בית האוספים: וילה פרטית שהיא כמעט כמו מוזיאון, עם אלפי חפצים

זוג אספנים חובבי אומנות, שמרבים לטייל, טיפחו ב-20 השנים האחרונות אוסף עצום של אלפי פריטים, שנרכשו בשווקי פשפשים ובחנויות וינטג' ועתיקות בכפרים ובערים ברחבי העולם. את האוסף הגדל ומתפתח החזיקו בביתם, שהלך והתמלא. כשהילדים גדלו ועזבו את הקן החליטו בני הזוג לבנות לעצמם בית חדש.

"בפגישת ההיכרות איתם", מספר האדריכל יואב אנדרמן, "עלה נושא האוסף שלהם, ואמרתי להם שאקפוץ לראות במה מדובר". אנדרמן, שאינו נוהג לבקר בבתי לקוחות לפני התחלת פרויקט ("עדיף להתחיל מדף נקי"), הבין שבמקרה הזה עליו לחרוג ממנהגו. "התחלתי להסתובב בבית", הוא מספר, "וזה היה אינסופי. הייתי צריך לפנות לי דרך בין הדברים כדי להגיע מהסלון למטבח". הוא הבין שהאוסף הולך להיות הנושא המרכזי של הבית החדש, בשכונת וילות במרכז הארץ.

מבט מהשער אל דלת הכניסה השקופה(צילום: עמית גרון)

בניגוד לאוסף הצבעוני והאקלקטי, בני הזוג ביקשו ממנו לתכנן בית מודרני. "הם הגיעו מאוד מגובשים", הוא מספר, "וידעו בדיוק מה מתאים להם". בדיון שהתפתח עסקו בשאלה כמה הבית צריך להיות מוזיאון, וכמה 'בית'. בהתאם לכך, התנהל התכנון בשני מישורים מקבילים: המישור המקובל, של תוכנית שימושית ופשוטה, והמישור המיוחד - לאוסף. כך יצאו לדרך שנמשכה חמש שנים.

וילה של שני חדרים

הבית, ששטחו 270 מטרים רבועים (עם מרתף בשטח 130 מטרים רבועים), מורכב משתי מסות: תיבת בטון בגובה שבעה מטרים, שיושבת על הקרקע וכוללת את הפונקציות הציבוריות - סלון, מטבח, פינת אוכל, שירותי אורחים - ומשמשת ככלי קיבול גדול לאוסף, וכחלל תצוגה שלו. לתוך המסה הזו הוחדרה, בקומה עליונה, תיבה הבנויה מלוחות קורטן (פלדה לא מעובדת) ובידוד דק, שפורצת את תיבת הבטון כלפי חוץ, ומשמשת כיחידת השינה.

תיבת הקורטן, שבה ממוקם חדר השינה, בולטת החוצה(צילום: עמית גרון)

ביתם הקודם היה שגרתי יותר וקטן יותר, אחד ממקבץ בתים צמודי קרקע, שנבנו בידי אותו יזם. "הווילה הזו", מתאר אנדרמן, "היא בעצם דירת שני חדרים שמתפרשת על פני בית שלם. בני הזוג לקחו החלטה מאוד אמיצה, גם כלכלית, להסתפק בזה, למרות שמבחינת השטח יכלו לבנות הרבה יותר, וזה השפיע על איכות התוצאה". אין חשש שלא יוכלו לארח: במרתף תוכננה יחידת אירוח, שבה גם ממ''ד, מטבחון וחדר רחצה.

קיר האוסף: גריד בטון עם מדפי מתכת

שביל בטון, שמסתיים בשלוש מדרגות, מוביל מהרחוב אל הכניסה. החזית מורכבת ממסגרת בטון לבנה ומאסיבית שעוטפת את שתי קומות הבית, ובמרכזה שקוע קיר בטון חשוף ואטום, הכלוא בין שני קירות זכוכית.

חזית הבית. במרכזה קיר של בטון חשוף (צילום: עמית גרון)

מימין הכניסה הצרה והשקופה אל הבית, ומשמאל קיר זכוכית שמלווה את גרם המדרגות הפנימי. מאחורי קיר הבטון ממוקמים שירותי אורחים וחדר כביסה. הרצפה בקומה עשויה בטון מוחלק שחור, ולאורך כל המרחב - קיר התצוגה המרכזי של האוסף.

קיר התצוגה: פריטי האוסף מוצגים על מדפי ברזל בנישות הבטון (צילום: עמית גרון)

זהו קיר בטון חשוף בגובה שתי הקומות, שבנוי ממקצב של עמודי בטון, היוצרים נישות לכל הגובה. בנישות הותקנו מדפי ברזל שחורים, שעליהם סדורים פריטים שונים מהאוסף.

עוד ועוד פריטים, מסודרים על פי סוגים. ''האובייקטים הפכו לטקסטורה בתוך הגריד של הקיר''(צילום: עמית גרון)

"מהר מאוד התנקזנו לקיר הגדול של הבית", מספר אנדרמן. "הקיר שמפריד מהבית השכן, שיהיה הקיר של האוסף. נשאר רק להבין איך לעשות את זה. בסופו של דבר, אני חושב שהאובייקטים הפכו לסוג של טקסטורה בתוך הגריד שיצרנו על הקיר".

המטבח: מתחת לתקרת פלדה

הקומה נחלקת לשלושה אזורים נפרדים: פינת אוכל, מטבח וסלון. פינת האוכל ממוקמת בכניסה לבית. שולחן גדול מעץ שחור, מוקף כיסאות פלסטיק שקופים, ניצב ברווח הצר שבין קיר ארונות המטבח הנמוך, לקיר קוביית השירותים, שכוסתה ב-OSB (לוחות של שבבי עץ דחוסים). הגובה הכפול שמעל פינת האוכל מעניק לחלל הצר תחושת מרחב ורשמיות.

המטבח ממוקם במרכז הקומה ויש ממנו יציאה למרפסת מוצלת בצד הבית(צילום: עמית גרון)

המטבח, במרכז הקומה, ניצב מתחת לתיבת הקורטן, שיוצרת מעליו תקרה נמוכה וכהה. הוא בנוי משני פסים מקבילים של ארונות סגורים ופתוחים, שעומדים חופשיים בחלל ותוחמים את האזור. שתי הדפנות הנוספות של המטבח הן ויטרינת יציאה גדולה למרפסת שבצד הבית, וקיר האוסף ברקע. במרכז המטבח ניצב אי ארוך לעבודה ואכילה. על עיצוב המטבח, כמו על שאר הנגרות בבית, אחראית בעלת הבית במשותף עם נגריית שורש.

"ארונות המטבח הם בין פונקציה למוצר", מתאר אנדרמן. הם מעוצבים בסגנון שנות ה-50, עם פינות מעוגלות, כאילו היו עשויים מתכת, ידיות מוכספות קטנות, וצבועים בגוון אפור-תכלכל בהיר. גם בתוכם שובצו חפצים שימושיים ודקורטיביים מהאוסף. סגנונו של האי מגיע מתקופה אחרת. הוא עשוי עץ מלא, צבוע באפור כהה, עם פלטה עליונה בגוון טבעי ואלמנטים בעלי גוון "רומנטי".

שלישי ברצף הוא הסלון, שמסתיים בוויטרינה עצומה מברזל וזכוכית, לכל הגובה הכפול של החלל, ומבעדה נשקפת הגינה האחורית.  

לצד הסלון קיר נמוך עם תמונות פורטרט, בגבו קיר לבן ובעברו השני קיר זכוכית(צילום: עמית גרון)

מהתקרה הגבוהה של הסלון משתלשל מגוון של מנורות ברזל שחורות. הספה הוצבה מול קיר האוסף המרכזי, שבו שובצה גם הטלוויזיה. בגב הסלון קיר בטון לבן, שלמרגלותיו פריטי ריהוט מהאוסף. קיר אמנות נוסף תוכנן על צדם האחורי של ארונות המטבח: הוא פונה לסלון ועליו תלוי מקבץ תמונות פורטרט עתיקות.

מבט אל קיר האוסף, שתוכנן לכל גובה הבית(צילום: עמית גרון)

"אחד הדברים הכי משמעותיים של הפרויקט", אומר אנדרמן, "זו אסתטיקה ג'יפנית". מתברר שזהו מושג שטבעה בעלת הבית מהמילה ג'יפה, כלומר מה שאינו ממורק. ''זה אומר: קובייה צפה מברזל גס, בטון חשוף לא מעובד, בטון שחור, ארונות OSB. אלו חומרים אינטנסיביים, מאסיביים ולא לגמרי מעובדים. אני חושב שאם הכל פה היה מלוטש, הניגודיות היתה גדולה מדי".

לישון בתיבת פלדה

גרם מדרגות תלויות מברזל שחור, עם מעקה ברזל ורשת שחורה, מלווה את קיר האוסף ומוביל לתיבת הפלדה העליונה, שהרצפה שלה מחופה בפרקט כהה בדוגמה של אדרת דג.  

גרם המדרגות אל הקומה השנייה, עם מעקה מרשת ברזל(צילום: עמית גרון)

מבט מ''מרפסת'' הקומה השנייה(צילום: עמית גרון)

בקיר הפלדה שמול גרם המדרגות נפער בדופן פתח שממנו ניתן להשקיף, כמו ממרפסת, אל החלל הכפול של הסלון והלאה, החוצה, אל הגינה.

בחלקה הפתוח יותר של התיבה, על רקע קיר האוסף העמוס, ניצב שולחן עבודה מעץ, המשמש כמעין מעבדת תיקונים לחפצי האוסף. מולו קיר בטון, משוחרר מדפנות התיבה, המשמש כקיר גלריה לתמונות. שתי דלתות הזזה נסתרות משני צדיו, מובילות אל היחידה הפרטית של בני הזוג.

בכניסה לתיבת הפלדה חדר עבודה, מעין מעבדת תיקונים לפריטים באוסף(צילום: עמית גרון)

כאן הכל הרבה יותר מכונס, שקט ואינטימי. התיבה אטומה, פרט לחלון פינתי המשקיף לגינה שבצד. בקדמת החדר אזור רחצה שקוף עם אמבטיה "פרי סטנדינג" שהזוג הביא ממסעותיו, עומדת על אגנית מקורות עץ.

גם את האמבטיה הביאו בני הזוג מחו"ל(צילום: עמית גרון)

בגב תא הרחצה חדר ארונות פתוח, שבמרכזו שידה עם מגירות זכוכית, לאוסף תיקים עתיקים של בעלת הבית. אזור השינה נמצא בקצה התיבה, בחלק שמרחף מעל בריכת השחייה. לאורך הצלע הארוכה של התיבה נמתחת שידה נמוכה מעץ, שמשמשת את שלושת האזורים השונים ומחברת ביניהם.

פינת חוץ מקורה ובריכת שחייה ארוכה

תיבת הפלדה, שחוצה את החלל הגבוה לרוחבו, פורצת, כאמור, ממעטפת הבית החוצה, ומצלה על מרפסת צד קטנה. המרפסת, שמרחפת מעל בריכת שחייה צרה וארוכה, מופרדת מהמטבח בדלתות ויטרינה גדולות, ומשמשת כאזור אכילה אינטימי בחוץ.

התוכנית: פינת אוכל חיצונית מרחפת מעל הבריכה(תוכנית: אנדרמן אדריכלים)

חתך הבית(תוכנית: אנדרמן אדריכלים)

גם קירות הבטון ממשיכים כלפי חוץ, לעבר הגינה האחורית, והופכים שם למקצב של עמודי בטון לבנים, היוצרים לחזית מסגרת לבנה וריבועית, כמו זו שבכניסה אל הבית. רצפת הבטון השחורה ממשיכה החוצה ונעצרת בחלקת דשא, הנמשכת עד לגבול המגרש. המרפסת העמוקה יוצרת אזור חוץ, המוצל באופן חלקי על ידי מסגרות הבטון הלבנות.

תהליך ממושך ויוצא דופן

בני הזוג לא רכשו לבית דבר חדש, מלבד ספת הסלון הצהובה וכיסאות האוכל השקופים. הכל הגיע מביתם הקודם. כשהסתיימה הבנייה הם החלו לסדר ולהכניס את האוסף למשכנו החדש, תהליך שנמשך שבועות ארוכים. "לא עשינו אוצרות", הם מספרים, "פשוט התחלנו לסדר את הדברים. לקח זמן למצוא את המקומות והסדר הנכון".

גם מבחינתו של האדריכל היה כאן תהליך ארוך. "זה סוג של פרויקט שלא עשיתי מעולם, והוא יותר חזק מהרבה דברים שעשיתי", אומר אנדרמן. "יש פה יותר חומרים וטקסטורות וגסות מכל הפרויקטים שלי, ועדיין יש לי הרגשה שיצא ביתי. לדעתי הפרויקט מוצלח בזכות הלקוחות. אנחנו כאדריכלים יודעים לתת את המסגרת, את הקונטיינר, אבל את האופי ואת התוכן הזה, רק הלקוחות היו יכולים לצקת פנימה". 

''זה סוג של פרויקט שלא עשיתי מעולם, והוא יותר חזק מהרבה דברים שעשיתי'', אומר האדריכל(צילום: עמית גרון)

• אדריכלית אחראית: אפרת טודרוס
• מנהל פרויקט: דוורון מלטינסקי
• נגרות: נגריית שורש
• רצפת בטון: אבן גן
• גן: חיים כהן
  

-----------------------------------

איך שילב המעצב ששון קדם את אוספיו האהובים בדירה שכורה ביפו?

לחצו על התמונה לכתבה:

אוספים בדירה שכורה. לחצו לכתבה (צילום: שירן כרמל)