התאומה של תל אביב: אותו ים, אותו חול, כמעט אותה שנה, כל כך אחרת
רחוק מכאן, על שפת הים הבלטי, שוכנת עיר הנמל הפולנית גדיניה. הבתים, הרחובות והרוח ששררה בה לפני כמאה שנים הייתה דומה להפתיע לאחותה על הים התיכון
כשמתקרבים בימים אלה לחזית הראשית של מוזיאון "פולין" במרכז ורשה, אי אפשר שלא להבחין בעבודת ניאון ענקית שמוטמעת בתוך חלון עצום, המבצבץ מתוך החזית המתכתית של המבנה. במרכז העבודה שני חרטומי אניות ענקיות, על רקע אדוות מים וקרני שמש צהובות. הציור הבוהק, כמו גלויה מכוכב אחר, זר לנוף העירוני האפור שמקיף אותו. מה לוורשה ולים?
"אניית האוקיינוס" היא יצירה של האמן הפולני מאוריצי׳ גומוליסקי, והיא מתפקדת כטיזר (או כספוילר) לתערוכה "גדיניה-תל אביב" שמוצגת כעת במוזיאון "פולין". כשנכנסים פנימה, מתחיל להתחוור הדימוי של הים, הנמל, המסע והשמש.
במחשבה ראשונה, ההשוואה בין תל אביב וגדיניה נדמית מופרכת, גם אם נוסדו כמעט במקביל: אחוזת בית ב-1909, גדיניה ב-1926. ובכל זאת, מה לעיר הנמל התעשייתית על חוף הים הבלטי הקר, ולעיר שקמה מהחולות ומהלחות של המזרח התיכון?
שתי הערים מתוארות בתערוכה, כמקומות שנבנו במטרה ליצור עולם חדש ולהגדיר מציאות חדשה. גדיניה נוסדה לאחר שפולין קיבלה את עצמאותה מחדש לאחר מלחמת העולם הראשונה - מדינה חדשה ללא עיר נמל משלה – ואילו תל אביב נוסדה כעיר נמל חדשה ללא מדינה משלה.
תל אביב הוקמה ב-1909 למען קהילה יהודית שרצתה לצאת מגבולות עיר עתיקה (יפו), תוך מחשבה על ניסוח מערכת ערכים חדשה לעיר עברית מודרנית ומקורית; גדיניה הוקמה 17 שנה אחר כך, לצדה של גדנסק - עיר הנמל הישנה, הכבדה והגרמנית בהווייתה (שמה הגרמני הוא דנציג) – במטרה לברוא עיר נמל מודרנית, ובעיקר מאוד פולנית, בעבור הדור הצעיר.
"זה היה האופן שבו אנשים בחרו לעבור ולגור במקום שאיפשר להם, לראשונה, לחלום על מציאות טובה יותר, על חיים חדשים״, גורסת יוהנה פיקוס, ראש מחלקת התערוכות במוזיאון, ״וזה היה משותף לשתי הערים. ההבדל היחיד, אולי, היה שגדיניה נולדה מתוך נמל שחוברה לו עיר, בעוד שתל אביב הייתה עיר שחובר לה נמל".
לדבריה, "זו אינה הפעם הראשונה שתל אביב וגדיניה שקולות על כף המאזניים". שוטטות בדפי ההיסטוריה של שתי הערים מגלה את קווי הדמיון שהבחינו בהם זה כבר, למשל באימוץ הסגנון הבינלאומי (שנקרא בטעות "באוהאוס"). גם אדריכלי גדיניה הושפעו מהמודרניזם הארט-דקואי והבאוהאוסי, והעיר משובצת בעשרות מבנים מרשימים בסגנון השימושי והגיאומטרי, לא פחות משדרות רוטשילד או רחוב ביאליק בתל אביב.
אבל האדריכלות היא לא מקור ההשוואה היחיד, מבהירה פיקוס. "אנחנו מוסיפים עוד נקודות מגוז ושדות למשוואה, למשל עיצוב גרפי, אמנות, צבעוניות, חפצים ואורחות חיים של אנשים". ועיר איננה רק נמל, כמובן; היא אנשים ואורחות חיים. התערוכה מציגה לא מעט פוסטרים וציורי שמן מקוריים של אמנים ישראלים כמו אוטה ווליש ונחום גוטמן, מול זאנוץ מ. ברצסקי וקאזימיירץ מאן הפולנים – כולם מתארים חיים עירוניים של שתי קהילות חדשות.
כאשר מתבוננים בכרזות התעמולה והמסחר, עם המסרים הזהים - עלייה, יישוב ופיתוח הטריטוריות החדשות – קשה להבחין במבט ראשון במי מדובר: תל אביב או גדיניה. ההבדל האידאולוגי הוא זניח, וגם השפות הגרפיות מייצגות את אותה תקופה ואותה רוח תקופה. ההבדל הגרפי מורגש בעיקר בקשת הצבעים: הכרזות העבריות בהירות יותר, מושתתות על צבעוניות חמה של כתום, צהוב ותכלת; המקבילות הפולניות קודרות יותר, עם אפורים, כחולים וירוקים כהים.
תיעוד היסטורי מקיף הושקע בחיי התושבים בשתי הערים הצעירות, בין אם זה "יריד המזרח" כשער כניסה לארץ ישראל לצד הנמל של העיר העברית הראשונה, המופיע כאן מול השוק המרכזי של גדיניה שבמרכזו מבנה אליפטי גדול, מעין האנגר או ביתן ענק, שתוכנן ב-1936 על ידי האדריכלים הפולנים ג׳רזי מולר ושטפן רייכמן, ושהפך עם השנים לנקודת ציון אדריכלית בעיר.
מי שיזם ואצר את התערוכה הוא ד"ר ארתור קוניקובסקי, שחקר ממושכות את הנושא וטייל לא מעט בקו גדיניה-תל אביב. בקטלוג מרשים ועב-כרס ,הוא מציין כי התערוכה מתבססת על ארבע תפישות שמחלחלות זו אל זו: האירועים ההיסטוריים החברתיים; המקום על המפה – כלומר הסמיכות לים; היותן "ערים לבנות" במובן של האדריכלות העירונית והמודרניסטית שלהן; והדימויים החזותיים והתרבותיים שלהן, כפי שהם משתקפים בשדות האמנות והעיצוב הגרפי.
קוניקובסקי חותם את מאמרו במלים אלה: "כל תערוכה כוללת בחירות, ניסיונות לשרטט פרספקטיבה באמצעים ספציפיים (ולעתים קרובות מוגבלים) ללא צל של ספק בכל הנוגע לציור התמונה המלאה (...) בלתי אפשרי לשרטט את כל החוטים האפשריים הקושרים את גדיניה ותל אביב (...) ואין זה הגיוני לחפש את החוטים הללו בכל מחיר".
וזאת, אולי, אחת החוזקות של התערוכה. למרות היקף המחקר שעומד מאחורי אזורים ופריטים שונים בה, היא אינה עמוסה מדי ואינה מבטאת כוחנות אקדמית, כזו שעלולה לאלץ את המבקרים להכין שיעורי בית מרובים לפני שינסו להבין את המוצגים. באותה נשימה, היא כן מצליחה לשכנע שיש מקום להשוואה בין שתי הערים, ולא רק בגלל הדמיון על פני השטח בזכות בנייני הסגנון הבינלאומי.
סטודיו ONTO הפולני, המתמחה בעיצוב חללים מוזיאליים, בנה גריד של מעברים, המבוסס על קירות לבנים בעלי פינות עם רדיוס עגול, כזה שמצטט את הסגנון הבינלאומי. גרם המדרגות הלולייני הלבן מפלח את חלל הגלריה במרכזה, ומצליח לדמות תחושה של שיטוט במרחב עירוני מודרניסטי.
בעבודת האוצרות נעשתה החלטה מעניינת. שתי הערים מעורבלות לכדי מקשה אחת בחלל הגלריה הרחב, עד שלא תמיד ברור באיזו עיר מן השתיים מביטים ועל מי מהן קוראים. הפסיפס (שמצליח להישאר קוהרנטי) מטשטש את הגבולות בין תל אביב לגדיניה, ונעזר בדגמים גדולים של מבנים בשתי הערים, המשובצים כמו איים לבנים בין המעברים. אלה האלמנטים הדומיננטיים ביותר בחלל: כל בניין עם תוכניותיו, סיפורו והרקע ההיסטורי שלו, כחוט אדריכלי שקושר בין הערים המרוחקות: בית לובינסקי התל אביבי שוכן לצדו של בניין BGK בגדיניה.
רגע לפני שאנו מסיימים את הסיור, בזווית עיני אני מזהה דגם של בניין מוכר. להפתעתי אני מגלה את "בית הגל", הידוע גם כ״בית הורנשטיין״ בקרן הרחובות דיזנגוף וקינג ג׳ורג׳ בתל אביב. המבנה הגלי, עם המרפסות העגולות שמזכירות אדוות מים, מתאים לאווירה הימית השורה על חללי התערוכה. האדריכל וילהלם זאב הלר בנה אותו בסגנון הבינלאומי ב-1936, וכמה שנים מאוחר יותר רכש את הנכס הרוקח חיים טבצ׳ניק, אביו של סבי. לימים יוקם שם בית המרקחת "שור טבצ׳ניק" של משפחתי, שיחגוג בשנה הבאה 95 שנים להיווסדו. מתברר שגם היום אפשר להגיע לפולין ולגלות שאתה נמצא בכלל בתל אביב.
"המסר של התערוכה הוא חלום אחד בין שתי ערים, חלום של אנשים״, מסכמת פיקוס. "רצינו לדבר על האוכלוסייה היהודית שעלתה לישראל, הם חונכו פה, המקורות שלהם היו מפה, הים אותו ים, החול אותו חול". התערוכה תינעל ב-3 בפברואר, ותתחיל לנדוד בין ערים עד שתגיע לנמל הבית השני שלה – תל אביב – בשנה הבאה.
- הכותב היה אורח מוזיאון "פולין" בוורשה
בוגר המחלקה לתקשורת חזותית של "בצלאל", ותואר שני בעיצוב ב-London College of Communication. בשנת 2007 הקמתי את Graphics & Words - סטודיו המתמחה בחשיבה קריאטיבית עיצובית מולטידיספלינרית, יצירת זהויות מותגיות ומחקרי טרנדים. כיום, בין השאר, אני זוכה להשתתף בתערוכות עיצוב, וגם לשמש מנהל קריאייטיב ויועץ למספר בתי סטודיו ומותגים מהמובילים בארץ. בעשור האחרון, אני מחלק את זמני כמרצה באקדמיות השונות - "בצלאל", "מנשר", "שנקר", "ויצ"ו חיפה" ואוניברסיטת תל-אביב.
להצטרפות לרשימת התפוצה של הטור שלי, שלחו לי מייל:
odedbenyehuda@gmail.com
