה (או שתיים); דירה בפרויקט טרי של ''מחיר למשתכן'' על פנטהאוז טרנדי בעוד שכונה סתמית חדשה; דירה שכורה ללא סלון על פני וילה נאה בהוד השרון; ומעל הכל - סיפור טוב, רצוי כזה שמסופר בקולם של בני הבית, על ראיון סטרילי עם מעצבי הפנים.
שובל התגובות בסוף כל כתבה כזו אישר: כולם אוהבים לשטוף את העיניים, אך יופי בלתי מושג מעניין פחות. המודעות לסגנון חיים עלתה, ואיתה הדרישה לסגנונות מגוונים, רלוונטיים למשפחות שונות ברחבי הארץ, עם העדפות ותקציבים שונים. מסחרר ככל שיהיה שבוע העיצוב במילאנו - באתר עיתונאי המציאות הישראלית היא מושא הסיקור העיקרי.
לכן גם בחרנו לשים דגש על עיצוב ישראלי, וללוות תעשייה יוצרת מרתקת, רעננה ומתפקעת מרעיונות. עם יריד ''צבע טרי'', שייחד בשנים האחרונות מקום הולך וגדל למעצבים מקומיים (גם שם הבינו האוצרות את הביקוש), השקנו את תחרות ''בחירת הקהל'' השנתית, שבה הצענו לגולשינו לבחור את הפריט החביב עליהם.
עקבנו אחר דרכם המרשימה של בוגרים מוכשרים - מיעל מר ושי אלקלעי, שמאז בצלאל מדלגים בעולם ועובדים עם מיטב המותגים, ועד ערן זרחי, שפרויקט הגמר שלו ב-HIT חולון הפך למוצר ששבר השנה את האינטרנט. למדנו מיזמים כמו לירון הרשקוביץ (''טרמינל עיצוב בת ים'') וליאור ימין (''סאגה''), שתרמו לצמיחתה של קהילת מעצבים ישראלים פעילה. כל אלה בזמן שמפעלי תעשיית העיצוב, שפיארו את הארץ בעבר (חרסה, נגב קרמיקה, שמרת הזורע), נסגרו או נמכרו.
וכמובן, ראיינו עשרות מעצבים ישראלים (רון גלעד, אילה צרפתי, יעקב קאופמן, דודו גרשטיין וצחי נבו הם כמה מהשמות), לצד מעצבים בינלאומיים גדולים שהגיעו לארץ (אריק לוי, פטריסיה אורקיולה, האחים בורולק, אוקי סאטו, פאולה נאבונה, דושי-לוין, נרי והו, אינדיה מהדבי, ועוד). ביקרנו בבתי מלאכה וצפינו בהתפעלות בעבודת ידם של יצרנים קטנים. היה כיף.
והשנה? מעצבים שהשכילו למכור אונליין שרדו בינתיים את משבר הקורונה. חלקם אף מכרו במשנה מרץ, הרי תשומת הלב נסבה פנימה, כלפי מה שחסר (או נדמה שחסר) לאיכות המגורים. אך מעצבים רבים מצאו עצמם מול שוקת שבורה. בשונה ממדינות מתקדמות יותר, התעשיות היצרניות בישראל לא זוכות לתמיכה ממשלתית מיוחדת. בבריטניה הסקטור היצירתי שווה עשרות מיליארדים, אמר לנו בראיון סר ג'ון סורל, אחד הכוחות המניעים של התעשייה בממלכה - והוא גדל מהר יותר מכל סקטור אחר. באוסטרליה סחפו עם קמפיין תמיכה בייצור מקומי. וכאן? למעצבים צעירים ההמלצה היא חד משמעית: אם אתם חפצי יצירה ופרנסה, שאו עיניכם אל השוק הבינלאומי.
זה היה עשור טוב לעיצוב הישראלי, והעשור הבא, אנחנו מאמינים, יכול להיות טוב אף יותר. תודה שהייתם כאן איתנו.
