האדריכלים שרוצים להראות לעולם את הפנים המינימליסטיים של סין

לינדון נרי ורוסאנה הו לא חושבים שליפנים יש בלעדיות על מינימליזם, ומתקוממים על התפיסה המערבית של סין כמעצמה מפלצתית. ראיון מיוחד עם שני זרים בארצם

ענת ציגלמן

|

08.02.19 | 14:06

רוסאנה הו (מימין) ולינדון נרי נולדו למשפחות ממוצא סיני בטייוואן ובפיליפינים, גדלו ולמדו בארצות הברית, וחזרו לסין ב-2004. ''הייצוג הסיני במערב הוא צר מאוד. אנחנו מנסים, יחד עם אנשים נוספים, להראות את סין בדרך שונה, מאוזנת יותר'' (צילום: Andrew Rowat)
רוסאנה הו (מימין) ולינדון נרי נולדו למשפחות ממוצא סיני בטייוואן ובפיליפינים, גדלו ולמדו בארצות הברית, וחזרו לסין ב-2004. ''הייצוג הסיני במערב הוא צר מאוד. אנחנו מנסים, יחד עם אנשים נוספים, להראות את סין בדרך שונה, מאוזנת יותר'' (צילום: Andrew Rowat)
במשרד שלהם בשנגחאי עובדים יותר ממאה אדריכלים ומעצבים על כ-30 פרויקטים במקביל, כמחציתם בסין. כאן בתמונה מקום לתפילה והתכנסות רוחנית שתכננו בסוג'ואו, על גדות אגם טאי, לא רחוק משנגחאי. זהו מקום דתי שאינו משתייך לדת ספציפית, בהתאם למגבלות שמציבה הממשלה (צילום: Pedro Pegenaute)
במשרד שלהם בשנגחאי עובדים יותר ממאה אדריכלים ומעצבים על כ-30 פרויקטים במקביל, כמחציתם בסין. כאן בתמונה מקום לתפילה והתכנסות רוחנית שתכננו בסוג'ואו, על גדות אגם טאי, לא רחוק משנגחאי. זהו מקום דתי שאינו משתייך לדת ספציפית, בהתאם למגבלות שמציבה הממשלה (צילום: Pedro Pegenaute)
קובייה לבנה מתרוממת מעל בסיס של לבנים אפורות, שמוחזרו מבתים שנהרסו בסביבה הכפרית, מעין ''בית בתוך בית'', כדברי נרי&הו (צילום: Pedro Pegenaute)
קובייה לבנה מתרוממת מעל בסיס של לבנים אפורות, שמוחזרו מבתים שנהרסו בסביבה הכפרית, מעין ''בית בתוך בית'', כדברי נרי&הו (צילום: Pedro Pegenaute)
בפנים. ''אנחנו לא מנסים להיות שגרירים סינים'', אומר נרי. ''אנחנו לא יושבים וחושבים: האם הפרויקט הזה סיני מספיק? אולי נוסיף אדום, או פגודה? אנחנו פשוט יוצרים דברים, ושמחים לעשות משהו שהסינים יהיו גאים בו'' (צילום: Pedro Pegenaute)
בפנים. ''אנחנו לא מנסים להיות שגרירים סינים'', אומר נרי. ''אנחנו לא יושבים וחושבים: האם הפרויקט הזה סיני מספיק? אולי נוסיף אדום, או פגודה? אנחנו פשוט יוצרים דברים, ושמחים לעשות משהו שהסינים יהיו גאים בו'' (צילום: Pedro Pegenaute)
אתר נופש שנבנה ב-Yangzhou על בסיס מתחם ישן. שימרו את הטופוגרפיה המקורית, והשתמשו בשירותיהם של בנאים ונגרים מהאזור (צילום: Pedro Pegenaute)
אתר נופש שנבנה ב-Yangzhou על בסיס מתחם ישן. שימרו את הטופוגרפיה המקורית, והשתמשו בשירותיהם של בנאים ונגרים מהאזור (צילום: Pedro Pegenaute)
''זה לא מושלם, יש פגמים'', אומר נרי. ''חגגנו את החספוס. אזורים כפריים ננטשים בסין, לטובת הערים. לכן חשוב לנו לתכנן באזורי הספר, ולעבוד עם המקום ועם המקומיים. כי העתיד של סין לא יכול להיות מבוסס רק על ערים'' (צילום: Pedro Pegenaute)
''זה לא מושלם, יש פגמים'', אומר נרי. ''חגגנו את החספוס. אזורים כפריים ננטשים בסין, לטובת הערים. לכן חשוב לנו לתכנן באזורי הספר, ולעבוד עם המקום ועם המקומיים. כי העתיד של סין לא יכול להיות מבוסס רק על ערים'' (צילום: Pedro Pegenaute)
הם תככנו כאן כל פרט - מהפיתוח הנופי סביב, דרך המבנה ועד הרהיטים  (צילום: Tsingpu)
הם תככנו כאן כל פרט - מהפיתוח הנופי סביב, דרך המבנה ועד הרהיטים (צילום: Tsingpu)
תיאטרון משנות ה-30, ששיפצו במרכז שנגחאי. ''הניו יורק טיימס וסי-אן-אן רוצים לצייר את סין כמקום ענק, מפלצתי. אם מתבססים רק עליהם, לא מכירים את היזמים והאדריכלים הסינים שעובדים על פרויקטים קטנים ואיכותיים'' (צילום: Pedro Pegenaute)
תיאטרון משנות ה-30, ששיפצו במרכז שנגחאי. ''הניו יורק טיימס וסי-אן-אן רוצים לצייר את סין כמקום ענק, מפלצתי. אם מתבססים רק עליהם, לא מכירים את היזמים והאדריכלים הסינים שעובדים על פרויקטים קטנים ואיכותיים'' (צילום: Pedro Pegenaute)
''אפשר לראות את הניסיון שלנו להפשטה של מקום, כך שהוא הופך לעדכני. זוהי הפשטה שאינה מינימליסטית-יפנית, אלא המהות הסינית'' (צילום: Pedro Pegenaute)
''אפשר לראות את הניסיון שלנו להפשטה של מקום, כך שהוא הופך לעדכני. זוהי הפשטה שאינה מינימליסטית-יפנית, אלא המהות הסינית'' (צילום: Pedro Pegenaute)
מלון בוטיק שנבנה על בסיס מבנה ישן בשכונה ותיקה על גדת הנהר במרכז שנגחאי. היזם רצה להרוס את המבנה ולבנות בניין מפואר וחדש, אך נרי&הו שכנעו אותו לשמר. מבחוץ המראה מחוספס, תוספת על מבנה שלא נראה מצועצע או משופץ כלל, וגרף פרסים ברחבי העולם (צילום: Derryck Menere)
מלון בוטיק שנבנה על בסיס מבנה ישן בשכונה ותיקה על גדת הנהר במרכז שנגחאי. היזם רצה להרוס את המבנה ולבנות בניין מפואר וחדש, אך נרי&הו שכנעו אותו לשמר. מבחוץ המראה מחוספס, תוספת על מבנה שלא נראה מצועצע או משופץ כלל, וגרף פרסים ברחבי העולם (צילום: Derryck Menere)
בפנים. ''אנחנו רוצים לשמר חלקים מההיסטוריה, שאולי לא נראים ראויים בעיני הממשלה, אבל הם חלק מהזיכרון העממי'' (צילום: Derryck Menere)
בפנים. ''אנחנו רוצים לשמר חלקים מההיסטוריה, שאולי לא נראים ראויים בעיני הממשלה, אבל הם חלק מהזיכרון העממי'' (צילום: Derryck Menere)
מסעדת ''מרקטו'' בשנגחאי. ''שאלת הזהות היא מרתקת, חשבנו עליה הרבה. מהי זהות? האם זו גיאוגרפיה, תרבות, מדיניות, דרכון?'' (צילום: Pedro Pegenaute)
מסעדת ''מרקטו'' בשנגחאי. ''שאלת הזהות היא מרתקת, חשבנו עליה הרבה. מהי זהות? האם זו גיאוגרפיה, תרבות, מדיניות, דרכון?'' (צילום: Pedro Pegenaute)
''דיזיין ריפבליק'' בשנגחאי - בניין בבעלות נרי&הו, שמציע הרצאות וסדנאות עיצוב, חנות, מסעדה ו''מלון של חדר אחד''. ''בסין אין מוזיאון עיצוב'', מעירה הו. ''ויש כאן יכולות, יש כאן מסורות אבודות של קראפט. לכן יצרנו פלטפורמה שמציגה ומטפחת כשרונות מקומיים, להראות לעולם את המיטב של סין'' (צילום: Pedro Pegenaute)
''דיזיין ריפבליק'' בשנגחאי - בניין בבעלות נרי&הו, שמציע הרצאות וסדנאות עיצוב, חנות, מסעדה ו''מלון של חדר אחד''. ''בסין אין מוזיאון עיצוב'', מעירה הו. ''ויש כאן יכולות, יש כאן מסורות אבודות של קראפט. לכן יצרנו פלטפורמה שמציגה ומטפחת כשרונות מקומיים, להראות לעולם את המיטב של סין'' (צילום: Pedro Pegenaute)

''מייד אין צ'יינה'' הוא ביטוי שמקפיץ את האדריכל הסיני לינדון נרי. אין לו שום דבר נגד סין, רק נגד המשמעויות שמיוחסות לצירוף המלים הזה במערב. "הייצוג הסיני במערב הוא צר מאוד. אנחנו מנסים, יחד עם אנשים נוספים, להציע דרך שונה לראות את סין, מאוזנת יותר'', הוא אומר בזעף. אחת המטרות שלו בעבודתו היא לשנות את התפיסה הסטריאוטיפית הזו.

 

ואכן, בפרויקטים שלו ושל שותפתו למשרד ולחיים, האדריכלית רוסאנה הו, אין שום דבר זול, מהיר או תעשייתי. העיצובים שלהם זוכים לתארים כמו ''על-זמניים'', לפרסומים ולפרסים רבים, והם מוערכים ומחוזרים מאוד.

 

בשנה החולפת, הם מספרים, קיבלו 450 הצעות לפרויקטים שונים – מעיצוב מוצר ומיתוג (למשל, בקבוקים למותג קוסמטיקה חדש), דרך עיצוב רהיטים (בין היתר הם המנהלים הקריאטיביים של חברת הרהיטים stellar works) ועד אדריכלות ותכנון נופי. מתוכן אמרו ''הן'' ל-15 פרויקטים נבחרים.

 

קולקציית רהיטים ל-stellar works, שהציגו במילאנו 2018 (צילום: ענת ציגלמן)
    קולקציית רהיטים ל-stellar works, שהציגו במילאנו 2018(צילום: ענת ציגלמן)

     

    סדרת מנורות שעיצבו למותג התאורה ''ארטמידה'', כציפורים על מוט (צילום: ph ferrari, קמחי תאורה)
      סדרת מנורות שעיצבו למותג התאורה ''ארטמידה'', כציפורים על מוט(צילום: ph ferrari, קמחי תאורה)

       

      ועוד מנורה שעיצבו ל''ארטמידה'' עם קריצה למסורת הסינית, הפעם בהשראת מנורה נישאת (צילום: ph ferrari, קמחי תאורה)
        ועוד מנורה שעיצבו ל''ארטמידה'' עם קריצה למסורת הסינית, הפעם בהשראת מנורה נישאת(צילום: ph ferrari, קמחי תאורה)

         

        לראיון שקיימנו אתם בשבוע שעבר באולם התצוגה החדש של ''קמחי תאורה'' בבני ברק (שלרגל השקתו הוזמנו לישראל), מגיעים שניהם לבושים בבגדים שחורים ופשוטים, שהולמים את הסגנון שלהם.

         

        רק התוספות הקטנות מעידות על המעמד שאליו הגיעו, וגם על רצון להפגין אותו: היא עם יהלום גדול על האצבע ותיק של איב סן לורן, הוא עם סניקרס ממוספרות של אלכסנדר מקווין. בלינג בלינג מתוחכם, למביני עניין.

         

        רוסאנה הו (מימין) ולינדון נרי (צילום: Jiaxi Yang & Zhu Zhe)
          רוסאנה הו (מימין) ולינדון נרי(צילום: Jiaxi Yang & Zhu Zhe)

           

          שניהם נולדו באסיה: הוא בפיליפינים (בן 53), היא בטייוואן (בת 50). שניהם שייכים לפזורה הסינית, משפחות שעזבו את המולדת הקומוניסטית ובנו את חייהם בגלות. כשהיו בני עשרה עברו משפחותיהם לארצות הברית. הגישות של הוריהם לשורשים הסיניים היו מנוגדות ממש: בעוד שהוריו של נרי הקפידו שיכיר לעומק את התרבות הסינית וימשיך לקרוא ולכתוב בשפת אמו, הוריה עודדו אותה להיטמע באמריקאיות ולהשאיר את סין מאחוריה.

           

          כך או כך, שניהם התאימו את שמותיהם הסיניים להגייה האמריקאית, ומאז הם נקראים בעולם לינדון ורוסאנה. שניהם למדו אדריכלות: דרכיהם הצטלבו בפרינסטון, והם הפכו לזוג. במשך כמה שנים עבדו במשרדים שונים, בנפרד, עד שהקימו משרד משותף הנושא את שמותיהם.

           

          בתחילת הדרך עיצבו רק מוצרים. אחרי שנה החלו לעשות פרויקטים קטנים של עיצוב פנים. הראשון היה סטודיו ליוגה, שתכננו בתקציב דל מאוד, מחומרים זולים. הסטודיו הזה, מספר נרי, הביא להם חשיפה בינלאומית ועשרות פרסים.

           

          משם החלו להתגלגל, ואת המעבר המכריע עשו ב-2004, כשהקימו משרד בשנגחאי. שנה קודם לכן הוזמן נרי לפרויקט בעיר הסינית העצומה. המשפחה הצעירה נסעה לשישה שבועות, שהפכו לשלושה חודשים ולשנה. הם החליטו להישאר. ''הבנו שיש פה הזדמנות, שיש פה אנרגיה'', אמרו בראיון.

           

          הם צדקו, הייתה כאן הזדמנות. היום הם מנהלים יותר ממאה אדריכלים ומעצבים, שעובדים על כ-30 פרויקטים במקביל, כחצי מהם בסין. יש להם עוד משרד קטן בלונדון, שמעסיק כששה עובדים.

           

          מלון בוטיק ביאנגצו, חדש על בסיס ישן (צילום: Pedro Pegenaute)
            מלון בוטיק ביאנגצו, חדש על בסיס ישן(צילום: Pedro Pegenaute)

             

            תכנון שעושה שימוש בחומרים ואלמנטים מקומיים (צילום: Pedro Pegenaute)
              תכנון שעושה שימוש בחומרים ואלמנטים מקומיים(צילום: Pedro Pegenaute)

               

              ''בסין יש נטייה לשמר את החוץ – ובפנים לעשות 'בלינג בלינג'. אנחנו מעדיפים חומרים שקטים ומינימליסטיים כניגוד לישן'' (צילום: Pedro Pegenaute)
                ''בסין יש נטייה לשמר את החוץ – ובפנים לעשות 'בלינג בלינג'. אנחנו מעדיפים חומרים שקטים ומינימליסטיים כניגוד לישן''(צילום: Pedro Pegenaute)

                 

                כמי שגדלו והתחנכו בארצות הברית, המחויבות שלהם לסין מרשימה. הו מתגאה במספר גדול של פרויקטים שהם מבצעים היום באזורים הכפריים של המדינה. "בשבילנו זה ניסיון חדש, כי בעשר השנים האחרונות עבדנו בעיקר באזורים עירוניים. בשנתיים-שלוש האחרונות החלטנו במודע לקחת פרויקטים כפריים יותר, כי אנחנו מרגישים שחייבים לפתח בסין גם את האזורים הכפריים''.

                 

                איזה סוג של פרויקטים?

                "מלונות, אבל לא של רשתות גדולות. מזקקת וויסקי (של מותג זר. ע''צ). מרכז תרבות ומקום להתכנסות ותפילה. היכל לאבות – מקום ששבו זוכרים את ההורים. זה לא בית קברות. קוברים במקום אחר, ובהיכל מתכנסים לכבד את זיכרון המתים. בכל כפר סיני יש מקום כזה, בדרך כלל אלה מקומות 'לא מעוצבים', והפעם יש לנו הזדמנות לעצב אחד''.

                 

                בפרויקט הזה הלקוח הוא יזם סיני גדול, שבונה שכונות עצומות, בקנה מידה עירוני ממש. ''יזם בעל חזון'', מתאר אותו נרי, ''שרוצה להחזיר לקהילה שקונה ממנו בתים. הוא רוצה להשאיר אחריו מורשת. הוא שכר 6-7 אדריכלים סיניים, שמתכננים עבורו היכל תפילה וזיכרון, מסעדה, מצפור, מרכז אמנות''.

                 

                איפה נמצאים הפרויקטים הגדולים האלה?

                "קרוב יותר לבייג'ינג. אנחנו טסים משנגחאי שעתיים ונוהגים עוד שעתיים. אבל אלה אתרים נפלאים. היכל האבות, למשל, משקיף אל החומה הסינית''.

                 

                חנות בטייוואן. ''חווית הזרות בכל כך הרבה מקומות שונים – בפיליפינים, בארה''ב, בסין – הפכה אותנו לאחראים יותר, כאדריכלים'' (צילום: Pedro Pegenaute)
                  חנות בטייוואן. ''חווית הזרות בכל כך הרבה מקומות שונים – בפיליפינים, בארה''ב, בסין – הפכה אותנו לאחראים יותר, כאדריכלים''(צילום: Pedro Pegenaute)

                   

                  שאלת הזהות מעסיקה אתכם מאוד.

                  "אנחנו לא מנסים להיות שגרירים סינים", מדגיש נרי. ''אנשים אוהבים תגיות, ושלנו היא 'סינית'. כמובן שאנחנו סינים, זוהי שפת האם שלנו. אבל מהו סיני, מישהו שנולד בסין? אלה שעזבו לגלות מרגישים שאיבדו משהו ומנסים לשמר את המסורת. ואז, כשהם חוזרים לסין – שם המסורת הזו נראית מוזרה. אנחנו לא יושבים וחושבים: האם הפרויקט הזה סיני מספיק? אולי נוסיף אדום, או פגודה? אנחנו פשוט יוצרים דברים, ושמחים לעשות משהו שהסינים יהיו גאים בו''.

                   

                  הו מוסיפה: ''שאלת הזהות היא מרתקת, חשבנו עליה הרבה. מהי זהות? האם זו גיאוגרפיה, האם זו מדיניות, האם זה דרכון? אפשר להזדהות עם תרבות מסוימת בלי הדרכון. זהות מיוצגת בהרבה דברים, ואדריכלות היא אחד מהם. סביי התחנכו ביפן, סבתי לא קוראת וכותבת בסינית. לינדון דובר ספרדית, בגלל השליטה של הספרדים בפיליפינים''.

                   

                  מתארים את העבודה שלכם כמינימליסטית, מאפיין שמזוהה מאוד עם יפן דווקא.

                  ''זה בדיוק מה שהתכוונו אליו כשדיברנו על ייצוג ותגיות'', היא עונה. "הוכשרנו בתפיסה מודרניסטית, לימדו אותנו לתפוס את המופשט. הפשטה הופכת פרויקט למינימליסטי. השיוך של מינימליזם ליפן הוא פשטני''.

                   

                  מרכז לתפילה והתכנסות רוחנית.''השיוך של מינימליזם ליפן הוא פשטני'' (צילום: Pedro Pegenaute)
                    מרכז לתפילה והתכנסות רוחנית.''השיוך של מינימליזם ליפן הוא פשטני''(צילום: Pedro Pegenaute)

                     

                    לינדון חריף יותר: ''לפני 400 שנה היפנים לא ידעו מהי קרמיקה, הם למדו מהסינים את המלאכה הזו. היפנים לקחו את זה מהסינים, העתיקו מהם והפכו את זה למושלם. אנחנו לא טובים יותר, אבל ההיסטוריה היא ארוכה, צריך לזכור לטווח ארוך יותר. אם עושים זאת – הופכים בצורה טבעית לענווים יותר.

                     

                    ''הניו יורק טיימס וסי-אן-אן רוצים לצייר את סין כמקום ענק, מפלצתי. אם מתבססים רק עליהם, לא מכירים את היזמים והאדריכלים הסינים שעובדים על פרויקטים קטנים ואיכותיים. פשוט כי זה לא הסיפור שהם רוצים למכור. הם חושבים שהעבודה שלנו טובה מדי לסין. האסוציאציה של 'מייד אין צ'יינה', בעוד שיש בסין הכל. בניגוד למה שהתקשורת אוהבת לצייר, יש בכל מקום בסין – במגזר העסקי, הציבורי, הממשלתי ואפילו הבנקאי – אנשים שמתעניינים בקטן, בעדין, בדברים עם משמעות. אלה דברים שלא מודגשים, כי הם לא מוכרים עיתונים''.

                     

                    הייתם מגדירים את עצמכם כאדריכלים פוליטיים?

                    ''חשבתי שאנחנו לא פוליטיים, שאדריכלות יכולה להיות א-פוליטית'', עונה נרי. ''אבל בשנה האחרונה הבנתי שנקודת הראות שלנו היא פוליטית מהרבה בחינות".

                     

                    ''שום דבר אינו נייטרלי'', מוסיפה הו. ''אנחנו לא מנסים להיות פוליטיים, אבל הפרויקטים שלנו מטבעם הם פוליטיים".

                     

                    בכך הם מתכוונים בעיקר לתפיסה חדשה שהם מציעים, של ''שימור שאינו נעשה משיקולים פוליטיים. אנחנו מנסים לשכנע את הממשלה בראייה הזו''. למשל,

                    פרויקט ''בית המים'', שתכננו ב''באנד'' בשנגחאי (שכונה ותיקה וקטנה על גדת הנהר במרכז העיר), לפני כשבע שנים. ''שימור של מבנה שהוא מאוד שונה מבנייני הפאר של שנות ה-20 וה-30, שמקיפים אותו'', מספר נרי. ''היזם רצה להרוס אותו כליל ולבנות במקומו מלון בוטיק. אמרנו לו, תן לנו לחשוב על זה, וחזרנו אליו עם הצעה לשיפוץ, בטענה ששימור יחסוך לו כמחצית מהעלויות. כמובן שהוא התלהב, כמובן שאנחנו שיקרנו (צוחק)''.

                     

                    הכניסה ל-water-house. אמו של נרי חשבה שהפרויקט לא גמור (צילום: Pedro Pegenaute)
                      הכניסה ל-water-house. אמו של נרי חשבה שהפרויקט לא גמור(צילום: Pedro Pegenaute)

                       

                      בתוך ה''דיזיין ריפבליק''. מעטפת הבניין שומרה, ובפנים נפתח אטריום. ''שכבות חדשות ומסגור אחר של ישן וחדש''' (צילום: Pedro Pegenaute)
                        בתוך ה''דיזיין ריפבליק''. מעטפת הבניין שומרה, ובפנים נפתח אטריום. ''שכבות חדשות ומסגור אחר של ישן וחדש'''(צילום: Pedro Pegenaute)

                         

                        התוצאה היא מלון בעל מראה מחוספס, מאוד שונה מהשימור המצועצע המקובל, בין היתר, בישראל. ''כשאמי באה לראות את המלון'', מספר נרי, ''היא שאלה אותי אם הפרויקט גמור''.

                         

                        הו: "קיבלנו פרסים והכרה בינלאומית, והממשלה הבינה שיש פרויקטים ראויים לשימור, שלא ראו אותם ככאלה קודם. אנחנו רוצים לשמר חלקים מההיסטוריה, שאולי לא נראים ראויים בעיני הממשלה. אבל הם חלק מהזיכרון העממי, תיעוד שחשוב, בעינינו, לשמר''. הם מצטטים את הסופר האיטלקי איטאלו קאלווינו: "לפעמים נדרש זר כדי להעריך אדמה שהכרת זמן רב".

                         

                        בסוף הראיון מבקשת הו להבהיר משהו בעניין הפוליטיות, משפט שמבהיר את מורכבות מצבם ותפיסת עולמם. ''אנחנו חיים בסין, ובסין יש רגישות פוליטית רבה'', היא מזכירה. ''אין שם חופש דיבור אמיתי. אין לנו גוגל, לא ג'ימייל, לא פייסבוק. זו המציאות שבה אנחנו חיים ואנחנו רגילים אליה, יודעים לעבוד אתה ובה''.

                         

                        ואז היא מסכמת, מפתיעה: ''העמדה שלנו היא שדמוקרטיה אינה בהכרח טובה יותר''.

                         

                         

                         

                         
                        הצג:
                        אזהרה:
                        פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד