במפגש איתם, קשה לקלוט שזה אחד מהצמדים החזקים היום בסצנת העיצוב הבינלאומית. ניפה דושי וג'ונתן לוין – זוג בחיים ושותפים לסטודיו ''דושי-לוין" – לא סובלים מגינוני הכוכבים שמאפיינים היום מעצבים שמצליחים בגדול. הוא פתוח ושקט, עונה בכובד ראש לכל שאלה שמופנית אליו. היא ביישנית, חסרת ביטחון כמעט, באופן מפתיע לכישרונותיה ולהישגיה. הוא ממוצא סקוטי (יש לו שורשים יהודיים, רחוקים מאוד), היא גדלה בבית אמיד במומבאי, הודו. הם נפגשו לראשונה כשלמדו ברויאל קולג' אוף ארט, לונדון, והיום הם מתגוררים ועובדים בעיר, ומעצבים למיטב חברות הרהיטים האירופיות.
לישראל הגיעו עם בנם בן העשר, בהזמנת ''טולמנ'ס'', שמייבאת ומוכרת רהיטים שעיצבו ל''מורוסו'', החברה האיטלקית היוקרתית והוותיקה, ל-HAY, הכוכבת הדנית הצעירה, ול-KETTAL הספרדית, שמתמחה בריהוט חוץ. בשיחה על עבודתם הם נמנעים ממלים מפוצצות. התיאור מעשי מאוד, וחושף מעט מאחורי הקלעים של תהליך העיצוב והייצור של רהיטי יוקרה. בחרנו להביא מהערותיהם על כמה מעיצוביהם הבולטים:
My beautiful backside, ל''מורוסו''
הספה הזו, שעוצבה לפני עשור וקיבלה מיד תשומת לב גדולה, נועדה לעמוד במרכז החדר, ולכן ניתן דגש מיוחד לגב שלה, הצד הפחות מטופל בספות, בדרך כלל. ההשראה הצורנית התקבלה מציור הודי מסורתי, מסבירה דושי, של זוג היושב על רצפה זה לצד זו, נתמכים בכריות.
בעשר השנים האחרונות יוצרה הספה בשילובי צבעים, הדפסים ובדים שונים. בחירות הטקסטיל מושכות את העין, כמו ברהיטים אחרים שלהם. ''התנגדתי לעבוד עם בדים זמן רב", מספרת דושי. "חשבתי – אני מעצבת תעשייתית, לא אעבוד בתחום שהוא מסורתי-נשי. בסופו של תהליך הבנתי שאני טובה בזה, אוהבת את זה, ושאני לא רוצה לפסול עיצוב טקסטיל רק בגלל שהוא מקושר עם 'עיצוב נשי'".
מאז הטקסטיל הוא שחקן מרכזי בעיצוביהם, בצורות שונות. בכורסת הגן החדשה שלהם, למשל, עיצבו גם את החבלים המרכיבים את הגב המלכותי – ליפוף של חוטים בשני גוונים, שבהם מבחינים רק מקרוב. החבל קיבל את השם bela – צמח מטפס, בהינדי.
כורסת Uchiwa, ל-HAY
''נקודת המוצא שרולף קבע לנו בתהליך העיצוב הייתה המחיר שבו תימכר הכורסה", מספרים דושי ולוין על שיתוף הפעולה עם רולף היי, שייסד המותג הדני הצעיר והמצליח עם אשתו, מטה היי. "הם חושבים איך להפוך עיצוב טוב לנגיש, ולכן הייצור צריך להיעשות במחיר שנקבע מראש".
גם באיקאה מתחילים בשורת המחיר.
"נכון, אבל באיקאה מתפשרים על העיצוב".
לקו הקיפול בגב הכורסה הגיעו במקרה, מספר לוין, לאחר שהדגם המעוגל שהכין מקרטון ''קרס'' והתקמט בלילה. את עלויות הייצור הצליחו לצמצם באמצעות מתיחת בד הריפוד סביב השלד, כך שנדרשים רק שני תפרים בתחתית הכורסה. "התפירה, שנעשית ביד, היא החלק היקר בייצור", מסביר לוין. "השלד מיוצר בהזרקה, הרגליים בחיתוך CNC, והצלחנו להגיע לכורסה מעוצבת במינימום תפרים".
"זו עוד דוגמה לדרך העבודה שלנו. אנחנו לא עובדים עבור 'לקוחות', אלא משתפים פעולה בתהליך. פטריציה מורוסו, רולף היי וקוודראט – עובדים על העיצוב יחד איתנו".
כיסא Dapper, לאוניברסיטת לונדון
זה כיסא שהזמין מהם האדריכל דייוויד צ'יפרפילד, בתהליך התכנון של מעונות הסטודנטים החדשים בקינגס קרוס, לונדון. היו עוד שנתיים לסיום הפרויקט, ''וזה פרק זמן שבו אפשר להגיע מעיצוב לייצור'', מסבירה דושי. גם כאן נקודת המוצא הייתה מחיר שנקבע מראש, ''ואנחנו אלה שהתקשרנו לרולף הפעם. תוך כדי שיחת הטלפון שבה הסברנו לו את העיצוב, הוא כבר ישב עם נייר ועיפרון וחישב את עלויות הייצור''.
"'תכננו לנו כיסא אייקוני' – זו אחת הבקשות הנפוצות שאנחנו מקבלים", אומרת דושי, ומיד שואלת, מחויכת: איך אפשר להזמין כיסא אייקוני, הרי זה מעמד שנרכש עם הזמן?
אז איך אתם מסבירים את המוניטין הזה שלכם?
"אולי כי חברות הבינו שאנחנו עושים דברים עם אופי חזק", עונה לוין. " נקודת המוצא שלנו אמנותית יותר. אנחנו מתכננים את המרחב סביב הרהיט, את המסגור של האדם היושב עליו". דושי מוסיפה: "אנחנו מתייחסים לתחושה שמבקשים להגיע אליה. כורסה שבה 'מרגישים כמו בוס', למשל''.
איזו תחושה ביקשתם להשיג בישיבה על כורסת הגן החדשה של KETTAL?
"תחושה מלכותית, של משהו גדול מהחיים'', עונה לוין. "כמו כתר, להדגיש את נוכחות האדם שיושב בכורסה הזו".
הכורסה עצומה. אני מניחה שהיא לא מיועדת למרפסת ממוצעת.
"נכון, היא מתאימה למרחבים גדולים, שבהם צריך להכניס את קנה המידה האנושי ולמסגר אותו בהתאם. נדרשנו לחשוב גדול יותר מקנה המידה של הסטודיו שלנו, למשל. הרפרנס היה 'שמיים פתוחים', קנה המידה של outdoor design".
שידת ''שאנטי'', ל-BD BARCELONA
השניים מעידים שאדריכלות היא עבורם השפעה מתמדת. דושי מספרת שבית ילדותה במומבאי תוכנן בסגנון אר-דקו, ודודה גר באחמדבאד, בבית שתכנן לה קורבוזיה.
ספת ''מודרניסטה'' שלהם הושפעה מהאדריכלות המודרניסטית בסאו פאולו, ובייחוד מ-casa modernista. ''רצינו לייצר ספה שתתאים לבית הזה'', מספר לוין. ''פטריציה מורוסו רצתה מערכת ישיבה שתתאים למרחב גיאומטרי, ולכן עיצבנו שלד גיאומטרי מאוד אך קליל, עם ריפוד פיסולי וללא תפרים בפינות – פרט שאופייני למורוסו".
אך יותר מכל, לדברי דושי, היא מעריכה ואוהבת את האדריכלות המאולתרת ברחובות הודו. ''אני לא חושבת שעיצוב הוא רק נחלתם של מעצבים. בהודו אנשים יוצרים את הארכיטקטורה שלהם, אלתור שבא מצורך. זה עיצוב שהוא מרתק בעיני. קל לזלזל בפחונים. לנו החומר נתן השראה''.
-----------------------------------
המעצבים הצעירים של ברזיל עושים שמח! לחצו על התמונה לכתבה המלאה:
