החלק המיוחד ביותר בדירתם החדשה של דברת (54), מוטי (56) והכלב טס בהוד השרון, הוא הממ''ד, שבו מתחו השניים רשת קטמרן מתחת לתקרה. זוהי רשת שלרוב מותחים בין שני גופי ציפה ביאכטות, מצע נוח לצילומי סלפי מחויכים בבגדי ים. מנורות אופייניות למסדרונות הצרים של אוניות הותקנו על לוחות עץ שמכסים את דפנות החדר ונצבעו בלבן.
להשלמת האווירה המשועשעת יש גם עוגן, עששית ומשוטים מקוריים. בחלון הותקנה במקום וילון רשת דייגים אמיתית, שנרכשה בשוק הפשפשים. זהו חדר האורחים בדירה, אבל לא רק: "לפעמים בצהריים אני עולה לנוח קצת למעלה, ומאד כיף לי לשכב על הרשת", מספר מוטי. את 80 הדיבלים שמחזיקים אותה התקינו בני הזוג בעצמם, בזכות הניסיון שצברו כסקיפרים. הודות לעיצוב החריג סולקה מהחדר התחושה הלא נעימה שמתלווה לרוב לחדרי ממ"ד, ולמרות הספה הנפתחת שעומדת בפינה, אורחים שמגיעים מעדיפים בדרך כלל לטפס ולישון למעלה.
להוד השרון הגיעו בני הזוג מראש העין, לאחר שחיפשו בית צמוד קרקע. לבסוף התאהבו באזור ובדירה הממוקמת במרומי הקומה ה-17 במגדל מגורים שתכננה האדריכלית לאה רובננקו. הדירה מתפרסת על שטח של 160 מטרים רבועים, עם שתי מרפסות בשטח של 70 ו-50 מטרים רבועים, והדירה, שהיתה במקור מחולקת לארבעה חדרים, חולקה מחדש לשלושה חדרים מרווחים.
בליווי מעצבת הפנים מירב גליס-המלי, שעל ביתה הפרטי בהתנחלות לשם נכתב כאן בעבר, המשיכו בני הזוג ומימשו את הפנטזיות שלהם, כך שתעמוד לרשותם דירת המגורים ההולמת ביותר את הרגלי החיים שלהם. ההשקעה לא היתה מבוטלת והגיעה לכ-800 אלף שקלים, אך דברת ומוטי מסכימים שהודות לשיטה שהנהיגה המעצבת התוצאה יצאה מוצלחת מאוד: "הפגישה הראשונה כללה שאלון מפורט", מתארת גליס-המלי את ראשיתה של הדרך שעשו במשך שנה. "שאלתי מה הם היו רוצים לשנות באורח החיים ומה חסר להם. אחר כך החלטנו שאין מצב שבוחרים לבית פריט ששלושתנו לא מסכימים עליו".
כך למדה על חיבתם של בני הזוג לארח ביד נדיבה בני משפחה וחברים, ועל צרכי האחסון המיוחדים. למרות העדפתם לחומרים טבעיים כמו בטון ועץ, היא הרשתה לעצמה להציע להם חריגות. "לא רצינו שטיחים או וילונות, לא כריות ולא ספת עור", מתארת דברת חלק מההחלטות של תחילת התהליך. בהמשך חזרה בה מכל אחת מהן. "אחרי שמירב הסבירה לי למה זה כן עובד נכנסו השטיחים, הווילונות, הכריות וגם ספת העור".
החלק המרכזי בדירה הוא סלון המשתלב עם המטבח, פינת האוכל וחדר העבודה. כאן אין טלוויזיה, אלא מקרן ומסך היורד מתיבה נסתרת בתקרה בעת השימוש. סילוק המסך הרגיל שחרר את המוקד אליו רגילים להפנות את פינת הישיבה, ונוצר מרחב משותף בין השימושים השונים.
כגימיק בסלון עומדת תיבת דואר אדומה שנרכשה ב"מחסן הירוק" שבקרית ענבים ב-500 שקלים, ובה מאופסנות מפות השולחן. חוץ מהתיבה פזורים בו פריטים שבני הזוג רכשו במסעותיהם בעולם, ובעיקר באיטליה, סלובקיה ומרוקו. רובם פריטים מפתיעים, כמו תופי גשם שהובאו מבורמה ומוצבים בסלון כשולחנות קפה, עגלת טיסה שמשמשת להגשה או מנורה שהאור בה מתחזק כשמלטפים בובה קטנה.
שולחן האוכל הוכן בהזמנה מיוחדת ב"רהיטי בוצ'רס" שבמושב רמות השבים הסמוך, והוא יכול לשלש את אורכו בקלות, להגיע לששה מטרים ולהושיב עד 30 סועדים. את השולחן ביקשה דברת לעצב כך שיהיה עמיד ויפה באופן שייתר את הצורך במפה. במטרה להגיע לתוצאה הרצויה בחר הנגר בפלטות עץ ששימשו במקור לחביות יין באחד היקבים שבמוצא.
מעל השולחן תלויה מנורה גדולה בצבע גרייז'. ריבוי המקורות שמהם נרכשו הרהיטים, גופי התאורה והווילונות מסחרר, והדירה נראית כמו חנות מגוונת, אך במובן החיובי – בשונה מאולם התצוגה האחיד שמזכירות דירות קבלן יקרות ומעוצבות בדרך כלל.
"רצינו שהבית יהיה צבעוני, אבל לא מקושקש", מציינת דברת את אחת הבקשות המשמעותיות שהציבה כאתגר למעצבת. בתגובה הסבירה גליס-המלי שצבעוניות בעיניה לא באה לידי ביטוי באמצעות פריטים כאלה או אחרים, אלא במשטחים גדולים, ולאו דווקא קירות. כך, למשל, היא עיצבה בחדר העבודה, המהווה המשך ישיר לסלון, ספרייה צהובה התופסת את כל הקיר המרכזי. על המדפים אפשר למצוא עשרות ספרי טיולים וימאות, סדרת ספרי שר הטבעות וגם את ספר המסע הקלאסי של נחום גוטמן.
במטבח נצבעו דלתות הארונות בכחול מעושן, צבע המשתלב היטב עם משטח האבן האפור. בחדר הרחצה הכללי חוזר הצהוב ומופיע בפריטים העשויים מגומי ממוחזר ונעים למגע.
בחדר השינה, הממוקם בקצה הדירה ומתפרס על פני 36 מטרים רבועים, בחרו בני הזוג לשלב שני כיורי רחצה קרוב יחסית למיטה, ולא בחדר הרחצה, כנהוג.
גם אין כאן חדר ארונות. בעצת המעצבת הוזמן ארון קיר גדול, ועל דפנות המגרות שלרוחבו נחרטה דוגמה של קשרי חבלים (קשר שמינייה) – סמל לזוגיות קרובה וחזקה ותזכורת לתחביבם של השניים. מוטיב הקשר חוזר ומופיע בתצלום צבעוני שתלוי על הקיר שמול הארון ונלקח מתוך "ילקוט הקשרים" מאת עמיר קרן, ספר ייחודי המוקדש כולו לקשרים. לחדר השינה צמודים מקלחת המתאימה לשני מתקלחים ברווחה, ותא שירותים שבו משרבייה צבועה בטיח שליכט בגוון חמרה.
שני התאים מופרדים מהחדר בדלתות זכוכית שקופות, שעליהן הודפסו מילות שירו של אלון אולארצ'יק "בואי נגיד שאת שלי" – שיר שבני בזוג בחרו והושר גם בחתונתם, לפני כארבע שנים.
מהאהבה לגינון, שפיתחה דברת בבית הפרטי בו גרה קודם לכן, היא לא התנתקה. בכל רחבי הדירה, ובחדר השינה במיוחד, פזורים עציצים ובהם צמחי נוי: סחלבים, קרן אייל, סוקולנט וסמר. במרפסת האחורית הוצבו אדניות פשוטות, שבהן נשתלו ביד אוהבת תבלינים ושאר ירקות: נענע, למון גרס וגם חסה ותרד. לעיצוב המרפסת הזו בני הזוג טרם התפנו, והם רואים בה את המשך פרויקט טיפוח ביתם המשותף.
רגע לפני סיום הביקור בדירה התגלה חדר מפתיע נוסף, שנמצא ממש מול הממ''ד. שירותי האורחים, חדר קטן וצר כמקובל, עוצב בהשראת תאי שירותים בהם נתקלו בני הזוג במרינות שבהן עגנו במסעותיהם המשותפים. על קיר אחד הודבקה מדבקת ענק שמתארת מזח, ועל הרצפה והקיר אריחים דמויי דק עץ גס, רקע מחוספס לכיור ולמראה.
- אריחים, ברזים וכלים סניטריים: מודי
- נגרות, כולל מטבח: נגריית עץ-לנו
- וילונות: רוזבאד, רנבי
- שיש: פרביטל
- עבודות זכוכית: גולדגלאס
- חלונות בלגיים: דורון גולן
- פרקט: עץ ועצה
- שטיחים: שטיחי צמר
- ספה: לופט, IDdesign
- תאורה: תומאס, הביטאט, לסרי, יאיר דורם
- מיטה: הביטאט
- כסאות: הביטאט, פיקאפ
- מדרגות ומשטח כיור: פינות
- אקססוריז: פיין לאב, פחות מאלף, וינטג'מאניה, שוק הפשפשים
