לפני מספר חודשים הוזעקה הדוגמנית בעבר ומנחת הקבוצות בהווה מעין קרת על ידי הורים מבוהלים. קבוצה של נערות ביישוב קטן בארץ החלה לעקוב אחר כוכבת רשת צעירה שמצלמת את עצמה מול המראה בלבוש מינימלי ומשתפת בהרגלי אכילה לא בריאים, בלשון המעטה. לדברי קרת, אותה "משפיענית" דרדרה את הבנות ביישוב ו"נקראתי לעשות סדר". דרך ארבעה מפגשים היא ניסתה לבנות יחד איתן נרטיב חדש, שבמרכזו הסיפור האישי של כל אחת מהן. בעקבות כך, היא אומרת, יצאו הנערות חזקות יותר ועם תובנות בריאות בנושאים של דימוי גוף, ביטחון עצמי ומגדר.
במקרה אחר, הוזמנה קרת לנהל שיחת תמיכה עם קבוצת שחייניות מקצועיות בגיל ההתבגרות. השינויים הפיזיולוגיים שעוברות ספורטאיות בגילאים אלה מובילים את חלקן לפרוש מהענף. אצל שחייניות, לדוגמה, מדובר בכתפיים רחבות ושרירים בולטים. "רצו לצלוח את המשבר ולאפשר להן להתמודד עם השינויים", מספרת קרת, "אחד הנושאים שעלו בשיחה הוא הנחשקות בעיני המין הגברי. אני מסבירה לכל אחת מהן שאם היא תהיה בחורה מהממת וכריזמטית – גברים יאהבו אותה גם אם יהיו לה כתפיים כאלה או אחרות".
כבר כמעט שני עשורים שקרת היא מהדוברות הפעילות לשינוי מודל היופי. אם תרצו, הסופר נני לחיזוק דימוי עצמי בקרב נשים. בשנת 2002 פרסמה את הספר "הנשים היפות" (הוצאת ידיעות אחרונות) ובו 14 מונולוגים של נשים שסבלו או סובלות מהפרעת אכילה, תוך שהיא חושפת גם את סיפורה האישי. לפני כשלוש שנים חשפה גם כי בתקופת הדוגמנות שלה הוטרדה מינית ונאנסה יותר מפעם אחת. מי שכל חייה עסקה בשליטה ואיבוד שליטה – אוחזת היום בעמוד שדרה איתן, המאפשר לה, לדבריה, דווקא יותר גמישות מחשבתית מבעבר. "השליטה באה לידי ביטוי בזה שאני ברורה לעצמי יותר מאי פעם", היא מודה, "המרכז נמצא בתוכי".
את התובנות שאספה לאורך השנים החליטה קרת לאגד לערכת קלפים. בפרפרזה על הביטוי הגורס כי אתה לא יכול לשנות את הקלפים שחילקו לך החיים, אלא רק לערבב אותם מחדש – היא המציאה קלפים חדשים שאותם היא מערבבת ומחלקת לאחרות. ערכת "מראות", שהושקה לפני חודש, מאפשרת ליזום דיאלוגים ואינטראקציות בסדנאות שהיא מעבירה לבנות 12 ומעלה, ומיועדת לחיזוק הביטחון העצמי של נערות וצעירות.
"להרבה בנות יש קושי לדבר על עצמן באופן חיובי, אשר נובע מאי קבלה עצמית", היא מסבירה, "אני לא חושבת שאנחנו צריכות לעוף על עצמנו כל היום, אבל בניגוד לבנים, להרבה בנות יש קושי לומר על עצמן דברים חיוביים וטובים: שאני חכמה, שיש לי ביטחון עצמי. אם לא נפרגן לעצמנו, יהיה לנו קשה לקבל פידבק חיובי מאחרים".
מה מעסיק היום נערות בישראל? והאם את רואה הבדלים בין קבוצות שונות?
"לנערות בנות 15-12 קל יותר לשתף מאשר לצעירות בגילאים מבוגרים יותר או לנשים בוגרות, כי הן כבר יותר ציניות. הסוד הוא לשתף ולהיות כנה איתן ולהיות פתוחה לשאלות שגם מעוררות דיון. באחת הסדנאות האחרונות שלי באוניברסיטת תל אביב, מישהי שאלה מדוע משפיענית שהיא גם אקטיביסטית לדימוי גוף חיובי מצטלמת בבגדי ים? הרי זה מחפיץ אותה. יש כל מיני שלוחות של הדבר הזה וכל אחת לוקחת את זה למקום אחר. זה גרם לי לחשוב שוב על הנושא הזה והדיסוננס שאולי טמון בו".
יש פער של כמעט 30 שנה בינך לבין הנערות בסדנאות שלך. את מדברת את השפה שלהן?
"אני לא מדברת את השפה ואני גם לא מנסה להיות בגילן או להיות אחת מהן. ברור לי שאני מבוגרת מהן – בחודש הבא אהיה בת 44 – ואני לא מתאמצת למצוא חן. אני נפגשת עם בנות קשוחות שעברו דברים קשים בחיים והן בודקות אותי: אם לא אהיה כנה – הן יאכלו אותי בלי מלח. מצד שני, הן מלמדות אותי על אפליקציות חדשות, כמו טיק טוק, ובאיזה אופן זה משפיע על דימוי הגוף שלהן. אינסטגרם אני מבינה יותר ויש לי בה ניסיון, למרות שאני לא כוכבת רשת".
איזה נושאים עולים בסדנאות שלך?
"מעניין אותן לשאול איך הן יכולות להיות דוגמניות או מה הסיכוי שלהן להשתלב בתעשייה. אני לא מעודדת אותן לדוגמנות, אבל זורמת איתן; לא תשמע ממני משפט כמו 'אל תלכי לתחום בשום פנים ואופן', כי אז אני מאבדת אותן ברגע".
לתחושתי, בנות צעירות מבלבלות בין דוגמנות לרצון להיות מפורסמת באינסטגרם.
"לכן אני מעודדת אותן להעדיף ליצור תוכן ייחודי ברשתות החברתיות, כדי להיות כוכבות ברשת ולא להתפרסם רק משרבוב שפתיים. גם ברשתות החברתיות אני חושבת שלא כל אחת יכולה להפוך למשפיענית חשובה כמו לורן שטרן המהממת או יערה בנבנישתי שמביאה קול חיובי. להפך, זה עלול לייצר בהן תחושת כישלון".
אבל תחושת כישלון אפשר לחוות גם בתיכון, בצבא, באקדמיה.
"נכון, אבל אז זה קורה בגיל יותר מאוחר, כשהן בשלות לזה. לכן חשוב להעלות נושאים נוספים, כמו התמודדות עם שיימינג סביב מראה חיצוני ואיך לבנות עמוד שדרה".
הצילומים עם קרת נערכו בשבוע שעבר, רגע לפני הסגר הגדול. משבר הקורונה לא פסח גם עליה, ובשבועות האחרונים היא חווה דחיות וביטולים של סדנאות והרצאות שמקרינים, כמו אצל חלקים נרחבים מהאוכלוסייה, על מצב העו"ש ומצב הרוח. את הימים היא חולקת עם שני בניה ממערכת היחסים הארוכה שניהלה עם הבמאי יואב גורפינקל: חייל בן 19 היוצא יומיות, ומתבגר בן 12. "אני שומרת על שגרה, אבל רגועה יותר", היא משתפת, "ממשיכה לעבוד, אבל פחות שעות, ומעבירה את הזמן עם הבנים בבית, דואגת לסדר היום שלהם, מבשלת, מנקה. אני מאוד אימהית ומגוננת באופי שלי".
בנה הגדול, היא מספרת, מגלה בשנים האחרונות עניין באופנה, ולאחרונה קיבל ממנה במתנה פריט אספנים: חולצת טי מתצוגה של איב סן לורן שהתקיימה במשחק הגמר של מונדיאל 1998 בפריז (צרפת מול ברזיל, שהפסידה 3:0), אותה קיבלו 300 הדוגמניות שהשתתפו בתצוגה במתנה, ובהן מיתולוגיות מסלול כמו לטיסיה קאסטה, קרלה ברוני וכרמן קאס. "זה הדבר היחיד שיכול להתאים לו מהארון שלי", היא צוחקת, "השאר זה שמלות ופריטים נשיים, וזה לא הקטע שלו".
בדומה לדוגמניות אחרות בנות דורה, ארון הבגדים שלה מורכב מלא מעט פריטי אספנים שליקטה וקיבלה במתנה בעברה כדוגמנית, כמו חולצה שקיבלה בתמורה להשתתפותה בתצוגה של מרטין מרג'יאלה בשנות ה-90, או פריטים מתצוגת האופנה הראשונה של מארק ג'ייקובס, שבה צעדה לצד נעמי קמפבל וקייט מוס. "כולם ידעו שהוא הולך להיות הדבר החם הבא, אז עבדנו תמורת בגדים", היא מספרת, "הרבה פעמים עובדים בדוגמנות במינימום שכר – לצילומים בווג שילמו אז 100 דולר להפקה, אבל זה מסוג הדברים שתעשי גם בחינם, כי הרווח הגדול יגיע מהקמפיין שילהקו אותך – או שלא משלמים, אבל את מקבלת את הבונוס ממקום אחר".
סגנון הלבוש שלה התפתח עם השנים, והיא מגדירה אותו כיום כאקלקטי ואורבני עם נגיעות אקסצנטריות לפרקים, בהן היא מרשה לעצמה ללבוש פריטים דרמטיים יותר או שילובי צבעים בולטים. בתוך כך, אם בעבר הרגישה אבודה ועסקה באובססיביות בהגדרה עצמית דרך לבוש, היום היא מרגישה בטוחה ומאוזנת. גם הרגלי הקניות שלה התעצבו עם השנים: "אני לא קונה המון, אבל מאחר שאני מעבירה הרבה הרצאות, אני צריכה בגדים. אז אני מקפידה לרכוש אצל מעצבות ישראליות כמו מריה ברמן והמותג Sister M ופריטי וינטג' אצל חברתי הטובה מיקי ממון".
הביטחון והאיזון שאותם היא מזכירה כוללים גם תובנות על צריכה מופחתת, התחברות לטבעי וחיפוש אחר אלטרנטיבות. בשנים האחרונות הפכה קרת לאחת מנושאות הדגל של פרו-אייג'ינג וקוראת לנשים לעצור את המרדף הארוך אחר נעורים. זאת בניגוד לדוגמניות רבות בנות דורה – מיעל רייך ועד גלית גוטמן – שמפרסמות טיפולי פנים הכוללים הזרקות למיניהן.
"אני לא אומרת לאנשים ונשים איך לחשוב, אבל אני לא רואה בהישענות על מראה חיצוני חיזוק לביטחון העצמי", היא אומרת, "ביטחון עצמי זה משהו עמוק יותר: להיות בטוחה במה שאת חושבת, בעמדות שלך בעולם. תלות טוטלית במראה החיצוני מייצרת רק סבל וכאב. ובסוף הטבע מנצח, כפי שאנחנו רואים עכשיו. בכלל, למה צריך מאבק? אני מציעה לנשים לנהל את חייהן ביותר גמישות וחמלה עצמית".
מאיפה זה מגיע: מרד? ניסיון לבדל את עצמך מהלך הרוח המרכזי של התקופה האחרונה?
"תמיד הייתי מרדנית ודעתנית. אני חושבת שזה בריא לפתח חשיבה ביקורתית, התנגדות, סקפטיות, ולא רק בנושאים של מראה חיצוני. אלה כלים חשובים עבור כל אחד".
יש לך לפעמים נקודת שבירה, שבה את חושבת שהזרקות היו נותנות לך תחושה טובה יותר בבוקר מול המראה?
"יכולה להיות נקודת שבירה או רגע של מחשבה, אבל זה לא יהפוך לתקופה. אני מוכנה להקשיב, לשמוע דעות אחרות משלי, כמו שאני לא כופה את דעתי על אף אחד, אבל אי אפשר היום לשכנע אותי שלהזריק בוטוקס זה טוב".
ומה גילינו בבית ובארון של שדרנית גלגלצ דלית רצ'שטר?
