תושבי קופנהאגן כבר לא חייבים לנסוע לשוודיה ולנורווגיה כדי לעשות סקי. למעשה, הם לא צריכים בכלל לצאת מהעיר. בסוף השבוע האחרון נפתחה בפניהם האפשרות להחליק, בכל ימות השנה, במדרונות סקי מלאכותיים שהוכשרו בשבילם על גג תחנת הכוח העירונית החדשה.
"קופנהיל", שבנייתה הושלמה לאחרונה, מרוחקת 200 מטרים בלבד מבתי המגורים ברובע Amager, הממוקם על אי בקופנהאגן. בכל מקום אחר בעולם, התושבים היו נאבקים במיזם וחרדים מפעילותו במרחק כה קטן מחלונות ביתם; בבירת דנמרק, נדמה שתושבי העיר רק ציפו במשך כשמונה שנים להשלמתו של הפרויקט, שמחליף את תחנת הכוח הישנה של קופנהאגן. זו תחנת כוח ידידותית לסביבה, שמשתמשת בפסולת ממוחזרת כדי ליצור אנרגיה. ערב פתיחה, היא כבר הוכרזה כאחת מתחנות הכוח הנקיות בתבל, וכמבנה התעשייה הנגיש והבטוח ביותר.
עוד פרויקט מתוקשר של Big
בתחרות אדריכלים לתכנון התחנה, שנערכה ב-2011, זכתה הצעתו של משרד האדריכלים המקומי BIG Architects – משרד שהתעצם במהלך העשור שעבר מאז והפך לאחד הידועים בעולם, עם פרויקטים חוצי-יבשות שמתחרים על תשומת הלב התקשורתית רק מול תהילתו האישית של מייסד המשרד, ביארקה אינגלס, שהפך לכוכב הצעיר של עולם האדריכלות.
לא במקרה, חנוכת התחנה החדשה נקבעה בסמוך לוועידת C40, ועידת ראשי הערים הבינלאומית, שנערכת השנה בבירת דנמרק ותתכנס השנה בסימן משבר האקלים. הדובר הישראלי הבולט בוועידה יהיה ראש עיריית תל אביב-יפו, רון חולדאי.
קופנהאגן מתאפיינת בבנייה נמוכה. על פי רוב, בנייני המגורים בה מתנשאים לגובה של חמש-שש קומות, וברובע אמאגר אין ולו גבעה אחת. הצבתו של מבנה תעשייה דומיננטי במיקום מרכזי הופכת אותו לנצפה כמעט מכל נקודה בעיר, מה שמחייב טיפול עיצובי ושמירה על רצף עירוני פעיל שאינו סגור ומתוחם. כמענה לאתגר, החליטו משרד האדריכלים והחברה המפעילה להטמיע בפרויקט פארק ציבורי. הגובה החריג בקו הרקיע העירוני מנוצל לטובת שימוש אטרקטיבי: מסלולי סקי. אין כאלה בדנמרק, בגלל פני האדמה השטוחים שלה.
מערכות מיחזור הפסולת והדוודים של התחנה סודרו על פי גובהן במבנה, וכך התאפשרה בניית גג משופע באורך של 450 מטרים ועליו מסלולי סקי. הם אינם צחורים כמו בהרים המושלגים של השכנות הסקנדינביות, אלא צבעוניים במיוחד ועשויים מ"נאופלסט" - משטח הסיליקון שבו משתמשים בפארקי שעשועים ובמתקני אימונים כדי לדמות משטחי החלקה, ומאפשר לגלוש בכל מזג אוויר.
למרות מידותיו הקצרות של המסלול, התכנון לקח בחשבון רמות מקצועיות שונות של המחליקים, ומאפשר גלישה במסלול שחור, אדום, כחול וירוק, שאליהם יוכלו הגולשים להגיע במעליות סקי שמותקנות על גבי הבניין, ממש כמו באתר סקי מקצועי. כדי להעניק לגולשים חוויית סקי מלאה, שדומה ככל האפשר לדבר האמיתי, נבנו בקצוות המדרון חנויות ציוד, בר ומסעדה, שיעניקו ל-300 אלף המבקרים בשנה את אופציית ה-Apres ski המתבקשת.
מבקרים שאינם מעוניינים, או פוחדים, לגלוש על הגג יוכלו ליהנות מהפארק בדרכים נוספות. למשל, לצעוד או לרוץ במעלה הגבעה המלאכותית, דרך פארק שתוכנן במקביל למסלולי הגלישה; או לטפס לפסגתו, בגובה 85 מטרים, על גבי קיר טיפוס שהותקן על החזית של המבנה.
"כתחנת כוח, קופנהיל כה נקייה עד שיכולנו להפוך את נפח הבניין למרכז חברתי עירוני", הכריז אינגלס. "ניתן לטפס על החזית, לצעוד במעלה הגג ולעשות סקי במדרונות. זו דוגמה מובהקת לקיימות הדוניסטית, שבה ערים בנות-קיימא הן לא רק טובות יותר לסביבה, אלא גם מהנות יותר לתושביהן".
ענן לבן הפך לעננה שחורה
תוכניות המבנה, שפורסמו לאחר התחרות, זיכו את הפרויקט בן רגע בכניסה לרשימת "50 הרעיונות החדשניים" של מגזין "טיים" באותה שנה, עוד בטרם יתחילו עבודות הבנייה, ואפילו התכנון בפועל. הציפייה הציבורית להשלמת המיזם הצליחה לגבור על כמה כישלונות תכנוניים, שאולי היו חולמניים מדי: אחד מסימני ההיכר של הפרויקט היה אמור להיות ארובה ייחודית שתותקן על הגג, תצבור את גזי ה CO2 שנפלטים במהלך ייצור החשמל, וכשאלו יצטברו לכדי משקל של טונה - הם ייפלטו בלחץ רב לשמי העיר לכדי ענן בצורת טבעת. הרעיון שעבד נהדר בהדמיות ובמצגות התקשה לעמוד באתגר הפיתוח הטכנולוגי, ונעצר בשלב האב-טיפוס.
BIG Smoke Ring from Cliff Kuang on Vimeo.
מהעננה הטבעתית הזו נשארה אכזבה, וגם זיכרון טראומטי. אחד השותפים לפיתוח האוטופי היה הממציא והמהנדס פיטר מדסן, מי שהזמין לימים את העיתונאית השוודית קים ואל לראיין אותו בצוללת העתידנית שהוא בנה, במימון המונים, ובזמן שהיא מראיינת אותו בצוללת, הוא רצח אותה וביתר את גופתה.
