''מזרח'' כבר תלוי בסוכה? על הקישוט שבעבר ביטא את הכיסופים לירושלים

כל ילד לומד על ארבעת המינים ומכין קישוטים לסוכה, אך יש קישוט שאינו מוכר לכולם – לוח המזרח, שהיה נפוץ בקהילות יהודיות באירופה (ולכן מבטאים את שמו במלעל, כמו בשורה "ולפאתי מזרח קדימה…"). היום משמש לוח המזרח כקישוט לסוכה או לבית, אך זה אינו ייעודו המקורי. הלוחות המעוטרים - שנוצרו בהשקעה מרובה על נייר או קלף - היו מקובלים במאות ה-18 וה-19 בקהילות יהודיות אירופיות. הייתה להם מטרה שימושית: הם נתלו על קירו המזרחי של הבית בכדי לציין את כיוון התפילה – אל עבר ארץ ישראל. בבתי כנסת לא היה בהם צורך, שכן ארון הקודש פונה למזרח. יהודים שכבר גרו בישראל תלו את לוח המזרח לכיוון ירושלים, גם אם לא הייתה ממוקמת מזרחית למקום מושבם. אלה שגרו בירושלים עצמה הפנו את הלוח לכיוון הר הבית. בנוסף לציון הכיוון, נהוג להתייחס למילה מזרח כאל ראשי התיבות "מצד זה רוח חיים".

באופן מסורתי לוחות המזרח רוויים מוטיבים בעלי צביון יהודי ופסוקים מן המקורות, אך קשה למצוא חוט סגנוני מקשר בין הדוגמאות השונות. לדבריו של ויליאם גרוס, אספן פריטי יודאיקה שאוספו כולל יותר מ-130 לוחות מזרח, העיצוב תלוי בסגנונו של המעצב, בתקופה שבה חי ויצר ובקהילה או ארץ המוצא שאליה השתייך.

''מזרח'' הם גם ראשי תיבות של ''מצד זה רוח חיים''(עיצוב מתוך אוסף ויליאם גרוס)

בעוד שאת המזרח תולים בסוכה או בבית, את ה"שויתי" – פריט יודאיקה גרפי מעניין לא פחות – תוכלו למצוא תלוי בבתי כנסת. זוהי המילה הראשונה בפסוק "שויתי ה׳ לנגדי תמיד". גם השם שויתי נהוג יותר בקרב קהילות אשכנז; בקהילות מסוימות של יהודי ספרד זכו לוחות אלו לכינוי מנורה, שהייתה המוטיב המרכזי בעיצובם.

לוחות השויתי עתיקים יותר מלוחות המזרח, והם נמצאים בשימוש קהילות יהודיות מזה כ-500 שנה. בניגוד ללוחות המזרח, שהיו נפוצים בעיקר באירופה, את ה''שיויתי'' אפשר למצוא בקהילות בכל רחבי העולם. באוספו של ויליאם גרוס כ-400 לוחות שיויתי ממדינות שונות, ביניהן עיראק, בוכרה, איטליה, הולנד וגרמניה.

קהילות ספרדיות מסוימות קראו ללוחות ''מנורה'', משום היותה המוטיב המרכזי בעיצוב(עיצוב מתוך אוסף ויליאם גרוס)

האוסף של מוזיאון היכל שלמה לאמנות יהודית בירושלים נחשב לאחד מעשרת אוספי היודאיקה החשובים בעולם, עם יותר מ-4,000 פריטים מרחבי העולם, מתקופת בית שני ועד ימינו. מעין שריה, אוצרת אוסף מוזיאון, מסבירה שה''שויתי'' תלוי על כותל המזרח, לפני עמודו של הרב, כתזכורת מתמדת לנוכחותו של האל ולתפקידו כשליח ציבור נאמן לשולחיו. מבחינה חזותית, מוסיפה שריה, הלוחות מעוטרים במוטיבים דוגמת שמות קדושים, הרכבי אותיות וצורות מעולם הקבלה, אך הדימוי הנפוץ ביותר המופיע בהם הוא מנורה בת שבעה קנים.

מרבית לוחות המזרח והשויתי הם שריד לזמנים אחרים, אך מדי פעם מופיעה בנוף העיצוב המקומי עבודה עכשווית. בתחילת שנות ה-70 לקח על עצמו צבי שטיינר אתגר: לעצב שויתי עדכני, מתאים למאה ה-20. שטיינר הוא מעצב רב תחומי, אמן ומחנך, ועיקר עבודתו עוסקת בנושאי יהדות. הוא מעצב ספרים, כרזות, עטיפות אלבומים, ולבתי כנסת הוא מעצב ויטראז'ים, פרוכות ומעילים לספרי תורה. הוא עבד כמעצב במחלקה לתרבות תורנית במשרד החינוך וייסד את המחלקה לעיצוב גרפי במכללת אמונה בירושלים, הראשונה בתחום זה במגזר הדתי בישראל.

לוח השויתי שעיצב לפני כארבעה עשורים נוצר בהזמנת ההסתדרות הציונית. הוא הופץ בעיקר מעבר לים אך גם בבתי כנסת הממוקמים בבסיסי צה"ל ובמוסדות נוער בישראל. הלוח משלב בין ישן וחדש: טיפוגרפיה ומוטיבים יהודיים מסורתיים עם עיצוב שטוח, מעניק לו מראה מודרני. על מוטיב המנורה שמר בגודל צנוע ובמיקום פחות מרכזי מזה שהיה נהוג בלוחות שויתי עתיקים.

מגזרת נייר של יעקב נאמן, ששילב חידושים בסגנון המסורתי, משנת תשמ''ד(עיצוב: יעקב נאמן)

עוד דרך לעיצוב לוחות שויתי ומזרח מודרניים היא באמצעות מגזרות נייר. אחד היוצרים הבולטים בישראל היה יעקב נאמן ז״ל, שבמהלך שנות ה-70 וה-80 יצר כ-600 מגזרות בנושאים שונים הקשורים במקורות ובמסורת. הוא החיה את אומנות המגזרת היהודית, שרווחה מימי הביניים ועד המאה ה-19. במגזרות הנייר שלו שמר על הסגנון המסורתי, ושילב בו חידושים. לוח המזרח הראשון שיצר הוא רישום דיו משנת 1926, שאותו רשם בגיל 19, כחצי מאה לפני שהחל לעסוק במגזרות נייר. ממשיכת דרכו היא היא כלתו, ציפורה נאמן, שלמדה ממנו את האומנות הייחודית, והיום היא יוצרת בפני עצמה ואף מלמדת.

עבודה עכשווית של ממשיכת דרכו, כלתו ציפורה נאמן(עיצוב: ציפורה נאמן)

יוצרת נוספת שמעצבת גרסאות עדכניות של ''מזרח'' ו''שויתי'' לקהל דתי היא דורית קליין ("דורית יודאיקה"). היא יצרה קולקציה המבוססת על אותיות נירוסטה חתוכות בלייזר, שמרחפות בדבוקה אחת ומיועדות לתלייה על הקיר. בעזרת טכניקות עדכניות וכלים מעולם העיצוב הגרפי מתקיים בעבודתה שילוב של המסורתי ועכשווי.

דורית קליין מעצבת לקהל דתי ומסורתי ''שויתי'' מאותיות נירוסטה חתוכות בלייזר, מרחפות כדבוקה אחת(עיצוב: דורית קליין)

המעצב הגרפי והמאייר אורי רוזביץ יצר ללוח המסורתי טייק-אוף, בהזמנת המגזין המקוון ''ארמדיל בין קודש לחול''. נושא הפרויקט היה העיר תל אביב, ורוזביץ החליף את המונח מזרח במערב, כאמירה על מרכזיותה של תל אביב בהווייה הישראלית של ימינו, בהשוואה למעמדה של ירושלים ולכמיהה אליה בכרזות המזרח המקוריות. בהתאם, האיורים הסובבים את הטקסט הם ייצוגים של הנוף התל אביבי, כמו רידינג, מגדל שלום ומגדלי עזריאלי.

גם ליז איקורט, בוגרת טרייה של המחלקה לתקשורת חזותית בשנקר, שילבה ''שויתי'' כאחד הדימויים בפרויקט הגמר שלה, ''רמלה''. במיצב העוסק בעיר הולדתה היא מציעה מבט אישי, מודע למקום, ומבקשת מהצופה להתבונן ברמלה באופן מקטלג פחות ומכיל יותר.

ובוגרת שנקר הטרייה ליז איקורט שילבה את הפסוק בפרויקט שהקדישה לעיר הולדתה, רמלה(עיצוב: ליז איקורט)

• הכתבה הוכנה בשיתוף מכון שנקר לתיעוד וחקר העיצוב בישראל, ששומר בארכיונו הדיגיטלי רבים מפריטי אוסף ויליאם גרוס ואוסף מוזיאון היכל שלמה לאמנות יהודית.