26 דולר לחודש: שכר הרעב של מותגי האופנה במתפרות באתיופיה

בחיפוש אחר מקורות ייצור זולים, הגיעה תעשיית הטקסטיל לאתיופיה, שמצדה צופה ייצוא של 30 מיליארד דולר בשנה. דו"ח חדש מגלה כי את המחיר משלמים העובדים במפעלים

איתי יעקב

|

12.05.19 | 13:45

מפעל טקסטיל באתיופיה. "עבור נשים צעירות רבות, התסכול משכרן, בשילוב עם געגועים הביתה, הובילו לתחושה של ניכור וחוסר מחויבות לעבוד באופן פרודוקטיבי", נכתב בדו"ח (צילום: Reuters)
מפעל טקסטיל באתיופיה. "עבור נשים צעירות רבות, התסכול משכרן, בשילוב עם געגועים הביתה, הובילו לתחושה של ניכור וחוסר מחויבות לעבוד באופן פרודוקטיבי", נכתב בדו"ח (צילום: Reuters)
"הן אינן מבינות את אופי העבודה התעשייתי, ומדוע מופעלות עליהן סנקציות משמעת על איחורים, היעדרויות או שיחות חולין עם שכנותיהן לתחנת העבודה" (צילום: Reuters)
"הן אינן מבינות את אופי העבודה התעשייתי, ומדוע מופעלות עליהן סנקציות משמעת על איחורים, היעדרויות או שיחות חולין עם שכנותיהן לתחנת העבודה" (צילום: Reuters)

26 דולר לחודש, שהם פחות ממאה שקלים, הוא שכרם החודשי של עובדים במתפרות של חברות האופנה טומי הילפיגר, קלווין קליין ו-H&M באתיופיה. נתון מטריד זה הוצג בדו"ח שפורסם בשבוע שעבר על ידי מרכז שטרן בניו יורק לעסקים וזכויות אדם, המצביע כי במדינה שבה לא נהוג שכר מינימום במגזר הפרטי

– זוכים העובדים לשכר רעב הרחוק מלכסות צרכים בסיסיים כמו דיור, מזון ומחסה. עובדה זו נחשפה בעבר בסרט התיעודי "העולם על פי H&M" של הבמאית מארי מוריס, אולם אם בסרט רמזה מוריס על שכר המינימום הנמוך במפעלי החברה השבדית שהיתה אז רק בעיצומה של בניית המפעלים, הדו"ח המתפרסם חמש שנים לאחר הקרנת הסרט ברחבי העולם, מציג תמונת מצב עגומה בהרבה ומטיל את האחריות על חברות נוספות ועל הממשלה עצמה.

 

במדינה לא נהוג שכר מינימום במגזר הפרטי. מפעל טקסטיל באתיופיה (צילום: Reuters)
    במדינה לא נהוג שכר מינימום במגזר הפרטי. מפעל טקסטיל באתיופיה(צילום: Reuters)

     

    בחיפוש אחר מקורות ייצור זולים, הגיעה תעשיית הטקסטיל אל אתיופיה, שמצדה מתכננת להפוך ליצואנית המובילה של ענף האופנה, עם צפי לייצוא של 30 מיליארד דולר בשנה לעומת 145 מיליון דולר בשנת 2018. הדו"ח של מרכז שטרן התמקד בפארק התעשייה חואסה הממוקם 140 קילומטרים מדרום לאדיס אבבה, אחד מחמשת מרכזי הייצור שהוקמו על ידי הממשלה מאז 2014. לצד המפעלים, המרכז כולל בתי מגורים ל-25 אלף העובדים בענף, כפי שנהוג גם במפעלים בסין ובמדינות מרכז ודרום אסיה. בשנים האחרונות פועלת ממשלת אתיופיה לפיתוח מואץ של פארקים תעשייתיים, עם מגוון תמריצים כלכליים עבור חברות שיחליטו להתמקם בה.

     

    מייצרים במפעלים באתיופיה: קלווין קליין (למעלה), טומי הילפיגר (מימין) ו-H&M
      מייצרים במפעלים באתיופיה: קלווין קליין (למעלה), טומי הילפיגר (מימין) ו-H&M

       

      הדו"ח שנכתב על ידי פול בארט ודורותי באומן-פולי חושף כי השכר הנמוך באתיופיה הופך את הייצור במדינה לכדאי עבור חברות מערביות, אפילו בהשוואה למדינות אפריקאיות אחרות: בדרום אפריקה מרוויחים עובדים במגזר הפרטי שכר מינימום של 244 דולר בחודש, בקניה 207 דולר. "השכר בגובה 26 דולר הוא השכר המשולם לעובדים של הממשלה ולכן המדינה השתמשה בו גם כמדד לעובדים בשוק הטקסטיל הבינלאומי", הסביר בארט בראיון ל-CNN את האסטרטגיה הממשלתית, "עם זאת, בזמן כתיבת הדו"ח קיבלנו הודעה מהממשלה כי הם שוקלים בעקבותיו לפרסם שכר מינימום במגזר הפרטי".

       

      השכר הנמוך באתיופיה הופך את הייצור במדינה לכדאי עבור חברות מערביות, אפילו בהשוואה למדינות אפריקאיות אחרות (צילום: Reuters)
        השכר הנמוך באתיופיה הופך את הייצור במדינה לכדאי עבור חברות מערביות, אפילו בהשוואה למדינות אפריקאיות אחרות(צילום: Reuters)

         

        עוד עולה מהדו"ח כי רוב העובדות הן נשים שהגיעו ממשפחות בעלות אופי כפרי. "עבור נשים צעירות רבות, התסכול משכרן, בשילוב עם געגועים הביתה, הובילו לתחושה של ניכור וחוסר מחויבות לעבוד באופן פרודוקטיבי", לשון הדו"ח, "הן אינן מבינות את אופי העבודה התעשייתי, ומדוע מופעלות עליהן סנקציות משמעת על איחורים, היעדרויות או שיחות חולין עם שכנותיהן לתחנת העבודה".

         

         
        הצג:
        אזהרה:
        פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד