סיקור שבוע העיצוב בירושלים - בשיתוף הרשות לפיתוח ירושלים
מאז ומעולם חתר האדם להבין את מנגנוני הטבע המופלאים ולנסות לשלוט בכוחותיו, אדירים או זעירים. זה גם מה שמנסה דיאנה שרר לעשות בעבודותיה, שנמצאות על התפר שבין עיצוב לאמנות. אחת מהן הוזמנה במיוחד לרגל שבוע העיצוב בירושלים, פרויקט הדגל של בית הנסן, המקום שהיה פעם בית חולים למצורעים והוסב למרכז מדיה, טכנולוגיה ועיצוב. שרר הגיעה לפני שבוע לחדר ששימש בעבר כמכבסה ושופץ לאחרונה, והחלה לגדל בו שטיח שייארג מעצמו משורשי שיבולת שועל, במהלך הטבעי של צמיחתם.
יותר ויותר אמנים, מעצבים ומדענים חוברים בשנים האחרונות יחד, כדי לנתח את העולם שסביבנו בכלים חדשניים ויצירתיים. כך גם שרר, שעשתה את ניסוייה באוניברסיטה הולנדית והיא משתפת פעולה עם מומחים מתחומי הביולוגיה והאקולוגיה. את תגליותיה היא מציגה בעיקר בתערוכות: שמלה שגידלה משורשים נכללת בימים אלה בתערוכה "אופנה מהטבע", במוזיאון "ויקטוריה ואלברט" בלונדון, ובשנה שעברה הוצג אחד משטיחיה בתערוכה Earth Matters, שאצרו כוהנת הטרנדים לי אדלקורט ושותפה לעשייה פיליפ פימנו, במוזיאון הטקסטיל בטילבורג.
את דרכה האמנותית החלה שרר – ילידת גרמניה, בוגרת אקדמיית ריטפלד, שמתגוררת ופועלת מהולנד – בצילום. מההתחלה נמשכה לעולם הצומח, וליתר דיוק – לתשוקה הקמאית של האדם לשלוט בו. ספר האמן הראשון שלה מוקדש לצילומי פרחים על ספלים, והשני לצילומי פרגים. ב-2010, השנה שבה הוציאה את "שדה פרגים" בן 700 העמודים, הציגה עבודה נוספת, "שדה". היא שתלה מגוון פרחים בצבעים שונים, ולאחר שגדלו – שלפה אותם ממיכליהם וצילמה. היא קיבלה שדה פרחי בר ממושטר, מנותק מבית הגידול שלו וממקומו הטבעי, חשוף למצלמה בכל רבדיו – גם אלו המצויים בדרך כלל מתחת לפני הקרקע וסמויים מן העין.
זו הייתה הנקודה שבה התעוררה סקרנותה לגבי תהליכי הצמיחה של שורשים. "מערכת השורשים שבתה את לבי", היא אומרת, ומזכירה שהראשון שהתבונן בהתנהגותם של שורשי הצמחים, ותיעד את חוכמת התפתחותם, היה צ'רלס דארווין.
שנתיים מאוחר יותר גידלה שרר צמחים בשלל אגרטלים, ומשבגרו, ניפצה את האגרטלים וחשפה את שורשיהם. אלו השתרגו באדמה בצורות יפהפיות, כשהם יוצרים את צורת הכלי שבו גדלו. "זה היה מחזה מעורר השתאות, לראות את דוגמאות הצמיחה השונות שיצרה כל קבוצת שורשים, את צבעה, הטקסטורה שלה, העובי".
מארגי השורשים שהתקבלו הניעו את שרר לנסות ולנצל את מנגנון הצמיחה שלהם לאריגת יריעות. אחרי חודשים של מחקר והתבוננות, היא מצאה דרך למשטר, לאלף או, אם תרצו, לביית – את שורשיהשל שיבולת השועל. בעזרת תבניות ייחודיות שפיתחה, ושאותן היא פורשת מתחת לפני האדמה, היא מתעלת את גדילת השורשים הטבעית לדוגמאות שהיא מתכננת מראש במחשב. שרר דואגת לדוגמאות ולתנאי אקלים מיטביים לצמח. כל היתר טבעי: הצמחים גדלים, משתרגים ויוצרים מארגי שורשים בדוגמאות שונות.
האם התוצאה טבעית? לא בטוח שבמובן המלא והמסורתי של המילה. האם היא מלאכותית? גם לא בדיוק. למעשה יש כאן מעין יצור כלאיים – טבע מעשה ידי אדם. לדילמה הזו בדיוק מכוונת שרר. למשהו חדש, מעורר פליאה ומחשבות על הקשר בינינו, המין האנושי, לבין העולם החומרי הסובב אותנו. על ההערצה שלנו לטבע מחד, והמניפולציה האינסופית שאנחנו מפעילים עליו מאידך. ואפילו על האכזריות שבה אנחנו מתייחסים אליו לעתים מזומנות, לדבריה.
את תבניות הגידול של השורשים מעצבת שרר בשלל דוגמאות: מאורנמנטיקה גותית ודוגמאות ערבסק, דרך משושים המזכירים את מבנה הכוורת וצורות גיאומטריות מורכבות אחרות, ועד לקווים מעוגלים ומוטיבים מעולם הצומח. לגוף העבודות הזה היא קוראת "תרגילים בביות מערכת השורשים".
במקביל לעניין האמנותי שלה בגידול שורשים היא משתפת פעולה עם מומחים מתחומי הביולוגיה והאקולוגיה מאוניברסיטת רדבאונד ההולנדית, במטרה לבחון כיוונים יישומים יותר של פיתוחיה. בשבוע העיצוב ההולנדי 2016 זכתה בפרס New Material Award. בשנה שעברה הציגה עם שותפיה למחקר מיצב שבחן את השפעתם של צבעים שונים, וליתר דיוק אורכי גל שונים, על הצורה, הטעם והסגולות הרפואיות של צמחים.
"העניין שלי בשורשים אינו רק אסתטי. שורשים, למשל, אוגרים פחמן דו חמצני, ולתכונה הזו יכולות להיות משמעויות מעניינות מבחינה אקולוגית. בשונה מחומרים טבעיים אחרים, כמו סיבי קוקוס או כותנה, לא צריך לארוג אותם – הם אורגים את עצמם תוך כדי צמיחה. למעשה אפשרויות המשחק איתם הן בלתי מוגבלות", מסכמת שרר את סוד קסמם של השורשים.
הטבע כחומר גלם
שטיח השורשים יוצג מחמישי הבא בשבוע העיצוב בירושלים, בתערוכת ''הגן'' בבית הנסן, שתבחן את הטבע כחומר גלם בעיצוב. לצדה יוצגו "גן דיגיטלי" של מאיה בן-דוד, ראש מסלול אודות עיצוב בתוכנית לתואר שני בעיצוב בבצלאל, ו''בוטניקה בריבוע'' של לוקה אור, ראש המחלקה לעיצוב תעשייתי במכון הטכנולוגי חולון.
"הגן הדיגיטלי שלי", העבודה של בן-דוד, היא פרויקט מתמשך הבוחן את המתח שבין הטבעי לדיגיטלי. בעזרת סריקה תלת ממדית ממירה בן-דוד מיני פרחים לדימוייהם הדיגיטליים, ובאלו היא מפיחה חיים בעזרת הדפסת תלת-ממד. הגן של בן-דוד הוא סוג של שיקוף לטבע, אבל תוצריו הם טבע דומם.
''בוטניקה בריבוע'' מעלה שאלות על המרחב שבין הזמני לנצחי, בין הטבעי למלאכותי ובין חי לדומם. לוקה אור ''מתרגם'' פרחים לחומרים מעובדים, בצורה שמשאירה את האיכות הזמנית והעדינות של הפרח מבלי להסתיר את השינוי שעבר.
סיקור שבוע העיצוב בירושלים - בשיתוף הרשות לפיתוח ירושלים
