לפני 29 שנה אימץ פרופ' וילמוש צ'אני כלב משוטט קטן שעקב שמונה ק"מ אחריו ואחרי עם אשתו אווה בזמן טיול הרים בהונגריה. צ'אני, שהיה אז ראש המחלקה לאתולוגיה (חקר התנהגות בעלי חיים) באוניברסיטת אטווש לורנד בבודפשט, החליט לקרוא לכלב פליפ והתחיל לנהל יומן העוקב אחר התנהגותו. הוא כתב שפליפ נראה כמאזין ברוב קשב למה שבני האדם אומרים והבין מה עומד לקרות: יציאה לטיול בחוץ או מועד הארוחה שלו. צ'אני תיעד ביומן כיצד פליפ גרם לו להבין שלא נשארו מים בקערה או איך נראה לו שפליפ שואל אותו שאלה כשהוא מטה את ראשו לצד.
בגלל העניין הרב שלו בהתנהגות הכלב החליט פרופ' צ'אני שהמעבדה שלו תשנה כיוון ותתחיל לעסוק בחקר התנהגות כלבים. התגובה של הקולגות שלו באוניברסיטה הייתה שלילית מאוד. פרופ' צ'אני היה ידוע כחוקר רציני ומוערך, אך לפני 29 שנה הדעה הרווחת הייתה שלבעלי חיים אין מוח או רגשות.
כיום אנחנו יודעים שפרופ' צ'אני צדק. מחקריו הרבים על התנהגות כלבים זכו להערכה מדעית רבה ופורסמו בכתבי העת המדעיים היוקרתיים ביותר כמו Science ו־Nature. הגילויים שלו נלמדים עד היום והצליחו לשנות את התייחסות המדע לכל הקשור ליכולת השכלית והרגשית של בעלי החיים. יתרה מזאת, כיום נעזרים חוקרים במחקרים האלה להבנת תהליכים אבולוציוניים מורכבים של בני האדם ולא רק בעלי החיים.
עולמם של בעלי החיים ריתק תמיד את ויקטוריה מורל, עיתונאית "הנשיונל ג'יאוגרפיק", שספרה "חוכמת בעלי החיים" יצא לאחרונה לאור בישראל (בהוצאת מטר) לאחר שהיה לרב מכר בינלאומי של "הניו יורק טיימס". מורל, שהתלוותה לחוקרים ב-11 מדינות, כולל הסוואנות של מזרח אפריקה, כדי להבין טוב יותר את עולמם הפנימי של בעלי החיים, הופתעה לגלות שעכברים צוחקים, כלבים יכולים לזכור מאות מילים, נמלים מקבלות החלטות באמצעות הצבעה, ופילים, בניגוד למראה האדיש שלהם, מתחשבים מאוד זה בזה.
בריאיון מיוחד למגזין "מנטה" מביתה שבעיר אשלנד במדינת אורגון בארצות הברית, היא אומרת שלפני כתיבת הספר היא לא הייתה יכולה לנחש שלבעלי חיים יש מודעוּת ורגשות. "בעלי החיים הם בסופו של דבר כמונו. גם הם חושבים, חשים, ויש להם רגעי צער ואהבה", היא אומרת.
לא זאב, חבר
התגלית הראשונה של פרופ' צ'אני הייתה מהפכנית. הוא גילה שלמרות שמוצא הכלב הוא מהזאב, הכלבים כיום דומים יותר לבני האדם מאשר לזאבים. באחד הניסויים שהוא ערך אפשרו לגורי כלבים לבחור אם ללכת עם גורי זאבים או עם בני אדם. גורי הכלבים לא היססו בכלל והלכו אחר בני האדם.
"כלבים חשים באהבה, ללא ספק", אומרת מורל. "זה הוכח במחקרים שכללו סריקות MRI: כשנתנו לכלבים להריח בגד של הבעלים שלהם, בתגובה לכך הופעל אצלם האזור במוח שמבטא אהבה. כשבני אדם מלטפים כלב, חלה אצלו עלייה ברמת ההורמון אוקסיטוצין, שמוכר גם כהורמון האהבה וההתקשרות. אגב, גם אצל בני אדם חלה עלייה בהפרשת האוקסיטוצין כשהם מלטפים את הכלב שלהם. אולי מהסיבה הזאת אנשים שמגדלים בעלי חיים אמפתיים יותר לאנשים אחרים. אני אוהבת את הפתגם: 'היה האדם שחיית המחמד שלך מאמינה שאתה'. בעלי החיים שלנו מעריצים ואוהבים אותנו בלי גבול. אני חושבת שזה אתגר רציני!".
מקורם של הכלבים הוא אולי בזאבים, אבל כאמור הם כבר שונים מהם מאוד. בעוד שכלב ישמש לכם כבן לוויה נאמן, זאב שתנסו לגדל בבית לא יהסס לחשוף שיניים אם תנסו להתקרב לאוכל שלו. "לפי מחקרים שהשוו בין DNA של כלבים לזאבים, הכלבים נפרדו מהזאבים לפני כמאה אלף שנה", מסבירה מורל. "בני האדם החלו לאמץ כלבים כי הם הועילו להם מאוד. באחד מהמחקרים שנערכו, כלבים וזאבים (בנפרד) נגעו בגדר חשמלית שהקיפה את אזור המחיה שלהם. זה לא היה זרם כואב, אבל כשהזאבים קיבלו את הזרם, הם בחנו אותו, הריחו אותו. כשהכלבים קיבלו את הזרם, הם רצו לבעלים שלהם בנביחות ובקריאות כאב, כאילו הם רוצים שהאדם יציל אותם. זאבים רוצים לשרוד ולכן הם מנסים להבין ולהתגונן, אבל לכלב הדבר החשוב ביותר הוא האדם, הבעלים שלו".
למה כלבים נובחים?
"מחקרים שנערכו מצאו שכלבים נובחים מכל מיני סיבות, אבל זאבים נובחים רק כאות אזהרה. כלבים המציאו את הנביחה כאמצעי תקשורת עם האדם לא פחות מאמצעי תקשורת עם כלבים אחרים. תצפיות ומחקרים שנערכו מצאו שכלבים נובחים כשהם מפחדים או מרגישים בודדים או רוצים לשחק. באחד המחקרים נמצא שבעלי הכלב יכולים לזהות את מטרת הנביחות של הכלב שלהם: מתי הוא מרגיש בודד או מתי הוא חש בסכנה מתקרבת. לכלבים יש תכונה קוגניטיבית יסודית - לעבוד ביחד, ובשביל, האדם".
זה נכון שהם מבינים מילים?
"בהחלט. היכולת הזאת היא דבר חדש באבולוציה שלהם, תופעה שהתפתחה בעקבות הקשר הממושך שלהם עם בני אדם. בשנת 2001 הופיע בתוכנית טלוויזיה פופולרית בגרמניה כלב בורדר קולי שידע את שמותיהם של כ־200 צעצועים, ולחדוות הצופים הוא הביא אותם לבעליו לפי בקשתו. אחת מהצופות בתוכנית, יוליה פישר, שהייתה אז פוסט דוקטורנטית במכון על שם מקס פלאנק בגרמניה, צפתה בתוכנית והחליטה לחקור את היכולות של הכלב שלה, ריקו. היא מצאה שהוא ניחן ביכולת לשונית דומה לזו של ילד קטן. במחקר שהיא ערכה היא הראתה שריקו לא רק זוכר שמות אלא גם מבין את המשמעות של המילים. באחד הניסויים היא ביקשה ממנו להביא צעצוע שהוא לא הכיר את שמו. ריקו הצליח לעשות זאת בעזרת היגיון פשוט - 'אני מכיר את הצעצועים האחרים, אבל את זה אף פעם לא ראיתי ולכן זה חייב להיות זה'.
"היכולת להיזכר במילים חדשות היא אחד העקרונות החשובים ברכישת שפה שנקרא גם "מיפוי מהיר". החוקרים מצאו שכך פעל המוח של ריקו. במחקרי המשך ניסו למצוא כלבים נוספים עם יכולת כמו של ריקו. החוקרים מצאו רק שניים כאלה, שניהם מסוג בורדר קולי. ייתכן מאוד שהיכולת המילולית הגבוהה של סוג זה של כלבים גרמה להם להיות מועדפים ברעיית צאן".
מציירת, משתתפת במטלות הבית ואפילו רוקדת ריקודים איריים. סיקרט כלבת רועה אוסטרלית (אוסי) בת 3:
חתולים יודעים לספור?
כלבים הם חיות המחמד הפופולריות ביותר בעולם, אבל הם לא היחידים — גם חתולים אהובים מאוד על בני האדם. היחסים המיוחדים והדינמיים שיש בינינו ובין הכלבים שונים לחלוטין מהיחסים עם חתולים. מורל, שמגדלת בעצמה שני כלבי בורדר קולי (בוקארו ואנני אוקלי) וחתול אחד (סקוט), אומרת שהיא קיוותה למצוא מדענים שחוקרים התנהגות של חתולים. "לצערי הרב, החיים המנטליים של החתולים מעסיקים מעט מאוד חוקרים", היא מספרת. "חוקרי בעלי חיים אמרו לי שחתולים הם בעלי חיים נבונים שלומדים במהירות מהתבוננות, אבל מכיוון שהם עצמאים מאוד, קשה מאוד לגרום להם לחזור על ניסויים, שזה שלב הכרחי במחקרים קוגניטיביים.
חוקר מגרמניה רצה לבדוק אם חתולים מסוגלים לספור. הוא סיפר לי כמה סבלנות נדרשה ממנו כדי לבצע את הניסוי. לבסוף רק חתול אחד הסכים לעשות את המבחן - ורק בשעות הבוקר. הבעיה שזה קרה רק פעם אחת! רק כעבור ארבע שנים הוא הצליח להוכיח שחתולים יכולים לספור עד 4".
יש הטוענים ש"אנשי הכלבים" פתוחים וחברותיים, בעוד ש"אנשי החתולים" מופנמים ואינדיבידואליסטים. זה נכון?
"היחסים שלנו עם כלבים מבוססים על עשייה משותפת. כלבים הם בני לוויה, הם יכולים לעשות איתנו עבודה, כמו למשל רעיית צאן או שמירה. חתולים צדים בשבילנו לכל היותר. הם לא עושים את זה יחד איתנו אלא בשבילנו - וההבדל הוא גדול".
התוכי ששינה את העולם
לא רק כלבים וחתולים מרגישים רגשות ומפתחים איתנו יחסי חברות ואמון. באקדמיה אפשר למצוא מחקרים רבים גם על ציפורים, מכרסמים שונים ושלל חיות בית אחרות. "כמעט כל המדענים שפגשתי במהלך העבודה על הספר רצו לדבר עם בעלי החיים שלהם", אומרת מורל. "באוניברסיטת ברנדייס במסצ'וסטס פגשתי את פרופ' איירין פפרברג, שרכשה תוכי בחנות חיות כדי לחקור באופן אובייקטיבי איך פועל המוח של עופות. המחקר שלה זכה בתחילה ללעג מצד הקולגות, כי עד לא מזמן היה מקובל לחשוב שלעופות אין מוח בכלל, אבל היא התעקשה וכך הפך אלכס לתוכי המפורסם ביותר בעולם.
הוא גם ידע לבטא את עצמו ולומר מה הוא רוצה, למשל כשרצה חטיף נהג לומר Want Wheat, וכשהיא לא נתנה לו חטיף, הוא כעס עליה ולא ענה על שאלותיה. פעם אחת אחרי שהוא כעס עליה והיא בתגובה יצאה מהמעבדה, הוא אמר לה: Sorry. כשתוכי אחר, שהיה איתם במעבדה, דיבר באופן לא ברור לטעמו, הוא היה אומר לו: Talk clearly, Talk clearly. אלכס לא היה תוכי יוצא דופן ביכולות שלו - פרופ' פפרברג רכשה אותו בחנות חיות וביקשה מהמוכר לבחור בעבורה את התוכי כדי להדגיש שמדובר בתוכי רגיל. היא פרסמה כמה ספרים על התוכי אלכס (אחד מהם, "אלכס ואני", תורגם לעברית ויצא לאור בהוצאת מטר — ר"פ). הוא מת בגיל 31 בגלל זיהום בריאות והיא נפרדה ממנו במילים 'היה שלום, חבר קטן'".
אלכס התוכי:
מהספר שלך אפשר להבין שבעלי החיים דומים לבני האדם הרבה יותר משחשבנו ושיש להם רגשות ותפיסה קוגניטיבית. מה דעתך אם כך על היחס של בני האדם אליהם, כלומר השימוש בהם לניסויים ולמאכל?
"זו שאלה קשה שחשבתי עליה המון לכל אורך כתיבת הספר. צ'רלס דרווין צדק כשהוא אמר 'אין הבדל בין האדם לבעלי החיים ביכולת שלהם לחוש הנאה, כאב, אושר וצער'. אני חושבת שזו טעות להשתמש בבעלי חיים לניסויים ומקווה שמהר מאוד נגיע ליום שבו ישתמשו בניסויים בתאים בלבד. בני האדם בייתו בעלי חיים רבים, אבל זה לא אומר שמותר לנו להתעלל בהם במשך חייהם הקצרים. אנחנו לא אוכלים אנשים אחרים, ויש בנושא הזה הרבה בעיות אתיות. אני מקווה שבעקבות הספר בני האדם יהפכו להיות מודעים יותר לאיכות החיים של בעלי החיים, שמעניקים לנו שירותים רבים, ושנעניק להם את התנאים הטובים ביותר שאפשר".
