12 שעות לאחר שחשפה נועה קירל על השטיח האדום של MTV את התלבושת ששילבה השראות מבילי אייליש, סגנון של פלוגת טירוניות בצה"ל ואזכור למשבר האקלים – דלית רצ'שטר עדיין לא רגועה. "הייתי הולכת איתו לגמרי! מאוד אהבתי את הלוק הצבאי שלה", היא אומרת בשעת ערב מוקדמת, שרועה על הספה בדופלקס שאליו עברה לאחרונה עם בת זוגה, גלי שטרקמן, סמנכ"ל לקוחות בגיתם, והכלב ג'ינג'י, פודל לבן בן 7. רצ'שטר באמת על קוצים. הטלפון שלה אומנם מושתק, אך היא מנסה לחלק את תשומת הלב בין האורחים בבית לבין 53 ההודעות שממתינות לה בווטסאפ רק מהשעה האחרונה.
מהוויטרינות השקופות בקומה החמישית, תל אביב נראית נאה: מצד אחד קו הרקיע המשתנה עם המגדלים הזקורים ממזרח לעיר, מהצד השני קו האופק של הים התיכון. זהו בית נינוח, מינימליסטי בעיצובו, עם אלמנטים שמעידים על עיסוקה של בעלת הבית: חתול "מנקי נקו" למזל שקיבלה במתנה מדורון מדלי, מתוך התפאורה שליוותה את נטע ברזילי באירוויזיון אשתקד, תצלום משותף עם להקת הבקסטריט בויז, ופטיפון וינטג' לנוסטלגיה. הכלב ג'ינג'י מתרוצץ על רצפת הפרקט כשבין שיניו בובה בדמותו של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, ושטרקמן שקופצת לרגע לדירה במהלך הראיון נדרשת גם למצוא בארון הבגדים המבולגן של רצ'שטר חולצת פיג'מה שחורה מ-H&M, שנעלמה לטובת הצילומים ולבסוף נמצאה במקומה הרגיל.
לאמא שלה זה לא היה קורה. "אמא שלי היא האדם הכי מטופח שקיים בעולם. אדם ייצוגי שכל שערה במקומה. לא תתפוס אותה בלי מניקור", היא אומרת ומסיטה את עיניה בחצי מבוכה לציפורן שמעט לק התקלף ממנה. "מבחינתה, כל יציאה מהבית זאת פרמיירה. אם היא תראה אותי לובשת את אותו בגד בסטורי, למשל, היא תעיר לי. תגיד משהו כמו 'אולי נלך יחד לקנות בגדים'. היא מתוקתקת בצורה מפחידה. אני זוכרת שכשהייתי ילדה קטנה היא היתה קונה בגדים לחו"ל, כלומר - שיהיו לנו בגדים חדשים לנסיעה".
זה מגיע מהתרבות של מי שחיו בברית המועצות לשעבר, שכל יציאה שלהם לחו"ל היתה 'אירוע'?
"אני מניחה שכן. אבל לא גדלתי בבית 'רוסי' – אלא בבית שדוחף למצוינות. אני הבת הקטנה: יש לי אחות רואת חשבון ואח מהנדס. אני לגמרי הכבשה השחורה".
ואיך זה הקרין עלייך?
"מצד אחד תמיד מאוד חשוב לי איך שאני נראית, מצד שני לא הייתי ילדה ונערה מטופחת. זה עניין של תקופות, נתון למצבי רוח".
רצ'שטר, 31, נולדה וגדלה בחולון, מרחק אוטובוס אחד ממרכז תל אביב. היא בת מזל אריה קופצנית. מלאה באש וחוש הומור, גם אם לעתים מופיע לרגע בשיחה חוסר ביטחון עצמי. מאז שירותה הצבאי היא משמשת כעורכת מוזיקלית ושדרנית בגלגלצ, אחראית במידה רבה לפלייליסט המתנגן לכם בראש. במקביל היא גם די ג'יי מבוקשת במסיבות ואירועים, ובקיץ האחרון השיקה את סדרת המסיבות "הנשף של דלית רצ'שטר", שתיערך בפעם הבאה בתחילת דצמבר. ביום שבת הבא (23 בנובמבר) היא תחבר בין אהבותיה הגדולות למוזיקה, טרנדים ושאלות על מגדר ורגעי שיא בעולם המוזיקה הנשי, להרצאה שתתקיים במסגרת אירוע המנטוריות של יריד האופנה דרס קוד.
בגדים, היא מספרת, הקיפו אותה מילדות. בין אם זו האם המתוקתקת בבית, או היכולת לזהות טרנדים ראשונה. "יש לי זיכרון חזק מהילדות. כשהייתי בת 12, הלכתי עם משקפי טייסים לבית הספר. הבשורה עוד לא הגיעה לחולון מתל אביב וכולם צחקו עליי שאלה משקפיים של סבא שלי", היא מספרת, "חודשיים אחר כך כולם הרכיבו משקפיים דומים. אותו דבר קרה לי לפני ארבע שנים. חזרתי מפריז עם פאוץ'. בניגוד להיום, אז לא היו פאוצ'ים בכל חור. מי שהלכו עם זה היו רק הומואיות בעופרה (גייז במסיבות של עופר ניסים, א"י) ומלצריות ברוטשילד 12. ושוב, כולם צחקו עליי. היום אני צוחקת על כולם כי אני כבר לא הולכת עם פאוץ'".
מובילת דעת קהל.
"אני חלילה לא אומרת שאני מובילת טרנדים ואני לא מתיימרת להיות פאשניסטה. אני לא באמת מחוברת לאופנה – אני פשוט אוהבת להתלבש. אם אתה שואל מה הדבר הבא, אני לא באמת יודעת".
מה לגבי הקשר בין מוזיקאים ישראלים לאופנה. עד כמה החיבור ביניהם הדוק?
"תרבות הפופ גדלה בשנים האחרונות בישראל ובזכותה יש חיבור חזק לאופנה. עד לפני כמה שנים היה קשה לה להיכנס למיינסטרים. עכשיו יש מוזיקאים כמו סטטיק ובן אל, נועה קירל ונטע ברזילי, שנחשבים כמובילי דעת קהל וטרנדים. כל השלושה עשו מהפכות בעולם האופנה: סטטיק ובן אל נתנו לגיטימציה לגברים להתלבש מוחצן וצבעוני, נועה קירל היא פרזנטורית של מספר מותגים באופנה (ואף השיקה קולקציית קפסולה לרנואר, א"י), ונטע ברזילי יצרה שיח חשוב בנושא דימוי גוף".
ועדיין יש תחושה שזה לא באמת מפוצח. מה לגבי מוזיקאיות בולטות כמו קרן פלס ומירי מסיקה?
"אני חושבת שהרשתות החברתיות שינו את המשחק ואת תעשיית המוזיקה. לאורך השנים היו אייקונים מוזיקליים שהיו מזוהים גם עם לבוש, כמו עגילי דמר של שושנה דמארי או הבנדנה של אדם. פעם מכרו אלבומים – היום מוציאים סינגלים, קליפים, עולם תוכן שלם. ההבדל בין מירי מסיקה לנועה קירל הוא התוכן, שפחות קיים אצל singer-song writer. נועה קירל מוכרת עולם תוכן שלם מבוסס אינסטגרם, יוטיוב, מראה, אופנה".
עד כמה זה משפיע עלייך כעורכת מוזיקלית?
"אני שומעת את השיר מהמקום הכי נקי שאפשר ולא צופה בקליפ, כדי לנתק את עצמי מהוויזואליה שעלולה להשפיע עליי. אני תמיד מזכירה לעצמי שאני עורכת בגלגלצ ולא ב-MTV ושאני משדרת מוזיקה ברדיו ולא בטלוויזיה. האם זה משפיע? מאוד. הקליפ של אריאנה גרנדה ל-Thank You, next! הקפיץ את השיר".
בין שלל עיסוקיה, רצ'שטר היא די ג'יי עסוקה. בעולם גברי של חיי לילה, די ג'יי נשים נדרשות לתמרן בין עבודה פיזית של סחיבת ציוד (לאחרונה לרצ'שטר יש סייע), מטרידנים, צקצוקי לשון של הברנז'ה וגם הצורך ליצור הופעה חיצונית ייחודית יותר מדי ג'יי גבר שעולה לעמדה במדים שחורים.
"אני קצת מקללת די ג'ייז גברים – בעוד אצלם ההופעה מסתכמת בג'ינס וטי שירט, אני צריכה להתאפר ולחשוב מה ללבוש. זה לא שמכריחים אותי, אבל די ג'יי גבר לא צריך לסדר שיער או לחשוב איזו חזייה תתאים מתחת. לאורך השנים הלבוש שלי השתנה וכיום הנוחות מנצחת. בהתחלה הייתי נועלת לסטים במועדונים נעלי עקב, שלאט לאט נעלמו מהארון שלי. הבנתי שאין סיבה לדפוק לעצמי את הגב. היום אני בסניקרס וגם התאמתי את הלבוש שלי לזה. אותו דבר עם חצאיות שהוחלפו במכנסיים, כי אם אני עולה על סולם לעמדה זה פחות נוח".
את חיה עם אישה מחוץ לארון. את חושבת שיש קשר בין הנטייה המינית לאופן שאת מתלבשת?
"אממ... שאלה מאוד מעניינת, אבל אף פעם לא קישרתי בין הנטייה המינית שלי לאופן שבו אני מתלבשת. יש סטיגמה שלסביות מתלבשות בצורה גברית עם חולצה מכופתרת וגולגול בשיער, אבל אני חושבת שזה כבר מזמן לא ככה. באופן אישי, אני מרגישה שכל החיים ניסיתי להבליט את הצד הנשי שלי, והיה לי חשוב להדגיש את הנשיות שלי מאז ומעולם: ללבוש חצאית, לדוגמה".
את מחזקת את הטענה שיש קשר, עם הניסיון לטשטש סטיגמה שעלולה להיות. זה כמו הומואים שמחפשים באתרי היכרויות גברים עם סנדלי שורש ופק"ל קפה. כאילו זה מה שמגדיר "גבריות".
"אני מאמינה שזה אינדיבידואלי. אולי כנערה ניסיתי להבליט נשיות, היום זה 'נון אישיו'. זה עובר לידי. כן גברית, לא גברית, לא מעניין אותי מה יגידו".
איפה את רוכשת בגדים?
"זארה, אבל בספרד. סתם, זו בדיחה", היא אומרת וצוחקת. "רשתות אופנה, בעיקר סקנדינביות כמו קוס, ד"ר דנים, אקנה ו-H&M, לצד בוטיקים של מעצבות ישראליות. גרתי מספר שנים מעל הבוטיק של טרס ו-ואס ברחוב אחד העם בתל אביב, וחצי מהארון שלי משם".
איך היית מגדירה את הסגנון שלך?
"אובססיבי. עכשיו בגלל שאני מתאמנת ויש לי בטן שטוחה ומוצקה, אני לובשת חולצות בטן לכל מקום. לפני זה היתה לי תקופה רק של אוברולים. רק אוברולים".
את במעמד שמשאילים לך בגדים?
"לפעמים כן, אבל אני הורסת את הבגדים", היא מחייכת, "האמת היא שאני מעדיפה לשלם. אני לא אוהבת להיות מפרסמת".
כמה כסף את משקיעה בבגדים בחודש?
"אני יכולה לא להוציא שקל חודש שלם ובחודש שאחריו להוציא 12 אלף שקל".
וואו!
"זה הרבה? אז לא 12 אלף, חמשת אלפים. לא מזמן חזרתי מחופשה בחו"ל וקניתי נעליים ומעיל טוב, וזה עלה כמה אלפים. אני לא מהמתלבטים. אם יש משהו שאני רוצה – אני קונה אותו עכשיו. אני אסע גם עד קצה העיר בשביל טי שירט שאני רוצה".
זה ממלא לך חוסר כלשהו?
"אני חושבת שזה בעיקר פקטור של זמן. אני אדם שאין לו זמן, וזמן זה דבר שאי אפשר לייצר. אז כשאני כבר נכנסת לחנות, אני קונה את מה שאני אוהבת. אני לא קונה אונליין, כי אני לא מבינה איך אפשר לקנות בגד בלי לדעת ולראות איך הוא יושב עלייך".
ומה גילינו בבית ובארון של אגם בוחבוט?
