פיצרוי היא שכונה פופולרית וססגונית של מלבורן, ולא מהיום. הספקטרום האנושי שלה חי ונושם את הגיוון האדריכלי, שמספר את רבדיה במרוצת 200 השנים האחרונות: בתי רכבת מלבנים, קוטג'ים עם גגות רעפים, בתים שנבנו אחרי מלחמת העולם השנייה, בעקבותיהם בתים ודירות אופייניים לשנות ה-60 ובתים חדשים הרבה יותר, ניצבים ליד מפעלים ומחסנים ישנים שעברו תהליכי חידוש אופנתיים.
מחזורי השגשוג והשפל הכלכלי, שחוזרים על עצמם במהלך ההיסטוריה, ניכרים גם באקלקטיות הנדירה של השכונה, שמתוחזקת בחיבה בידי התושבים. המבנים המרתקים פזורים בה כמו באקראי, וביניהם ''כיסים'' של גינות מוריקות. חבוי בעושר האדריכלי הזה בית עיריית פיצרוי, מבנה ניאו-קלאסי, מהמשובחים שאוסטרליה יודעת להציע. במרחק בלוק אחד ממנו ממוקם פרויקט שיפוץ והרחבה יוצא דופן, שמחבר בין סגנונות ושני מבנים ישנים: בניין-רכבת אדום-לבנים שנבנה ב-1850, ואורווה נטושה.
חלק זה של השכונה שימש בעבר למגורי מעמד הפועלים, שהתגוררו בבתי רכבת צפופים. אך מאז שנות ה-80 עוברת פיצרוי התחדשות, ולאחת המשפחות שעברו אליה לפני שנים התמזל המזל פעמיים: מבין המשפחות שמתגוררות בבניין-הרכבת הישן, היא גרה בכניסה הצדדית ביותר; והיתה לה האפשרות לרכוש את המגרש הסמוך ולהתרחב אליו. בעורף המגרש הזה עמדה אורווה נטושה, ומלפניה, מעט פרא, גינה עם עצי ליבנה ופירות. בסך הכל עמדו לרשותם מגרש של 490 מ''ר, בית רכבת בן שתי קומות ו-178 מ''ר, ומבנה נוסף, נטוש ומוזנח, בן שתי קומות ו-132 מ''ר.
מאדריכלי המשרד המקומי "אוסטין מיינארד" הם ביקשו הרחבה, ריענון וחידוש – לצד הערכה לעבר ויצירת הרמוניה עם הקיים. ראשית ביקשו להרחיב את ביתם שבמבנה הרכבת; שנית – לחברו למבנה האורווה המרוחק, שעמד כעת לרשותם; ולבסוף – לשמר את הריאה הירוקה בין שני המבנים. כוונתם היתה להרחיב אותם רק כמידת צורכם, תוך שמירה מרבית על הגן המוריק, כדי שלא לפגוע באופיה של השכונה שהם אוהבים.
האדריכלים חיברו את שני המבנים במסדרון זכוכית מקורה, שלקראתו פערו פתח בחזית המזרחית של מבנה הרכבת. לצדו של המסדרון השקוף נבנה בלב הגינה ביתן (פביליון) חדש, שבו מוקמו המטבח, פינת האוכל והסלון. קיר הלבנים האדומות כהות של הבניין הישן משמש לעיצוב הפנים כרקע, וקירות הביתן זזים ונפתחים, כך שהפנים יכול להפוך ל"חוץ" מקורה.
כדי לדאוג לשלומם של העצים הוותיקים בגן נבנה הביתן על במת בטון שמרחפת מעל גובה שורשיהם, ושמונחת על קונסטרוקציית ברזל מינימליסטית. מאחר שהמבנה חד-קומתי, הוא לא מפריע לקרני השמש להמשיך ולשטוף באור את הצמחייה. מול הסלון השקוף נבנה אח לבנים חיצוני עם ארובה, וממנו נמתחת רשת מסועפת, שעליה מטפסים צמחים חדשים כדי להוסיף לפרטיות הדיירים.
בחלק הוותיק של הבית, שבו חדרי הילדים והעבודה, נשמרת פרטיות מוחלטת והפרדה ברורה בין פנים לחוץ. כלפי הרחוב נשמרה החזית, אך מרפסת הכניסה הפכה לחלק מהגינה, ועוד חדר בגודל 16 מ''ר נוסף למבנה, כבליטה שכוסתה בפח גלי. בסך הכל נוספו לקיים 97 מ''ר.
מבנה האורווה הנטוש היה עשוי מתכת ולבנים, ומצבו היה רעוע. בשיפוץ נשמרו קירות הלבנים המקוריים וקורות העץ. לתוספת הבנייה נעשה שימוש בלוחות של פח גלי, והפנים הפך לממלכתם הפרטית של ההורים: בקומת הקרקע חניה מקורה (שאליה מוביל שביל מרוצף המקביל לגינה) ופינת עבודה. גרם מדרגות ספירלי מוביל לסוויטת השינה והרחצה. רשת מתוחה מעל פינת העבודה מספקת עוד מרחב מנוחה מקורי ומזמין.
חיפוי הפח הגלי נבחר לתוספות השונות שנבנו כדי להבדילן מהמבנים המקוריים; השימוש העקבי בחומר מחבר בין חלקיו של הפרויקט הדו-מבני והופך אותו לקוהרנטי. "היתרון של הפח הגלי", הסבירו האדריכלים, הוא שאפשר לעקל אותו: כך עוצבו הפביליון המעוגל ונוצרו סוככים לחלונות, בין היתר.
התוצאה הסופית ''זוכרת'' את העבר, בלי לוותר על שובבות תכנונית ושמחת חיים. לטענת המתכננים, פיצרוי עוסקת במורשתה, אך אינה נוסטלגית ושמרנית באופיה. לכן, אם רוצים להעניק חיים חדשים לבניין ישן – מוטב ליצור מקום תוסס ולא מוצג מוזיאוני.
----------------------------------------------
לחצו על התמונה לעוד מבנה בשכונה - מפעל קטן שהוסב לבית משפחה:
