"אני לא רוצה להיראות כמו שיבוט": הפנים האמיתיות של רובי פורת-שובל

מאמינה שהיא בשיא התשוקה שלה, שיש קשר בין לאהוב את המראה להצלחה בחיים, ושכדאי להשקיע בטיפולי יופי, כל עוד לא מאבדים הבעה. ביקרנו אותה בלי איפור בבית

אסי טוחןפורסם: 26.05.20 09:05
איך נראית רובי פורת-שובל כשהיא מתעוררת בבוקר? לחצו לצפייה
צילום: טל שחר
"האפליה על רקע גיל היא החמורה ביותר. יותר ממוצא, צבע או מין. תשפטו אותי כמו שאני. לפי היכולות שלי, הניסיון שלי והמראה שלי". רובי פורת-שובל בביתה (צילום: טל שחר)
"האפליה על רקע גיל היא החמורה ביותר. יותר ממוצא, צבע או מין. תשפטו אותי כמו שאני. לפי היכולות שלי, הניסיון שלי והמראה שלי". רובי פורת-שובל בביתה (צילום: טל שחר)
רובי פורת-שובל ("בלי גילאים, בבקשה"), שחקנית, תסריטאית, מחזאית ופרזנטורית של "רונית רפאל – מדע היופי". אמא של הגר ונדב, וסבתא של שריה  (צילום: טל שחר)
רובי פורת-שובל ("בלי גילאים, בבקשה"), שחקנית, תסריטאית, מחזאית ופרזנטורית של "רונית רפאל – מדע היופי". אמא של הגר ונדב, וסבתא של שריה (צילום: טל שחר)

רובי פורת-שובל, איך הכל התחיל?

"כשהגעתי לפרקי, הייתי צריכה לבחור מקצוע. כמובן שבבית מהוגן כמו שלי לא הולכים ללמוד משחק, כי זה שקול לעבודה בתל ברוך. הייתי צריכה שיהיו לי קודם שני תארים בספרות עברית ובעבודה סוציאלית, כדי שאעז להגיד בבית שאני רוצה ללמוד משחק. ועדיין, כששאלו את אמי מה רובי לומדת, היא היתה מספרת שאני עושה תואר שני בפסיכולוגיה, כי מבחינתה זה היה 'איפה חטאנו ואיפה טעינו'. מבחינתי, זה היה לעשות את מה שאני הכי אוהבת והכי טובה בו, כי מגיל אפס שרתי ועשיתי הצגות. למדתי משחק באוניברסיטת תל אביב, כשזה עוד היה סטודיו למשחק. אחר כך עשיתי שם גם תואר שני בבימוי ובדרמה. שום דבר שלומדים לא הולך לאיבוד. הכל משרת אותנו. לפני שסיימתי את הלימודים, כבר קיבלתי ארבע הצעות עבודה. על התפקיד הראשון שלי בתיאטרון קיבלתי את פרס השחקנית. אחר כך, השתתפתי בלהיט הגדול 'אחד משלנו' בקולנוע. עשיתי תפקיד קומי וכל הכותרות זעקו 'קומיקאית'. אבל אני תמיד עושה חיים קשים לסוכנת שלי, כי לא נתתי אף פעם שיכניסו אותי למגירות. בכל פעם אני עושה תפקיד בז'אנר אחר. זה מצחיק, כל פעם היו כותבים תגלית כזו ותגלית כזו, כי אף פעם לא עשיתי אותו הדבר".

 

 

היתה גם תקופה שהיית מעין אופרה ווינפרי הישראלית בטלוויזיה.

"נכון. זו היתה הסיבה שלא המשכתי עם זה לאורך זמן. לא רציתי להמשיך עם התפקיד של רובי עם החליפה. כולם אמרו לי שאני לא שפויה, אבל לא רציתי שתוכנית אירוח בערוץ 2 תרחיק אותי מהעבודה שלי כשחקנית. זו היתה הקופרודוקציה היחידה שקנו בארץ. שלחו אותי לאופרה ווינפרי, למדתי בהיכל הקודש של הטלוויזיה. אופרה היא שחקנית, כשהמצלמות נדלקות היא רוכנת על המרואיינים וכולה בזליגת דמעה פוטוגנית. ברגע שכובות המצלמות, היא לא שם. החיתוכים והמעברים הדהימו אותי. גם אותי היא הציגה בתוכנית כאופרה הישראלית, וברגע שהמצלמות כבו הייתי דלעת. האמפטיה שלה בצילומים מדהימה. היא סופר מקצועית. היא הגיעה למה שהיא הגיעה, כי יצרה משהו שהוא מאוד שלה. כשיש מצלמות, היא כל כך בשבילך ומצליחה להוציא מה שהיא רוצה ממך. זו אמנות ליצור משהו כל כך אישי, שגורם לך לשכוח שאתה מול מצלמות. את זה למדתי ממנה וזו היתה ההצלחה של התוכנית שלי, שזכתה לרייטינג בשמיים. כבר בתוכנית הראשונה הוצאתי מטל ברודי את הסיפור שגנבו ממנו זרע".

 

"בפנים אני הכי ממליצה לכולם: פחות זה יותר. בוטוקס ומילויים במינון נמוך – לא רק בגלל שאני שחקנית, גם כי אני בן אדם" (צילום: טל שחר)
    "בפנים אני הכי ממליצה לכולם: פחות זה יותר. בוטוקס ומילויים במינון נמוך – לא רק בגלל שאני שחקנית, גם כי אני בן אדם"(צילום: טל שחר)

     

    ואז חזרת למשחק.

    "כתבתי את 'נעמי', המחזה הראשון שלי, שעליו קיבלתי את כל הפרסים האפשריים ו-22 סיבובי הופעות בעולם במקומות הכי נחשבים. אני היחידה בארץ שקיבלה הצעה להופיע בברודווי עם ההצגה שלה. יכולתי לעשות קריירה בינלאומית וכסף, ובעלי כבר לקח חופשה ללא תשלום, אבל הבת שלי, שהיתה אז נערה, לא רצתה לנסוע. אחרי לילות של בכי, קיבלתי החלטה שאני לא נוסעת. הרגשתי שזה יפרק לי את המשפחה. כתבתי עוד מחזות והשתתפתי ב'סוף העולם שמאלה', שהיה על ירוחם, איפה שגדלתי ושיחקתי בתפקיד אמא שלי. עד הקורונה הופעתי בשתי הצגות בהבימה: 'אביב מתעורר' ו'מצדה 1942'. אני עובדת גם על שני מחזות שלי. אחד מהם הוא פרויקט מאוד חשוב על הומלסים, שבו אנחנו יוצאים כל השחקנים להאכיל הומלסים. זה תפקידו של התיאטרון – להיות קול לחסרי הקול. המחזות שאני כותבת תמיד מכניסים את היד לתוך הלב ועושים לו קווץ'. ליצור זה גם להחליט שאת רוצה לעשות משהו וגורמת לו לקרות. זו התשוקה שיש לך. אני דווקא מחכה שהיא תירגע קצת. זה שאני עדיין עובדת ומתרגשת, כאילו אני בת 20 – הרי יכולתי לשבת בבית קפה ולעשות פדיקור. התשוקה הזו וההתרגשות, לא חשוב כמה רעשי רקע יש, גורמים לך להוציא את זה החוצה".

     

    "הגוף שלנו הוא לא פח אשפה, שזורקים אליו מה שרוצים. המחלות הן תוצאה של מה שמכניסים לגוף. יש דברים שלא תלויים בנו, כמו גנטיקה של גובה ומבנה גוף, אבל מה שתלוי בי – אעשה". בשנת 2002 (צילום: שמואל יערי)
      "הגוף שלנו הוא לא פח אשפה, שזורקים אליו מה שרוצים. המחלות הן תוצאה של מה שמכניסים לגוף. יש דברים שלא תלויים בנו, כמו גנטיקה של גובה ומבנה גוף, אבל מה שתלוי בי – אעשה". בשנת 2002(צילום: שמואל יערי)

       

      עד כמה קשה להתבגר בתעשייה?

      "האפליה על רקע גיל היא החמורה ביותר. יותר ממוצא, צבע או מין. אנשים היום נראים הרבה יותר צעירים ותוחלת החיים עלתה. אני בשיא הניסיון והתשוקה שלי. אבל לפי הדעות הקדומות, אני עדיין תקועה במה נהוג ומה מקובל לאישה בגילי. עשיתי צילום שער בביקיני, כחלק מקמפיין עולמי. גם מדונה וגם עורכת ווג הבריטי לשעבר אלכסנדרה שולמן הצטלמו כך, כדי להראות שגיל הוא רק גיל. כשתסריטאי כותב לבת 50, הוא רואה עדיין בעיני רוחו איך נראתה האמא של הסבתא שלו. ואיך נראות בנות 50 היום? נהדר. הלוואי שאף אחד לא היה פותח ויקיפדיה. מפרישים אותך מעשייה וממעגל העבודה. לכי שבי בבית ותסרגי. אני רוצה שיתחמו אותי לפי מה שאני ולא לפי דעה קדומה. תשפטו אותי כמו שאני. לפי היכולות שלי, הניסיון שלי והמראה שלי".

       

      ואיך את שומרת על המראה?

      "אני נעזרת בכל מה שיש אצל רונית רפאל, כל מה שלא פולשני. הפולשני זה הניתוחים הרדיקליים. לא שאני שוללת, אבל זה לא קיים אצל רונית. אני מאמינה בטיפוח מתמיד לאורך שנים. אני 25 שנה אצלה. הגוף שלי נראה כמו שהוא, כי אני מקפידה על טיפולי גוף כבר שנים. בפנים אני הכי ממליצה לכולם: פחות זה יותר. בוטוקס ומילויים במינון נמוך - לא רק בגלל שאני שחקנית, גם כי אני בן אדם. לא רוצה להיראות כמו שיבוט, כמו כל ה'העתק-הדבק' שרואים בבתי קפה. לא רוצה משהו שישנה את הפנים שלי. אני מי שאני. כפרזנטורית, אני יכולה לעשות גם 20 הזרקות בחינם, ואני לא אעשה, כי חשוב לי להישאר עם הפנים שלי וההבעה הספציפית שלי. כשאני מחייכת קצת נעצמות לי העיניים וזה עושה לי קמטים, כי זו אני. אז חשוב לי שזה יתאים לי ויהיה במינונים שלי. הכי חשוב, השימור העקבי לאורך שנים בטיפולים למיצוק העור והצערתו. בטיפולי מזותרפיה, לייזרים, גלי רדיו ומכשירים שהם כמו התעמלות לפנים. זו הרגשה מאוד טובה כשאת מוצאת חן בעיני עצמך ושמחה. יש קשר ישיר בין כמה אנחנו מרוצים מהמראה שלנו לבין הצלחה בחיים. זה משפיע על ההליכה, על הביטחון העצמי, על כל דבר".

       

      "כשתסריטאי כותב לבת 50, הוא רואה עדיין בעיני רוחו איך נראתה האמא של הסבתא שלו. ואיך נראות בנות 50 היום? נהדר. הלוואי שאף אחד לא היה פותח ויקיפדיה. מפרישים אותך מעשייה וממעגל העבודה". באירועי השטיח האדום (צילום: דנה קופל, ענת מוסברג, רפי דלויה)
        "כשתסריטאי כותב לבת 50, הוא רואה עדיין בעיני רוחו איך נראתה האמא של הסבתא שלו. ואיך נראות בנות 50 היום? נהדר. הלוואי שאף אחד לא היה פותח ויקיפדיה. מפרישים אותך מעשייה וממעגל העבודה". באירועי השטיח האדום(צילום: דנה קופל, ענת מוסברג, רפי דלויה)

         

        איך נראית שגרת הטיפוח שלך?

        "המון טיפולי פנים אצל רונית רפאל, לפעמים גם פעם בשבוע. חוץ מזה, קרם לחות והגנה ובלילה קרם מיצוק. הכל אחרי ניקוי יסודי. זה הכי חשוב. יש לי גם סרום של ויטמין C, שעושה את העור זוהר יותר מכל ניתוח. המייק-אפ שלי מאוד עדין. המסקרה שאני משתמשת בה היא של מאק והליפסטיק האהוב עליי הוא בגוון רובי של מאק, שאני מורחת גם על הלחיים כסומק ועל העפעפיים כצללית".

         

        מה לגבי טיפוח הגוף?

        "כמו שיש טיפולים למיצוק הפנים, יש גם לגוף. עוברים על כל הגוף עם מכשירים וזה ממצק. אני מכורה לזה המון שנים, כי אני רואה תוצאות. אני משתדלת ללכת פעם בשבועיים. אני גם מורחת בקפדנות שמנים לגוף אחרי כל אמבטיה. הבושם שלי משתנה. אני אוהבת ניחוחות של צמחים".

         

        איך את מטפלת בשיער?

        "רוב הזמן, אני מטפלת בעצמי לבד. יש לי את גדי עמר, שאיתי שנים, אבל אין לי זמן למספרות. בכל שבת בבוקר אני עושה לעצמי אוברול כללי: מניקור, פדיקור, בזמן שיש לי צבע על הראש ומסכה על הפנים, ואז לא כדאי להביא ילדים לפה. אלה ההכנות הקבועות שלי להפוך מלכלוכית לנסיכה. אני גם גוזרת לעצמי את השיער לבד ועושה לעצמי גוונים. לפעמים זה לא מצליח. בפעם האחרונה, יצאתי מהבית כמו כלב דלמטי. הרבה פעמים גם פישלתי ואז גדי עמר כועס עליי, מה עשיתי לעצמי מאחורה. אז אני אומרת לו שממילא אני לא רואה מה קורה מאחורה. אני שמחה שלמדתי לעשות לעצמי הכל לבד. זה משחרר אותי מהתלות".

         

        "ליצור זה גם להחליט שאת רוצה לעשות משהו וגורמת לו לקרות. זו התשוקה שיש לך. אני דווקא מחכה שהיא תירגע קצת. זה שאני עדיין עובדת ומתרגשת, כאילו אני בת 20 – הרי יכולתי לשבת בבית קפה ולעשות פדיקור. התשוקה הזו וההתרגשות, לא חשוב כמה רעשי רקע יש, גורמים לך להוציא את זה החוצה" (צילום: טל שחר)
          "ליצור זה גם להחליט שאת רוצה לעשות משהו וגורמת לו לקרות. זו התשוקה שיש לך. אני דווקא מחכה שהיא תירגע קצת. זה שאני עדיין עובדת ומתרגשת, כאילו אני בת 20 – הרי יכולתי לשבת בבית קפה ולעשות פדיקור. התשוקה הזו וההתרגשות, לא חשוב כמה רעשי רקע יש, גורמים לך להוציא את זה החוצה"(צילום: טל שחר)

           

          איך את שומרת על גוף חטוב?

          "מבחינתי, כושר זה דבר בסיסי, יסודי והכרחי. אל"ף בי"ת, לכל דבר: לבריאות הנפש והגוף, למראה, לחיוניות ולמצב הרוח. יש הבדל גדול בין בן אדם נייח לנייד. הבדל ענק בין בן אדם חיוני וזז לבן אדם יושב. זה מתבטא בכל דבר, במה שמקרינים ובהליכה. כל החיים אני בכושר. אין יום שלא אעשה ספורט, גם עם הגב הכואב שלי. היום אני מתאמנת לבד. יש לי מכון כושר בבניין ואני עושה המון הליכות. מאוד אוהבת ללכת. יש לי גם סדרה של תרגילים קבועים למיצוק, שאם אין לי זמן ללכת למכון, אני עושה בבית מול הטלוויזיה. תרגילים לבטן, לזרועות, לישבן ולרגליים. אני עושה אותם כל יום, תוך כמה דקות. תזונה היא גם אל"ף בי"ת. הגוף שלנו הוא לא פח אשפה, שזורקים אליו מה שרוצים. המחלות הן תוצאה של מה שמכניסים לגוף. יש דברים שלא תלויים בנו, כמו גנטיקה של גובה ומבנה גוף, אבל מה שתלוי בי – אעשה. לתזונה יש ערך מאוד חשוב לחיוניות. יש לי הרגלים טובים. לא לאכול כבד. למזלי, אני צריכה לאכול שעה וחצי לפני הצגה מזון מזין שיחזיק אותי, אבל לא יכביד עליי או יפריע לי כשאני מדברת. כשאני חוזרת מהצגה מאוחר, אני אוכלת פרי או ירק. את הארוחות הגדולות אני אוכלת במהלך היום, כשאפשר לשרוף את זה, כי המטבוליזם משתנה. למזלי, עוגות מגעילות אותי.

           

          "בבוקר אני קמה מאוד מוקדם, כי אני ישנה מעט מאוד. בדקתי את העניין ואין מה לעשות. גם גילה אלמגור אמרה לי: 'אל תיאבקי בזה'. אני מתעוררת בדרך כלל בשש וחצי, כשבשתיים בלילה אני עדיין בשיא העירנות. אני ישנה רק ארבע שעות, אבל זה כנראה מה שהגוף שלי צריך. היום אני יודעת לנתב את זה לכתיבת מחזות בלילות, כשהעיר בפיג'מה במיטה. בבוקר אני קוראת עיתונים ושותה קפה עם שתי עוגיות גרנולה בלי סוכר. שעתיים לאחר מכן, אני אוכלת שיבולת שועל עם כמה כפות קוטג'. יש בזה משהו מנחם. אני חותכת לי פירות כמו תפוח וקלמנטינה, וזה מלווה אותי לכל היום, בין אם אני בבית או בחוץ, בשקית ניילון בתוך התיק. בצהריים אני חייבת ארוחה חמה של חלבון ופחמימה. זה המוצא המרוקאי שלי שבא לידי ביטוי. אני חייבת את הפחמימה החמה, כדי להרגיש מסופקת. אורז מלא, תפוחי אדמה בתנור ומרקים. מעדיפה תמיד דגים. אני לא אוהבת לאכול אוכל קר כשאני רעבה. זה מעצבן אותי. לא יכולה לאכול סלט כארוחת צהריים. כשאת מסופקת, את לא מנשנשת. חשוב להיות שבעים כשקמים מארוחה. לגבי שתייה, נראה לי שבגלגול הקודם הייתי גמל. אני לא בן אדם צמא. אני שותה מהראש. בכל מקום בבית יש לי כוס מים, כדי להזכיר לי לשתות".

           

          איזו עצה היית נותנת לעצמך הצעירה?

          "היי שקטה, הכל יהיה בסדר. אל תפחדי מהלהט או מהחרדה ממה יהיה, כי זה גם הכוח המניע. התשוקה. לא להיבהל מחוסר שקט, מתשוקה, מסקרנות, כי הם המניע והדלק".

           

          איפור בתמונות סטילס: נטע שרוני למאק | שיער: אבישי מסטי

           

             

            ומה גילינו על עדי שילון בלי איפור מול המראה בביתה בברלין?

            עדי שילון מול המראה: "הגוף כבר לא יחזור להיות כמו שהיה, וזה בסדר". לחצו על התמונה לכתבה המלאה (צילום: יוסוף סוויד)
            עדי שילון מול המראה: "הגוף כבר לא יחזור להיות כמו שהיה, וזה בסדר". לחצו על התמונה לכתבה המלאה (צילום: יוסוף סוויד)

             

             

             
            הצג:
            אזהרה:
            פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
            בעבר היא היתה עיתונאית וכותבת מדור הלייף-סטייל "חיים טובים" במוסף 7 ימים, עד שהחליטה להתעמק בנפלאות עולם היופי, והפכה לפריקית מוטרפת של טיפוח מוקפד, איפור רענן, תכשירי שיער יוקרתיים וכל מה שביניהם. בדרך, היא הוציאה לאור ספרים ומאמרים על סודות הטיפוח של מרכזי היופי והספא המובילים בעולם, הטריקים של גדולי המאפרים בעולם, והכול אודות בשמים