צילום יכול לרפא, כך מרגישה האדריכלית והצלמת אדווה ברעם. בדיוק לפני עשר שנים הלך לעולמו אביה, איש שב"כ בכיר, ולמחרת פרצה השריפה הענקית שתיזכר כ"אסון הכרמל", זאת שגבתה את חייהם של 44 בני אדם, אוכלוסייה עצומה של בעלי חיים, נזק אדיר לצמחייה, וגם הרס יישובים באזור. אחד מהם הוא קיבוץ בית אורן, שחלק גדול ממנו נשרף והתכלה. מתוך החורבן האישי והלאומי, מצאה ברעם דרך אל תקווה.
"חודשיים אחרי השריפה הגעתי לסדנה שהתקיימה בבית אורן", נזכרת ברעם (47) בשיחה עם ערוץ האדריכלות של Xnet. "אני רגילה לקום מוקדם, ויצאתי לטייל בחמש בבוקר. ראיתי את המבנים האלה, וכאדריכלית הלב שלי זעק אליהם, והם זעקו אלי. מצאתי בתים שאנשים עזבו אותם באמצע החיים. כלי אוכל שנותרו על השולחן, מיטות שננטשו בחיפזון של הפינוי. המקום משך אותי לחזור ולצלם אותו, ומיד לאחר מכן חזרתי עוד ארבע פעמים כדי לצלם את אותם מבנים".
את תשומת לבה תפסו מבני מגורים משנות ה-50, שהסוכנות היהודית הקימה בקיבוץ הצעיר. ברעם לא שמרה מרחק, אלא בחרה להתקרב ולהיכנס פנימה. הימים הגשומים שבאו אחרי השריפה לא עזרו לשלדי המבנים, המפויחים וההרוסים בחלקם, אך סביבם החלה הצמחייה להתאושש במהירות. "הניגוד שמצאתי בין הטראומה והמבנים ההרוסים לבין הנוף השלו והצמחייה המתחדשת", אומרת הצלמת, "סימל בעבורי את המעגליות של הקיום, הרס וצמיחה. מתוך השבר הגדול הרגשתי שאני והבניינים הם אחד".
היא מדגישה שלא מדובר בצילומים תיעודיים, אלא בכאלה "שיש בהם רגש", ומספרת: "באותה תקופה החלטתי לעשות שינוי בחיים שלי, ומאדריכלית בוגרת 'בצלאל' שעבדה במשרדים בחרתי להיות אדריכלית שמצלמת. יש עוד דרכים לבטא אדריכלות, וצילום שווה אלף מלים".
נראה שהשינוי עשה לה טוב. מאז, היא הוזמנה לצלם פרויקטים שונים מטעם חברות וארגונים, בהם "שיכון ובינוי" והקרן הקיימת לישראל, לצד משרדי אדריכלים כמו קולקר-קולקר-אפשטיין, V5 ורוזן-ליננברג. במקביל צילמה ברעם סדרות שנבעו ממחקר אישי ולוו בתערוכות, כמו זו שהתמקדה במיקומן של עזרות נשים בבתי כנסת, או ברחובות עירוניים בתקופת המונדיאל.
הבתים השרופים בבית אורן נהרסו אחרי כשנה, ובמקומם נבנו דירות חדשות לחברי הקיבוץ שנזקקו להן.
בית שעלה באש בשריפת הענק בחיפה עבר שיפוץ יפהפה
