''מסחרי ודקורטיבי אינן מילות גנאי'': ראיון עם דוד גרשטיין, יוצר אופטימי

עבודותיו הקטנות מוכרות מחנויות העיצוב, אך עיקר הפעילות היא פסלי קיר וחוצות ענקיים, שהפכו לפופולריים באסיה. ביקור בסטודיו ובמפעל האמן, שמעסיק 25 עובדים

ענת ציגלמן

|

26.11.19 | 09:20

''אני רוצה שהאמנות שלי תענג אנשים''. צפו בראיון עם גרשטיין
משרדו של גרשטיין במפעל שבאזור התעשייה הר טוב. מעבר למסדרון יש לו סטודיו עצום לציור, וביתר קומות הבניין עובדים האסיסטנטים שלו ופועלי הייצור - 25 בסה''כ (צילום: ענת ציגלמן)
משרדו של גרשטיין במפעל שבאזור התעשייה הר טוב. מעבר למסדרון יש לו סטודיו עצום לציור, וביתר קומות הבניין עובדים האסיסטנטים שלו ופועלי הייצור - 25 בסה''כ (צילום: ענת ציגלמן)
הקולקציות של גרשטיין בחנויות העיצוב והמתנות מתחדשות כל הזמן. מחיר פריט קטן מתחיל ב-350 שקלים (צילום: באדיבות דוד גרשטיין)
הקולקציות של גרשטיין בחנויות העיצוב והמתנות מתחדשות כל הזמן. מחיר פריט קטן מתחיל ב-350 שקלים (צילום: באדיבות דוד גרשטיין)
בקומת מכונות הדפוס. ''חשבתי שאני רוצה להגיע להרבה יותר אנשים, לא רק לאלה שיכולים לרכוש אמנות בכסף טוב. אז התחלתי לעשות אובייקטים קטנים, שלא יהיו מצוירים ביד אלא מודפסים, אבל שיהיה להם מחיר נמוך ושהיו נגישים. את אלה הקהל הרחב מכיר, את פסלי החוצות הענקיים - פחות'' (צילום: ענת ציגלמן)
בקומת מכונות הדפוס. ''חשבתי שאני רוצה להגיע להרבה יותר אנשים, לא רק לאלה שיכולים לרכוש אמנות בכסף טוב. אז התחלתי לעשות אובייקטים קטנים, שלא יהיו מצוירים ביד אלא מודפסים, אבל שיהיה להם מחיר נמוך ושהיו נגישים. את אלה הקהל הרחב מכיר, את פסלי החוצות הענקיים - פחות'' (צילום: ענת ציגלמן)
פסל חוצות בסינצ'ו, טאיוואן. ''פיתחתי סוג של פסלים, שבנויים משכבות מתכת בצבעים בוהקים. אמנם הגעתי לעשות פסלים מונומנטליים בסופו של דבר, אבל עדיין נשארתי צייר. כי גם הפסלים שלי הם מצוירים'' (צילום: באדיבות דוד גרשטיין)
פסל חוצות בסינצ'ו, טאיוואן. ''פיתחתי סוג של פסלים, שבנויים משכבות מתכת בצבעים בוהקים. אמנם הגעתי לעשות פסלים מונומנטליים בסופו של דבר, אבל עדיין נשארתי צייר. כי גם הפסלים שלי הם מצוירים'' (צילום: באדיבות דוד גרשטיין)
ברחבת המוזיאון לאמנות, טיינאן, טאיוואן. ''בסופו של דבר, הפסלים הגדולים שלי הם אלה שמממנים את כל היתר. הפסלים הקטנים נועדו לעשות לי היכרות עם העולם'' (צילום: באדיבות דוד גרשטיין)
ברחבת המוזיאון לאמנות, טיינאן, טאיוואן. ''בסופו של דבר, הפסלים הגדולים שלי הם אלה שמממנים את כל היתר. הפסלים הקטנים נועדו לעשות לי היכרות עם העולם'' (צילום: באדיבות דוד גרשטיין)
עכשיו, אחרי 30 שנות הפסקה, הוא חוזר לצייר. בין היתר, 20 רישומי אקוורל שלו מוצגים בתערוכה peep show, במסגרת שבוע האיור שמתקיים בימים אלה בתל אביב (צילום: באדיבות דוד גרשטיין)
עכשיו, אחרי 30 שנות הפסקה, הוא חוזר לצייר. בין היתר, 20 רישומי אקוורל שלו מוצגים בתערוכה peep show, במסגרת שבוע האיור שמתקיים בימים אלה בתל אביב (צילום: באדיבות דוד גרשטיין)

לסטודיו של דוד גרשטיין הגענו כמעט במקרה. אחת התערוכות המשתתפות בשבוע האיור, המתקיים בימים אלה בתל אביב, היא תערוכה של רישומים אירוטיים, מחווה למאייר טומי אונגרר, בגלריה גרשטיין. מלבד שושקה אנגלמאיר, קרן כץ ואיתי רון גלבוע משתתף בה בעלי הגלריה עצמו, עם סדרה של 20 איורי אקוורל, המתארים מופע של חשפנית מול עיניהם הפעורות של גברים הצופים בה.

 

זו היתה ההפתעה הראשונה: המפגש עם ציוריו של גרשטיין, המוכר יותר בפסלוניו המתכתיים והצבעוניים, שנמכרים בחנויות עיצוב ומתנות.

 

איור אחר מתוך התערוכה peep show. "הסיטואציה הזו, של עירום חסר הגנה, שמבדר קבוצה של אנשים, רובם גברים, שנמצאים בעמדה של מציצנים – הביכה אותי'' (צילום: באדיבות דוד גרשטיין)
    איור אחר מתוך התערוכה peep show. "הסיטואציה הזו, של עירום חסר הגנה, שמבדר קבוצה של אנשים, רובם גברים, שנמצאים בעמדה של מציצנים – הביכה אותי''(צילום: באדיבות דוד גרשטיין)

     

    ההפתעה השנייה היתה הסטודיו: בניין בן ארבע קומות באזור התעשייה הר טוב. לכאן מגיע גרשטיין בן ה-75 כמעט מדי יום, מתשע עד שמונה בערב. מבחוץ אפשר לחשוב שזה בניין משרדים סטנדרטי, מלבד חתימת האמן, שמעטרת את חזיתו במתכת אדומה. ארבע הקומות מרווחות, מצוחצחות ומלאות בעבודותיו בכל פינה: כאן יש לו סטודיו עצום לציור, משרדים, אולם תצוגה, מפעל ומכונות דפוס, אולם אריזה ושינוע, ארכיון אדיר של ציורים ואפילו דירת מגורים קטנה, נוספת לדירתו החדשה ברמת גן.

     

    בשתי קומות של ייצור עמלים 25 אנשי צוותו על שתי רמות של עבודות: למטה מכונות דפוס המדפיסות סדרות לא ממוספרות של פסלונים שלו, הנמכרים בארץ ובעולם במחירים נגישים (מ-350 שקלים); ולמעלה פסלי מתכת גדולים יותר, ממוספרים, שאותם צובעים ביד האסיסטנטים של גרשטיין.

     

    אסיסטנטים מציירים ביד את העבודות הגדולות יותר, לפי אבות טיפוס שגרשטיין מניח לפניהם (צילום: ענת ציגלמן)
      אסיסטנטים מציירים ביד את העבודות הגדולות יותר, לפי אבות טיפוס שגרשטיין מניח לפניהם(צילום: ענת ציגלמן)

       

      בכל מקום תלויות עבודות שונות בצבעים ניאוניים (צילום: ענת ציגלמן)
        בכל מקום תלויות עבודות שונות בצבעים ניאוניים(צילום: ענת ציגלמן)

         

        אפילו מעל כיור הרחצה (צילום: ענת ציגלמן)
          אפילו מעל כיור הרחצה(צילום: ענת ציגלמן)

           

          הצבעים שבהם הם משתמשים לקוחים מתעשיית הרכב. בשנת 1995, כשגרשטיין החל לעבוד עם מתכת חתוכה בלייזר, הוא חיפש צבעי כיסוי חזקים, והתאהב גם בנראות שלהם: גוונים בוהקים ונקיים, כמעט ניאוניים. "זה מתאים לי", הוא מסביר. "ומבטא אותי באופן מושלם''.

           

          ''בעצם, פיתחתי ז'אנר''

          "תמיד רציתי להיות צייר", מספר גרשטיין על תחילת הדרך. "למדתי ציור וכשהתחלתי לעבוד הייתי צייר, אבל צייר נראטיבי, שבתקופה ההיא, בשנות ה-70, זה נחשב למשהו ששייך לעבר. ציור שמתאר דברים או מספר על עצמך ועל הסביבה לא היה מקובל.

           

          ציור של גרשטיין משנות ה-70 (צילום: באדיבות דוד גרשטיין)
            ציור של גרשטיין משנות ה-70(צילום: באדיבות דוד גרשטיין)

             

            ''בתחילת שנות ה-80 התחלתי לגשש את דרכי לכיוונים אחרים. גזרתי את הציורים שלי והרכבתי אותם בצורות חדשות. רציתי לתת להם נפח, ממד נוסף. עבדתי כשמונה שנים לפתח את הנושא, בתחילה בקרטון ובעץ ואז במגזרות אלומיניום, עד שקיבלתי ב-1987 תערוכה במוזיאון ישראל, ומאותו רגע הוכרתי כפסל''.

             

            העבודה הראשונה במעבר מהדו לתלת ממד, 1980 (צילום: באדיבות דוד גרשטיין)
              העבודה הראשונה במעבר מהדו לתלת ממד, 1980(צילום: באדיבות דוד גרשטיין)

               

              לצד כרזת התערוכה במוזיאון ישראל, 1987, שסימנה את נקודת המפנה בקריירה (צילום: ענת ציגלמן)
                לצד כרזת התערוכה במוזיאון ישראל, 1987, שסימנה את נקודת המפנה בקריירה(צילום: ענת ציגלמן)

                 

                אך גרשטיין ראה את עצמו תמיד, ורואה את עצמו עד היום, כצייר, "שמרחיב את גבולות הציור אל התלת ממד. גם הפסלים שלי הם בעצם ציורים. ובעצם פיתחתי ז'אנר. זה היה אז דבר חדש בעולם, וזה התקבל מאוד באהדה. לאט לאט הסטודיו גדל, נעזרתי גם באסיסטנטים, והפעילות עברה מהארץ יותר לחו''ל''.

                 

                שיעור בהפצה ובכלכלה

                עם עליית המחירים של עבודותיו, הוא מספר, ''חשבתי שאני רוצה להגיע להרבה יותר אנשים, לא רק לאלה שיכולים לרכוש אמנות בכסף טוב. אז התחלתי לעשות אובייקטים קטנים, שלא יהיו מצוירים ביד אלא מודפסים, אבל שיהיה להם מחיר נמוך ושהיו נגישים לקהל הרחב. ראיתי את זה כסוג של אסטרטגיה, שבה אני מפיץ את עצמי ושולח שגרירים לעולם, ואז יגיעו אלי גם אנשים שיתעניינו בדברים אחרים''.

                 

                הגלריות שאיתן עבד אז לא אהבו את הרעיון. "אפילו התנגדו לזה, וחשבו שאני אהפוך את עצמי לאמן של מתנות וכו'. ואני לא הסכמתי איתם. חשבתי שאם אתה מגיע לקהל רחב אתה פותח את עצמך הרבה יותר מאשר אילו אתה מחכה שיציגו אותך במוזיאון או בגלריה, שזה קורה לעיתים די רחוקות.

                 

                ''בגלל שזה הצליח מכירים אותי כאמן של הפסלים הקטנים והעיצובים ופחות אולי בעבודות היותר חשובות לי, פסלי הקיר וכו'. אני חושב שאמן צריך ללכת בדרכו ולעשות את מה שהוא מאמין. עובדה שאני עד היום הולך וגדל ומקבל הזמנות מכל העולם. והיום אני רואה שהרבה אמנים הולכים בכיוון הזה: מצד אחד עבודות באלפי דולרים ומצד שני עושים אובייקטים קטנים, שאנשים יוכלו לשים בבית על המדף ולהרגיש שיש להם חלק ביצירה של האמן. ואני חושב שזה כיוון נכון''.

                 

                חנוכיה. פרפרים ואופניים הם שני מוטיבים פופולריים (צילום: באדיבות דוד גרשטיין)
                  חנוכיה. פרפרים ואופניים הם שני מוטיבים פופולריים(צילום: באדיבות דוד גרשטיין)

                   

                  מסדרת שעוני הקיר (צילום: באדיבות דוד גרשטיין)
                    מסדרת שעוני הקיר(צילום: באדיבות דוד גרשטיין)

                     

                    מבחינה כלכלית, לדבריו, לא כאן עיקר הפרנסה: ''המחירים נמוכים והייצור די יקר, אז הרווח שם אינו גדול. אבל הגישה לקהל היא זו ששווה את המאמץ. בסופו של דבר, הפסלים הגדולים שלי הם העיקר, הם אלה שמממנים את כל היתר. הפסלים הקטנים נועדו לעשות לי היכרות עם העולם''.

                     

                    גלריה משלו

                    גם גלריית בית של אמן אינה מחזה נפוץ. גרשטיין פתח את הגלריה שלו, ברחוב בן יהודה בתל אביב, לפני 11 שנה. ''הרבה שנים עבדתי

                    עם גלריות, כמקובל, אבל נתקלתי בהרבה עוולות שגלריות עושות לאמנים'', הוא מסביר. ''אחרי כמה פעמים שנכוויתי, החלטתי שבעצם, למה אני צריך את התיווך הזה? יש לי אפשרות להקים גלריה משלי ולהיות נגיש לקהל כל הזמן. למה לי לחכות שנתיים עד שגלריה תציע לי תערוכה? יש לי דברים להראות ויש לי חלון ראווה, ולדעתי זה חלום של כל אמן. אבל מעט אמנים מעזים לעשות את זה, או יש להם את האמצעים לעשות את זה. אני רוצה לדבר אל הקהל באופן ישיר''.

                     

                    הגלריה (צילום: באדיבות דוד גרשטיין)
                      הגלריה(צילום: באדיבות דוד גרשטיין)

                       

                      כרזות של תערוכות שלו בווינה ובשנגחאי (צילום: ענת ציגלמן)
                        כרזות של תערוכות שלו בווינה ובשנגחאי(צילום: ענת ציגלמן)

                         

                        למה לדעתך אנשים אוהבים את העבודות שלך?

                         

                        ''אולי זה משהו בתפיסת העולם שלי. יש לי תפיסת עולם אופטימית, ואני רוצה שהאמנות שלי תענג אנשים. יש אמנים שרוצים לעצבן, יש כאלה שרוצים לגרום לדיכאון, ואני רוצה לראות את הדברים באור בהיר יותר. לתוך זה אני מכניס את הרעיונות שלי, את המחשבות של על העולם, אבל הצבעים הם אופטימיים והצורות הן נעימות. ואני חושב שגם הרעיון הזה שפיתחתי, של השכבות, שהיה לגמרי חדש, גרם לאנשים התרגשות, וזו אחת הסיבות שאנשים אהבו את זה או אוהבים את זה עד היום''.

                         

                        מה אתה משיב למבקרים שקוראים לאמנות שלך מסחרית או דקורטיבית?

                         

                        ''אני אומר שקודם כל דקורטיבי היא לא מילת גנאי, אני חושב שדקורטיבי זה חלק ממה שאמנות צריכה להיות. אם אומרים עלי מסחרי, אז אני שואל, מה לא מסחרי? כלומר, האם אמנים עושים את העבודות שלהם ונותנים אותן בחינם? כשגלריה מצליחה ומוכרת טוב, האם לקרוא לה מסחרית זו מילת גנאי, או מחמאה? אני חושב שזו מחמאה.

                         

                        פסלי קיר. במציאות הם גדולים: כשני מטרים אורך (צילום: באדיבות דוד גרשטיין)
                          פסלי קיר. במציאות הם גדולים: כשני מטרים אורך(צילום: באדיבות דוד גרשטיין)

                           

                          פסל הקיר ''שדרות רוטשילד''. גרשטיין עבר לרמת גן באחרונה, אחרי 45 שנה בירושלים (צילום: באדיבות דוד גרשטיין)
                            פסל הקיר ''שדרות רוטשילד''. גרשטיין עבר לרמת גן באחרונה, אחרי 45 שנה בירושלים(צילום: באדיבות דוד גרשטיין)

                             

                            ''יש אנשים שחושבים שמסחרי זה כאילו רמה ירודה. זה לא המקרה שלי, כי אני עושה בדיוק מה שאני אוהב לעשות ומה שאני רוצה לעשות. האמן המיוסר, בעיני זה סוג של מיתוס. אני לא חושב שפיקאסו, או מאטיס, היו אמנים מיוסרים. אני לא נולדתי מיוסר ואני לא בא להעביר ייסורים לעולם''.

                             

                            לא פיתחת את הכיוון שלך כי ראית שזה תופס?

                             

                            ''לא. הפסלים הרב שכבתיים, זה לקח שנים עד שהגעתי לרעיון הזה. עכשיו הייתי בטאיוואן בתערוכה, וניגשו אלי אנשים ושאלו אותי, כמה זמן לקח לך לצייר את העבודה הזו, אז הסתכלתי עליהם ואמרתי, 40 שנה. כי זה לפתח שפה משלך, זיהוי משלך, ולהגיע איתם לרמה כזו שתוכל להתחרות בכל מה שקורה בעולם. אני מציג הרבה בסין, בקוריאה, בטאיוואן, בסינגפור''.

                             

                            למה דווקא באסיה?

                             

                            ''קשה לי לנתח את זה. אני גאה בזה שהם מוכנים לקבל אותי, כי יש להם כל כך הרבה משלהם. הם יכולים לקחת כל פסל בעולם, והם לוקחים אותי, ולא בגלל שאני יותר זול''.

                             

                            טורנדו של פרפרים

                            ''ההיקף שלי היום גדול", אומר גרשטיין. ''יש לי 25 איש שעובדים איתי, ויש לי היקף שמסוגל להחזיק צוות בגודל כזה. פסלי החוצות הם בהיקפים של מיליונים של דולרים, ואני עובד כל הזמן. בארץ עשיתי לפחות 50 פסלי חוצות, ובאסיה כ-20 פסלים, אבל בגדלים גדולים. הפעילות היא קבועה. לאחרונה נפתח פארק בסוג'ו, עיר עתיקה ליד שנגחאי, שבו עשיתי שישה פסלי סירות. המוזיאון שבפארק הזמין ממני עבודה שתהיה קבועה על הקיר החיצוני של המוזיאון, בערך 140 מטרים רבועים''.

                             

                            באוניברסיטת תל אביב. לדברי גרשטיין, עשרות פזורים ברחבי הארץ (צילום: באדיבות דוד גרשטיין)
                              באוניברסיטת תל אביב. לדברי גרשטיין, עשרות פזורים ברחבי הארץ(צילום: באדיבות דוד גרשטיין)

                               

                              פסלי סירות בפארק בעיר הסינית סוג'ו (צילום: באדיבות דוד גרשטיין)
                                פסלי סירות בפארק בעיר הסינית סוג'ו(צילום: באדיבות דוד גרשטיין)

                                 

                                מראה כללי. עכשיו הוא עובד על פסל שיקובע לקיר החיצוני של המוזיאון בפארק (צילום: באדיבות דוד גרשטיין)
                                  מראה כללי. עכשיו הוא עובד על פסל שיקובע לקיר החיצוני של המוזיאון בפארק(צילום: באדיבות דוד גרשטיין)

                                   

                                  מחוץ למוזיאון בדרום קוריאה (צילום: באדיבות דוד גרשטיין)
                                    מחוץ למוזיאון בדרום קוריאה(צילום: באדיבות דוד גרשטיין)

                                     

                                    והדמיה של ''טורנדו פרפרים'' שהוזמן לחזיתו של קניון בטאיוואן (צילום: באדיבות דוד גרשטיין)
                                      והדמיה של ''טורנדו פרפרים'' שהוזמן לחזיתו של קניון בטאיוואן(צילום: באדיבות דוד גרשטיין)

                                       

                                      ''יש לי סיבה לרוץ לסטודיו''

                                      באחרונה חזר לצייר, אחרי 30 שנה של הפסקה. בסטודיו שלו הוא משתמש באותם צבעים נקיים ובורקים, שאימץ מתעשיית הרכב. "בציור יש חופש וספונטניות שאין בפיסול. בפיסול לוקח שבועות עד שאתה מגיע לפתרון, ובציור אתה ניגש לבד, ובתוך כמה שעות אפשר להגיע לתוצאה. אז אני מאוד נהנה עכשיו לחזור למקום שעזבתי''.

                                       

                                      ציור חדש בשם ''סלפי'' (צילום: באדיבות דוד גרשטיין)
                                        ציור חדש בשם ''סלפי''(צילום: באדיבות דוד גרשטיין)

                                         

                                        אילו עבודות שלך אתה הכי אוהב?

                                         

                                        ''הדברים שעוד לא עשיתי, אלה שיושבים לי בדמיון ואני רוצה לעשות אותם ואני משקיע בהם. אז אני בתקופת התאהבות וזה מה שהכי מעניין אותי. ככה אני קם בבוקר ויש לי סיבה לרוץ לסטודיו ולעבוד''.

                                         

                                        עכשיו הוא חולם על תערוכה רטרוספקטיבית. ''אני מרגיש שהגיע הזמן לסכם את מה שעשיתי, תערוכה ענקית שתראה לקהל, בעיקר הישראלי, שלא תמיד מכיר אותי עד הסוף, מה הדברים והשלבים של היצירה שלי''.

                                         

                                        להראות למבקרי האמנות שזלזלו בך?

                                         

                                        ''אני לא בא לסגור חשבונות. אין אמן שלא שנוי במחלוקת. מי שלא אהבו אותי, אולי ימשיכו לא לאהוב. אני רק הייתי רוצה שיכירו את כל הצדדים שלי, את ההיקף של העבודה שלי. אחר כך, איך שישפטו אותי, זה כבר העניין שלהם''.

                                         

                                        • איפה: גלריה גרשטיין, רחוב בן יהודה 101, תל אביב.
                                        • אוצרות: ורה פלפול.
                                        • לפרטים נוספים .

                                         

                                         
                                        הצג:
                                        אזהרה:
                                        פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד