DJ דלית רצ'סטר על הפלייליסט של גלגלצ: "מזרחית זאת הגדרה ישנה"

דלית רצ'סטר (30) חיממה את הבקסטריט בויז, תיקלטה בחתונה של לוסי אהריש וקובעת את הפלייליסט המושמץ בגלגלצ. "הז'אנרים היום זולגים אחד לתוך השני"

"לא תוציאי ממני שום מילה רעה על אף אמן ישראלי, או על מוזיקה מזרחית או אפילו על ג'אז".  דלית רצ'סטר . למטה: עם ריטה, שרית חדד ונטע ברזילי (צילום: אורית פניני)
"לא תוציאי ממני שום מילה רעה על אף אמן ישראלי, או על מוזיקה מזרחית או אפילו על ג'אז". דלית רצ'סטר . למטה: עם ריטה, שרית חדד ונטע ברזילי (צילום: אורית פניני)

באפריל האחרון חיממה דלית רצ'סטר (30) את הבקסטריט בויז באמפי ראשון לציון. באותו חודש היא גם הרימה ל־100,000 משתתפים את מסיבת פורים השנתית בכיכר המדינה בתל אביב. מוזיקאים מייחלים שהיא תאהב אותם כדי להיכנס לרשימת ההשמעות השבועית של גלגלצ, והיא הפכה בשנים האחרונות לשם החם ביותר בעולם החתונות, כשבחודש שעבר היא תקלטה בחתונה המדוברת של לוסי אהריש וצחי הלוי. "לוסי ואני מכירות כבר שנים", רצ'סטר אומרת, "היא התקשרה אליי שבוע לפני החתונה ואמרה: 'צחי ואני מתחתנים ואני חייבת שזאת תהיה את שתתקלט שם'".

 

התרגשת?

" הלב שלי היה על מאתיים. לוסי הייתה הכלה הכי כיפית וקלילה. יום לפני האירוע היא התקשרה לקבוע מה יהיה שיר הכניסה לחופה וזהו, ואמרה שלגבי המסיבה היא סומכת עליי ושאני אזרום. ניגנתי שירים של ביונסה וגם שירים בערבית ובצרפתית. הכל ביחד. הייתה חתונה כל כך טובה ושמחה".

 

מה מזרחי היום?

כשאת עורכת מוזיקלית בכירה בגלגלצ, את כנראה יכולה לדבר על מוזיקה רק בצורה מאוד דיפלומטית ומאוזנת. התחנה משמשת כבר שנים יעד למתקפות של אמנים ופוליטיקאים, שטענו שהיא מייצגת רק חלק קטן של ציבור החיילים ולא מקדמת מוזיקה ים תיכונית. רצ'סטר, שנכנסה לגל"צ כחיילת בת 18 והפכה לאורך השנים לשדרנית בכירה ועורכת מוזיקלית משפיעה בתחנה, היא האחרונה שתזין את המבקרים עם ציטוטים מתנשאים או לא מוצלחים.

 

"לא תוציאי ממני שום מילה רעה על אף אמן ישראלי, או על מוזיקה מזרחית או אפילו על ג'אז. אני אוהבת מוזיקה, זה החיים שלי, ומי שאוהב מוזיקה אוהב את הכל. כן חשבתי ואמרתי פעם שאני לא מתחברת למוזיקת ג'אז, למרות שגדלתי עליה, אבל אז ישבתי עם מארינה מקסימיליאן והיא הזכירה לי את היופי של זה. ובכלל, מוזיקה מזרחית זאת הגדרה ישנה. מה זה מזרחי היום? מירי מסיקה זה מזרחי? עומר אדם משתייך אולי לז'אנר הים תיכוני, אבל הוא בעיקר פופ. קובי פרץ זה לטיני. הז'אנרים היום זולגים אחד לתוך השני".

 

להיות "הפנים של התחנה" זה מעמד מחייב?

"כן. אני משתתפת בכל שבוע בישיבת הפלייליסט שקובעת אילו שירים ייכנסו לרשימה שנשמיע בשבוע הקרוב, ואני זוכרת כל הזמן שאני רק הכלי שמתווך מוזיקה מאמנים לקהל שלהם. אני חושבת שעם השנים פיתחתי הבנה שעוזרת לי לזהות על אילו שירים כדאי להתעקש".

 

איך באמת מזהים להיטים?

"החוק הוא כנראה שהשירים המוזרים ינצחו. 'סינגל ליידיז' של ביונסה, למשל, היה הסינגל השני בערך שיצא מהאלבום שלה ב-2008. הקהל היה רגיל לביונסה שעושה בלדות, וזה שיר שמתחיל אגרסיבי: רקיעות רגליים, רעש, והיא צועקת כמו מדריכת כושר. בהתחלה היה מאתגר לשלב אותו בפלייליסט. ואז בום – הוא הפך לאחד השירים הכי פופולריים בתרבות הפופ. או אפילו השיר 'תותים' של אתניקס, שבפעם הראשונה והשנייה שאתה שומע אותו נשמע כמו שיר משיחי כזה. או כל השירים של סטטיק ובן־אל, שאתה אומר עליהם בהתחלה 'מה זה?' ואז לא מפסיק לזמזם אותם".

 

"ההורים שלי שמעו דיבורים ובאו ושאלו אם אני לסבית" (צילום: אורית פניני)
    "ההורים שלי שמעו דיבורים ובאו ושאלו אם אני לסבית"(צילום: אורית פניני)

     

    בהתחלה זלזלו בי כי אני אישה

    לאורך השנים רצ'סטר נהנתה מאמון וגיבוי מלא מצד המנהלים שלה בגלגלצ. גלעד אמיליו שנקר, לשעבר מנהל התוכניות בגל"צ, דחק בה לעבור מתפקידי העריכה להגשה אישית והיא מגדירה אותו עד היום כ"אבא רוחני". דלית עופר (לשעבר מנהלת גלגלצ) הימרה עליה ונתנה לה להגיש את תוכנית הערב "סינגלס", ונדב רביד, מנהל גלגלצ הנוכחי, העניק לה תוכנית במשבצת הצהריים הנחשקת הנושאת את שמה ובנוסף את הגשת המצעד השנתי.

     

    רצ'סטר כחיילת בגל"צ. "עבדתי כל כך קשה על המצעד השנתי שפשוט שכחתי ללכת לבקו״ם להשתחרר":

     

     

    את מתמידה כבר המון שנים במקום עבודה שעבר שינויים רבים, חילופים ותהפוכות. מה הסוד שלך?

    "יש לי סבלנות ואני לא מצפה שדברים יקרו לי מהר. גם לבנות את עצמי כדי־ג'יי לא קרה בשבוע. בהתחלה זלזלו בי כי אני אישה. עד לפני שנתיים הדי־ג'ייז הנחשבים היו גברים ותקליטניות היו גימיק, נגיד כאלו שעולות לנגן עם ביקיני, דוגמניות שכאילו מתקלטות ובעיקר סבבה להסתכל עליהן. עד שסמכו עליי שאני אחזיק ערב ואביא קהל לקח זמן. אבל אני נהנית לתקלט ולא אכפת לי איפה. אז התחלתי בליינים קטנים, ולאט לאט בעלי מועדונים ומארגני מסיבות ראו אותי. ואחרי שראו ושמעו אותי מנגנת, כבר לא יכלו להתבלבל".

     

    את יכולה להבין בחורות שחולמות לתקלט אבל מרגישות שזה תחום מחוספס מדי?

    "בטח, זהו תחום גברי. יש קודם כל את הפרט הטכני שדי־ג'ייז צריכים איתם הרבה ציוד. זה חסם לנשים. את לא יכולה לסחוב לבד 30 ק"ג של ציוד. זה עניין פיזי נטו".

     

    איך מתגברים על זה?

    "יש לי עוזר די־ג'אית כבר כמה שנים. בסוף מגיע השלב שאת יכולה לקחת עוזר. הוא סוחב, מרכיב, זמין לפתרון תקלות עם מחשב גיבוי, הוא אחראי איתי על ההפקה של כל הפרטים. אני לוקחת על עצמי אירועים גדולים ואני מקצוענית. אני לא אתן לאף תקלה להרוס לי את השם. אגב, אני בכלל לא אוהבת שמשווים אותי רק לדי־ג'ייז נשים. זה לא טניס. אין קשר בין מסת שריר בגוף לכישורים של די־ג'יי. אני לא חושבת שצריך לעשות הפרדה בין גברים לנשים בתחום הזה".

     

    בתור מי שחיה את הלילה, את נתקלת בהטרדות?

    "כן, קורה שאני מתמודדת עם השיכור התורן. מישהו שבגלל שיש בחורה שמנגנת בעמדה, חושב שיהיה מגניב לעלות אליי לעשות שמח. אני מניחה שאם הייתי גבר, היו חושבים פעמיים אם לפלוש למרחב האישי שלי, אבל כנראה שאני לא מספיק מאיימת במבט ראשון".

     

    ובמבט שני?

    "אני מאד אסרטיבית כשהבנאדם הלא נכון מגיע בלי הזמנה. אני אתחיל ברוח טובה ואסביר לבנאדם שהוא מביך את עצמו מול כולם ועדיף שיתפנה, אבל אני יכולה להיות גם מאוד תוקפנית. גם העוזר שלי לא ייתן לשום אירוע לפגוע בערב. אנחנו מתורגלים".

     

    "אני לא יכולה להקים משפחה בישראל. זה מרתיח"

    גם למערכת היחסים הזוגית הרצינית של חייה הייתה התחלה קשה. "היו לי מערכות יחסים סוערות עם גברים בחיים", רצ'סטר אומרת, "אבל שיברונות הלב שלי לא היו קשורים לבחורים אף פעם. זה לא".

     

    כשרצ'סטר הבינה שאת האהבה הגדולה של חייה היא תמצא דווקא עם אישה, היא לקחה את הזמן ולא מיהרה לצאת בהצהרות. "גדלתי בחולון להורים יוצאי בריה"מ. המוטו היה שצריך לעבוד קשה ולהצטיין, חריגות היא לא משהו שמקבלים בבית כזה בקלילות".

     

    אז איך בכל זאת אזרת אומץ לספר להם?

    "לא סיפרתי. הפצצה התפוצצה בלעדיי. ההורים שלי שמעו דיבורים ובאו ושאלו אם אני לסבית. אמרתי שכן, והם כל כך נבהלו עד שלא יכולתי להתמודד עם זה. זה הדאיג אותם. הם חשבו שתל אביב עשתה לי את זה. שהעבודה כתקליטנית הכירה לי צורות חיים שלא קשורות אליי. זה היה עולם שרחוק מהם והפחיד אותם. לא יכולתי להתמודד עם כל מה שהם חשבו ופשוט התרחקתי. במשך כמעט שנתיים הייתה לי מינימום תקשורת איתם, אם בכלל".

     

    הצלחת להבין את הצד שלהם?

    "לא רציתי להתמודד עם זה, אבל כן. לצערי הבנתי את החששות שלהם. הם שאלו שאלות כמו: איך החברה תקבל אותך, הרי אין שוויון זכויות לחד־מיניים במדינה, וזה נכון. אני עסק קטן ומשלמת הרבה מאוד מסים, ובסופו של יום אין לי את אותן זכויות שיש לסטרייט. אני לא יכולה למשל להקים בישראל משפחה בעזרת פונדקאית, כמו שזוג או יחידים סטרייטים יכולים. זה מרתיח".

     

    איך נפתר הנתק עם ההורים?

    "גלי (גלי שטרקמן, סמנכ"לית במשרד הפרסום גיתם; ד"ד), בת הזוג שלי, לא הייתה מוכנה לקבל את הריחוק בינינו. היא באה מבית מאוד משפחתי והיא יזמה פיוס וריככה את כל הצדדים. היום זה כבר רגיל לגמרי ויש לה ערוץ תקשורת ישיר איתם. אנחנו באות לארוחות יום שישי, וליום ההולדת ה־70 של אבא שלי שחגגנו באיטליה לפני שנתיים כבר נסענו כזוג, יחד עם כל המשפחה המורחבת שלי".

     

    ריככה את כל הצדדים: רצ'סטר וגלי שטרקמן:

     

     

    הנינוחות שבה רצ'סטר מחצינה את הזוגיות שלה בארבע השנים האחרונות הופכת אותה מדי שנה לדמות בולטת ברשימות הלהט"בים המשפיעים בישראל. היא גם משתתפת במאבקים של הקהילה, אבל בעיקר חיה את חייה בלי הסתרות, עם הרבה אהבה זוגית בחשבון האינסטגרם הפופולרי שלה, ומשמשת כשגרירה של נורמליות ונינוחות חד־מינית.

     

    מי יתקלט בחתונה שלכן?

    "חתונה?! הלכת רחוק! לעשות לעצמי יומולדת גדולה אני לא מצליחה. לא נוח לי להיות במרכז. חגגתי עכשיו יומולדת 30 וכולם ציפו שאני אעשה משהו נורא גדול. אני תל אביבית כזאת, אז מה הבעיה בשבילי לסגור משהו מפוצץ. אבל זה מכניס אותי לחרדות קצת, שאנשים יבואו במיוחד בשבילי. אני מעדיפה לתקלט בצד ולא להיות בפוקוס. כשאני מדברת על עצמי אני מתחילה לגמגם. על כל נושא אחר אני יכולה לפטפט בשמחה".

     

    רוצה להיות די־ג'יי מצליחה? הכתבה המלאה והטיפים של דלית רצ'סטר במגזין Gostyle

     

     

     
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד