כמו חברות ומעצבים רבים, ששומרים את הקלפים קרוב לחזה עד לרגע האחרון בכל הקשור לשבוע העיצוב של מילאנו, כך גם סטודיו Raw Edges. על הפרויקטים שהציגו בבירת העיצוב הודיעו יעל מר ושי אלקלעי שלושה ימים בלבד לפני פתיחת היריד. ארבעה ימים מאוחר יותר כבר היה ברור: המיצב שעיצבו ללואי ויטון היה אחד המוערכים השנה, ועל כך העידו השבחים המידיים בתקשורת הבינלאומית והתורים הארוכים בכניסה לפלאצו סרבלוני, שם הוצגה מרכולתו היוקרתית של בית האופנה הצרפתי.
בלונדון הם כבר קרוב ל-14 שנה. את ישראל עזבו זמן קצר אחרי תום לימודיהם בבצלאל, ללימודי תואר שני ברויאל קולג'. בבית הם מדברים עברית, והשפה מתגלגלת בפי בנותיהן – ניבה בת השמונה ומאיה בת הארבע – בטבעיות ובשטף.
בשבוע העיצוב של מילאנו, שנסגר לפני יומיים, הציגו זוג המעצבים שלושה שיתופי פעולה: עם לואי ויטון, עם Gan Rugs ועם Conde House. ישראלים שחיים בלונדון ויוצרים עבור חברה צרפתית, חברה ספרדית וחברה יפנית. הכפר הגלובלי.
את קולקציית הרהיטים שלה, ביניהם אלו שעיצבו עבורה מר ואלקלעי במשך השנים, הציגה לואי ויטון באולם רחב ידיים בפלאצו שבקורסו ונציה. בחללים נפרדים, בתחילת מסלול ההליכה ובסופו, ניצבו שני מיצבים: האחד של האחים קמפנה הברזילאים, השני של Raw Edges. מר ואלקלעי הציגו תשעה כיסאות צבעוניים, זהים בבסיסיהם – ובכל זאת, לכל אחד מהם אופי משלו.
ניצבים על פודיומים לבנים בחלל סגור – קופסה לבנה עם תאורת ניאון קרה ובוהקת – הוקפו הכיסאות במראות שהעצימו את נוכחותם ושידרו תחושה של שדה כיסאות אינסופי. להרף עין הזכירו המושבים הססגוניים את הבובות האתנוגרפיות שהיו כה אהובות פעם וכיכבו באוספים אישיים רבים. אולי מכאן קיבל המיצב את שמו: Dolls.
מר ואלקלעי הולכים עם ויטון כבר כשש שנים, מתחילת המיזם המיוחד של בית האופנה לשבוע העיצוב של מילאנו: קולקציית פריטים לבית, תחת הכותרת Objet Nomades. "בהתחלה", מספר אלקלעי, "הרצון היה להדגיש את הרעיון של נסיעות ותיירות – כי זו המהות של לואי ויטון, שמתמחה בעיצוב מזוודות ותיקים. ובאמת בפרויקט הראשון שלנו עיצבנו את קונצרטינה – כיסא, שולחן ומנורה, שמתקפלים לפי אותו עיקרון.
"עכשיו הקולקציה בת שש-שבע, היא התחילה להתגבש, וגם לואי ויטון מבינים מה הם רוצים. זה התחיל בתור ניסיון, ועכשיו זה כבר ביזנס שמכניס כסף. העניין של הנסיעות נדחק לפינה, ופתאום רואים ספות ושולחנות ענקיים. היום הקולקציה יותר מדברת על 'פיסים', על רהיטים שאתה מכניס לחלל ויש להם המון דומיננטיות, אובייקטים פיסוליים חזקים שלא מנסים להיות מנומסים".
ואיך כיסאות Dolls משתלבים?
"התחלנו ממחקר על עור, כי כל אובייקט שמעצבים ללואי ויטון חייב שיהיה בו עור כחומר גלם, לבקשת החברה. ועור, אם חושבים על זה, הוא אחד החומרים הכי ראשוניים שבני האדם השתמשו בהם. הרבה לפני שגילו את הברונזה או הצליחו לייצר זכוכית, היו העץ, העור והסלעים. כשמסתכלים על תרבויות בעולם, מאפריקה, צפון אמריקה, אסיה, המזרח התיכון ועד לקטבים – בכל אחת מהתרבויות יש שימוש בעור. השילובים כמובן שונים זה מזה. בתרבות האינואיטית משלבים עור ופרווה, באפריקה עור עם גושי עץ, ובסקוטלנד החצאיות המסורתיות ארוגות מצמר ויש להן חגורת עור.
"רצינו לעשות משהו שמח וחיובי, שייראה אקלקטי. משהו גלובלי, מגוון. כמו שבני אדם שונים זה מזה, שהאובייקטים יהיו שונים אחד מהשני. בחרנו לתכנן כיסא שמייצג תרבויות שונות, ולעצב צורה שתוכל לקבל מגוון של חומרים. משהו גושני, חמודי ושמנמן, שהמעטפת שלו תוכל לקבל את החומרים השונים. שני חלקי הכיסאות – הבסיס והמושב – מרופדים, כל אחד מהם בחומר אחר: עור עם צמר סקוטי, עור עם פרווה, עור עם בד מקסיקני או, בכיסא האפריקאי, המושב נעטף בעור והבסיס חושף עץ כהה.
"זו הייתה עיקר העבודה, והכיוון הזה מאוד מתאים ללואי ויטון, כי ייצור הפריטים נעשה בעבודת יד, ולכן אין צורך לבחור בחומר אחד או בצבע אחד. אפשר לעשות משהו שהוא אינסופי מבחינת שילוב החומרים שהוא מאפשר. במילאנו הצגנו תשע גרסאות שונות, אבל בלואי ויטון רואים בזה רק התחלה".
''התחלנו להסתכל על הצד האחורי''
גם השטיחים שעיצבו מר ואלקלעי לחברת השטיחים "גן" התחילו ממחקר תרבות. "גם Gan זו חברה נהדרת שאנחנו מכירים המון שנים, והסיפור של השטיחים שהוצגו השנה במילאנו מאוד מעניין", אומר אלקלעי.
"ל'גן' יש בהודו קבוצה של למעלה מ-50 נשים שעובדות ומתמחות ברקמה. הם פתחו עבורן מעין מרכז, שמאפשר להן לצאת מהבית, להרוויח כסף ולהיות עצמאיות. כשהתחלנו לעבוד איתם, סיפרו לנו על המיזם הזה, ואמרו שאנחנו לא חייבים לשלב רקמה בעיצוב שלנו, אבל אם נרצה – יש להם את היכולות. הם מאוד שמחים כשיש בקולקציה פריטים עם רקמה. כך הם יכולים להמשיך ולקיים את המיזם החברתי הזה. הסיפור הזה מאוד קסם לנו, כמובן, והתחלנו לעשות מחקר על רקמה".
כל פרויקט אתם מתחילים במחקר?
"לפעמים הרעיונות פשוט קופצים תוך שנייה, כי הם קשורים לדברים שכבר חשבנו עליהם או שסתם צץ רעיון, אבל הרבה פעמים אנחנו מתחילים במחקר כי אנחנו רוצים שיהיה לעבודות הקשר.
"פה התחלנו לחקור ולבדוק מה אנחנו אוהבים ברקמה. רקמה כולם מכירים. לסבתא שלי מבולגריה הייתה רקמה על המדף וגם לסבתא של יעל מפולין. רקמה קיימת בהרבה תרבויות. וגילינו שאנחנו נמשכים דווקא לצד האחורי של הרקמה. הרבה פעמים הרקמה היא קיטשית ונורא נאיבית ויפה וחמודה, אבל כשמציצים מאחור, רואים את כל הבלגן של החוטים. והבלגן הזה יפה בעינינו. מצד אחד יש לו היגיון, ומצד שני הוא מאוד רנדומלי ונראה מבולגן, למרות שהוא משרת את הדימוי מהצד השני.
"אז התחלנו להסתכל על הצד האחורי של כל מיני רקמות, אספנו כל מיני פרטים, והתייחסנו אליהם כאל לוח השראה. נקודת מוצא. לקולקציה קוראים Back Stitch (רקמה אחורית), אבל היא לא תרגום ישיר של הדוגמאות שאספנו. ברקמה הרבה פעמים הפרטים חוזרים על עצמם. למשל, כשרוקמים אותיות הצד האחורי נראה בצורה מסוימת, וכשממלאים שטח ברקמת צבע, הוא נראה אחרת. את כל הפרטים ניתחנו, ובסוף מכל הדברים שלמדנו יצאנו לעיצוב השטיחים".
שלוש שנים ארכה העבודה על עיצוב שטיחי "רקמה אחורית", במהלכן שלחו מר ואלקלעי תוכניות להודו או לספרד, אחרי שלושה חודשים קיבלו מודלים, ושוב שלחו תוכניות – כך חמישה-שישה סבבים, עד שהתקבלה התוצאה הסופית.
סקנדינביה ביפן
הסדרה השלישית שהציגו מר ואלקלעי במילאנו מנתה שלושה רהיטים – שרפרף, שרפרף בר ושולחן אירוח – שלושתם מעץ אלון מלא.
את השידוך לחברת Conde House היפנית, מספר אלקלעי, ארגן גוף קטן בשם Japan Creative, שפועל לחבר בין מעצבים בינלאומיים ליצרנים ואנשי קראפט ביפן. "הרבה מעצבים גדולים עבדו באמצעותם, ולרוב מדובר בכל מיני יצרנים נחמדים, שנמצאים באמצע שומקום. אותנו הם חיברו עם יצרן העץ הכי גדול בהוקאידו, האי הצפוני של יפן. זה היה די משעשע, כי כשהם פנו אלינו, דמיינו משהו קטן כזה, וכשהגענו מצאנו מפעל ענק וכרסומות דיגיטליות משוכללות שמפסלות את העץ – משהו מטורף. המפעל נמצא בלב אזור של יערות אלונים מאוד יפים, והם היו ממש נחמדים.
"יפן היא ארץ עם מורשת עבודה מדהימה בעץ, וליפנים יש יכולות יוצאות דופן בעבודה עם עץ. את החברה הזו הקים לפני 50 שנה מישהו שהחליט שהוא רוצה להביא את הריהוט הסקנדינבי ליפן, וכשהגעתי למפעל, ישר הבנתי את זה, כי כל הרהיטים נראו כאילו הגיעו מסקנדינביה.
"ברהיטים שעיצבנו, שעשויים מעץ אלון מלא, ניסינו לשלב בין הסגנון היפני לסגנון הסקנדינבי, ובין עץ חשוף ועץ צבוע. היפנים עושים עבודה כל כך מהוקצעת, עד שהחלק הצבוע נראה ממש כמו מתכת צבועה, אז בהמשך נשנה אולי את הצבע לגוון יותר שקוף, כדי שיראו שמדובר בעץ".
https://www.instagram.com/xnet.architecture.design/
