השיח על היעדרו של הצל במרחב הציבורי בישראל מתגבר בשנים האחרונות, וסוקר בכלל כלי התקשורת ובאופן נרחב בערוץ זה. תערוכות וכנסים, כגון "צל ערים" במוזיאון חולון, ופעולות של אקטיביסטים עירוניים הצליחו להגביר את המודעות הציבורית, ואולי חשוב מכך, שמו את הנושא לדיון על שולחנם של מקבלי ההחלטות.
רק בעוד כעשור אפשר יהיה לבחון ולהבחין בשינוי, אם יש כזה, בעקבות פעולות ארוכות-טווח כמו ההחלטה של עיריית תל-אביב-יפו אשתקד לחייב יזמים לתכנן הצללות במרחבים פתוחים בפרויקטים חדשים, או לשתול עצים צעירים במרחב הציבורי (מה שכבר ספג ביקורת על קצב השתילה וגילם הצעיר של העצים).
עד אז, ובמקביל לכך שעצים – שהם מקור הצל האמיתי - ממשיכים להיכרת לטובת פרויקטי נדל"ן בכל רחבי הארץ, מנסים בעיריות שונות לספק פתרונות צל מקומיים, עונתיים ובעיקר מהירים - ואם אפשר לזכות על הדרך במסע יחסי ציבור חינמי ברשתות החברתיות, מה טוב. מדובר במיצבי הרחוב המעוצבים שצצים בזה אחר זה במהלך הקיץ, ומציעים מפלט מהשמש הקופחת במקום שבו אין עצים. בקיץ הנוכחי, שיאנית ההצללות המעוצבות היא עיריית תל אביב-יפו.
גם השוק המקורה קיבל חיפוי צבעוני
"זו השנה השנייה שאנו מתקינים את מיצבי הצללה בעיר. בשנה שעברה היו שלושה, השנה אנו כבר בחמישה ויש תכנון להרחיב את הפרויקט בשנה הבאה", אומר יואב בן יהודה מנהל אגף שיפור פני העיר בעירייה. "אין כמו צל של עצים, אבל צל של עצים לוקח זמן, וגם לא בכל מקום ניתן לשתול עצים או לבנות פרגולות קבועות, ופרויקט כזה מספק פתרון".
משדרת החוטים של האוצרת לימור מרגוליס במתחם התחנה, דרך מיצב חצאיות הבלרינה שמצל על רחבת סוזן דלל, מיצב פרחים דומה בכיכר מגן דוד (בכניסה לשוק הכרמל), מיצב שבשבות צבעוניות בשוק התקווה, ועד מיצב העפיפונים בשדרות בן גוריון ליד בית העירייה, שדווקא פורק לאחרונה מסיבות בטיחותיות וכדי להגן על העצים שעליהם נתלה – אין ספק שמדובר בטרנד אופנתי.
ההצללה שמקבלים מהם היא חיננית אך מוגבלת. התפקיד המשני, אך החשוב לא פחות בפועל, הוא למשוך את תשומת הלב של הקונים והעוברים ברחוב: למשוך אותנו לאזור, אולי לצלם, להעלות לרשתות החברתיות ולתייג את העיר והמקום - יחסי ציבור חינם. אם לא כך, אין דרך הגיונית יותר להסביר את התקנת המיצב בשוק התקווה, מקום מקורה ומוצל גם כך.
"אני מגדירה את שדרת החוטים כמיצב אמנותי שמאפשר דיאלוג בין עוברי האורח לאמנות סביבתית מפתיעה ולא שגרתית שמכניסה חיים למתחם", מסבירה לימור מרגוליס אוצרת ויוצרת "שדרת החוטים" במתחם התחנה. המיצב עשוי מ-10,000 מטרים של חוטים צבעוניים המצלים על 600 מ"ר. "בראש ובראשונה המיצב מספק פתרון צל לשדרת החנויות", אומרת מרגוליס, "אך לא פחות מכך הוא מושך בצבעוניות ובבולטות שלו קונים פוטנציאלים לחנויות האחוריות". יש לציין כי "אתרים", החברה הבת של עיריית תל אביב-יפו, מפעילה את המתחם.
זה בא מפורטוגל
לא מדובר בהמצאה ישראלית. רבים נתקלו בדוגמאות דומות בחופשות בערים שונות בעולם, שסובלות אף הן מהחום היוקד. אינסטגרם יודע לספק אינספור תיעודים של רחובות כאלה בערי פורטוגל, ספרד, איטליה ועוד מדינות מוכות שמש ביולי-אוגוסט.
"ראיתי לראשונה את רחוב המטריות בפורטוגל ב-2008, וראיתי איך מיצב הפך עיר פינתית ולא מתוירת לעיר תיירות. כשניסיתי להביא את הרעיון לארץ, בעיריית ירושלים הרימו את הכפפה ראשונים וכך יצרנו את רחוב המטריות בנחלת שבעה ב-2014", מספר אחיה עפגין, מנכ"ל חברת "סידהארתא" שהיא אחת הפעילות בתחום הזה.
"למרות שירושלים הייתה הראשונה", הוא ממשיך, "כיום תל אביב היא חלוצה בתחום. פנו אלינו כבר מכל הערים הגדולות - נתניה, פתח תקווה, אשדוד, אשקלון, באר שבע ועוד. עיצבנו לכל אחת מהן מיצבים ייחודיים, אך ככל הנראה זה לא התקדם מסיבות כלכליות ושיקולי עלות". מחירו של מיצב כזה עומד, פחות או יותר, על 200 אלף שקל.
אלא שלא תמיד מדובר בהצלחה. ירושלים ניסתה להקים מיצבי אמנות עירונית שנכשלו, כמו "רחוב הפרפרים" ומיצב מנורות הרחוב, וגם כאלו שתחזוקה ירודה פגעה בתפקודם כמו מיצב הפרחים הקינטי "ווֹרֵדֶה" ברחבת כיכר וולירו, סמוך לשוק מחנה יהודה. המיצב כבר אינו פעיל הקיץ, ובימים אלו מכינים במשרד HQ אדריכלים, שתכננו ובנו את המיצב לפני כשלוש שנים, תוכנית חדשה לכיכר שתכלול הצללה קבועה ורחבה יותר, שאינה מתנפחת, ותחתיה אזורי ישיבה לנוחות הציבור.
פרויקט הצללה מתנפח שכן ייכנס בחודש הבא לשלב הפיילוט הוא "עננה" - הצעתם של פרי דוידוביץ אדריכלים בשיתוף ד.מ.ר, זוכי המקום הראשון בתחרות "צל אביב-יפו", שנמצאת בשלבי פיתוח מתקדמים. בשונה ממיצבי הרחוב המדוברים, זוכי התחרות נדרשו לספק פתרונות הצללה לצמתים ולאזורים קטנים, ולא לרחובות שלמים ולשדרות.
נראה שגם בקיץ 2019 לא נוכל לפסוע תחת צמרות עצים מוריקים ברחובות הערים, אך סיכוי סביר שנעשה זאת תחת מיצבי חצאיות בלרינה, עפיפונים ועוד פריטי אופנה יצירתיים, במיצבי הצללה זמניים ומשתכללים בערים שונות בישראל.
זאת, בהנחה שגם אחרי שנת הבחירות ידאגו ראשי הערים להתחשב בזיעה שהתושבים נאלצים להגיר בקיץ, ולא רק כמה חודשים לפני ההליכה לקלפי.
--------
ניסיתם פעם לעמוד בכיכר הבימה באמצע היום ולא להישרף?
