שייקספיר כתב שיר לצעיר עשיר ויפה תואר - וקיבל על כך תשלום נאה
באחדות מהסונטות שלו פונה המחזאי המהולל לגבר צעיר ונאה ומתפעל מיופיו. בעבר העריכו שהיה קשר רומנטי בין השניים, אבל ספר שיצא לאחרונה מספק הסבר שונה
הסונטות הראשונות במחזור השירים שכתב וויליאם שייקספיר נקראות "סונטות ההולדה". שייקספיר פונה בהן אל גבר צעיר ונאה ומפציר בו שלא יבזבז את יופיו, אלא יוליד בן, ובכך ישמר את דמותו. יש הסבורים כי שייקספיר כתב את הסונטות לאהוב קרוב ואינטימי, ושהיה ביניהם קשר הומו-אירוטי. לאחרונה ראה אור ספר, "להיות או לא להיות שייקספיר", שמפריך לכאורה את התפיסה הזו ומוצא הסבר אחר לסונטות הללו. המחבר, סטיבן גרינבלט, טוען כי שייקספיר כתב את הסונטות שלו (תוך הקפדה יתרה על עמעום כל פרט ביוגרפי על עצמו, כפי שנהג לעשות כל חייו) לא מתוך צרכים רגשיים ואינטימיים, אלא רק משום ששילמו לו עבורן. למעשה, שכרו את שירותיו כמשורר.
זה קרה בקיץ של 1592, כששייקספיר היה מובטל בשל מגפת הדבר שהכתה בלונדון. הרשויות לא הבינו עדיין מה גורם למגפה. לימים התברר שעכברושים ששרצו בלונדון בהמוניהם, נשאו עליהם את הפרעושים, מחוללי המחלה. עד שזה התברר, הייתה הערכה שהתקהלויות מסכנות את הציבור, ולכן, כשמספר המתים היומי עלה על 30, סגרו את התיאטראות (אבל לא את בתי התפילה. נשמע מוכר?). בעלי התיאטראות ועובדיהם שיוועו לשווא לסיוע כספי מהממשלה, ומצבם הכספי של רוב השחקנים, ושייקספיר ביניהם, התערער מאוד.
באותם ימים סירב הרוזן מסאות'המפטון לשאת אישה ולהמשיך את השושלת, כפי שתבעו ממנו הוריו, על אף שידע שרק אם ייוולד לו בן, יוכל להוריש לו את התואר ואת הרכוש הרב שצברה המשפחה. ואז, טוען סטיבן גרינבלט, קיבל שייקספיר הצעה מהוריו העשירים של הרוזן לכתוב שירים בתשלום, בתקווה שהם ישכנעו את בנם הסורר לשאת אישה ולהוליד יורש, כנדרש. הצעיר היה חובב שירה, והם סברו שכישרונו של שייקספיר יצליח לפעול עליו. שייקספיר התגייס למשימה. איך יוכל לשכנע סרבן נישואים יפה תואר ומפונק להיעתר לתחינות של הוריו? המשורר הסביר לו בשיריו כי את יופיו הרב ראוי להנציח באמצעות הילד שייוולד לו וידמה לו, ובכך לגבור על עריצותו של הזמן ועל קיצם הצפוי של החיים. שייקספיר גם ידע שבשיריו אל האיש הצעיר הוא ינציח בעצם גם את עצמו. כך, למשל, בסונטה מספר 18, אחת המפורסמות שבהן, הוא מסביר לנמען כי כל עוד יש אנשים בעולם, "הֵם עוֹד יִתְּנוּ חַיִּים לָזֹאת וְְגַם לְךָ" – כלומר, לשיר שלי ולך, באמצעותו.
הקשיבו לאחת הסונטות האלה שמוקראת על רקע ציור של הרוזן:
הנה סונטה 4 בסדרת 154 הסונטות שכתב שייקספיר, כאן בתרגומי:
הוֹ, יוֹפִי בַּזְבְּזָן, אֵיךְ כָּךְ תַּשְׁחִית
עַל עַצְמְךָ בִּלְבָד מָה שֶׁיָּפֶה?
הַטֶּבַע רַק מַלְוֶה – לֹא לְתָמִיד,
אַךְ בְּשִׁפְעָה – לְמִי שֶׁלֹּא קוֹפֵץ
יָדוֹ, אָז אֵיךְ, כִּילַי, כָּךְ תְּחַבֵּל
בְּכָל הַטּוּב אֲשֶׁר נִתַּן לְךָ?
נוֹשֶׁה כּוֹשֵׁל, מֵעֵז עוֹד לְקַבֵּל
אוֹצָר שַׁלֵּם שֶׁהוּא לֹא רַק שֶׁלְּךָ?
אַתָּה סוֹחֵר עִם עַצְמְךָ בִּלְבָד,
וּמְרַמֶּה את עַצְמְךָ, וְאָז,
כְּשֶׁתִּקָּרֵא לְהִסְתַּלֵּק, תִּלְמַד
שֶׁחֶשְׁבּוֹנְךָ שֶׁלֹּא סֻלַּק – בֻּזְבַּז?
בְּלִי שׁוּם שִׁמּוּשׁ – הַיֹּפִי יִקָּבֵר,
בִּמְקוֹם שֶׁיְּנֻצַּל וְיִשָּׁאֵר.
צפו בעופרה עופר אורן קוראת את תרגומה לסונטה:
בשיר מסביר המשורר לצעיר שוב – כמו בשלוש הסונטות הקודמות במחזור השירים, וכמו בבאות אחריהן – שחבל לבזבז את יופיו: לדעתו של שייקספיר, התביעה מהרוזן להוליד ילד מוצדקת, כשהמטרה היא שיופיו לא יתבזבז ויירד לטמיון במותו. הוא גוער בצעיר, נוזף בו על נכונותו להשחית את מה שקיבל מהטבע "בהלוואה", ומפציר בו לנהוג באחריות – לשמר את מעלותיו בכך שיוליד בן שיירש ממנו את סגולותיו.
האם הצליח שייקספיר במשימתו? הרוזן הפתיע יום אחד את בני משפחתו, ובאותה הזדמנות הכעיס מאוד את המלכה אליזבת, כשנשא בחשאי אישה שלא היה אמור לחבור אליה: הייתה זו אחת מבנות הלוויה של המלכה, שאפילו כבר הייתה בהיריון. נישואיהם עלו יפה והיו מאושרים. שייקספיר, לעומתו, היה נשוי כבר מזמן לאן הת'אווי. הוא התחתן כשהיה רק בן 18 (גם היא כבר הייתה בהיריון), אבל נראה שנישואיהם לא היו מאושרים: היא נשארה בסטרטפורד עם שלושת ילדיהם, והוא חי בלונדון. אף אחת מהסונטות לא נכתבה לאשתו או לילדיו. רק אחת מהן כוללת רמיזה סמויה – כמעט אפשר לומר: עקיצה מרה – המתייחסת לשמה של אשתו: משחק המילים "hate away" בסונטה 145 מרמז כנראה בצליליו על שם המשפחה שלה, הת'אווי – כלומר, שנאה, hate.
אין לדעת אם התיאוריה של גרינבלט, משכנעת ככל שתהיה, אכן נכונה. בסונטות מביע שייקספיר התפעלות, כמעט אפשר לומר היקסמות, מהצעיר שאליו הוא כותב את שיריו. סאות'המפטון היה ידוע ביופיו הנשי המופלג, וקשה להאמין שעוצמה רגשית כזאת נוצרה רק תמורת שכר כספי, גבוה ככל שיהיה. אבל בעצם, אין בכך כל חשיבות. שייקספיר לא רצה שנדע פרטים על חייו, כך שלמרות הסקרנות, אפשר להניח לביוגרפיה שלו ופשוט להתענג על יפי כתיבתו.
