משפחת הורוביץ-חורש, על שלושת ילדיה, עברה מרחובות לסלעית כבר לפני שלוש שנים. על תכנון ביתה החדש שם הופקד אדריכל דוד קוהן, שלמד אדריכלות בארגנטינה ותיכנן בתים רבים ביישוב שנמצא על גבול הקו הירוק. אם המשפחה, שרון הורביץ-חורש, היא מהנדסת בניין בהשכלתה, וניסיונה רב השנים כמפקחת בנייה הפך אותה ללקוחה מדויקת והחלטית. "תוך עשרה ימים הגשנו תוכניות לאישור", היא משחזרת. "רציתי בית מלבני, שהחזית האחורית שלו שקופה, והקדמית, שפונה לרחוב, אטומה. הדבר השני שביקשתי היה שמנורה תלויה עתיקה, שקיבלתי במתנה מלקוח, תיתלה מעל שולחן האוכל במטבח".
עם המעבר לסלעית עזבה הורוביץ-חורש את מסלול עבודתה, ופתחה ביישוב חנות שמתמחה בטקסטיל לעיצוב הבית. "שרון היא אישה צבעונית ואקלקטית", אומר קוהן. ''ידעתי שהאדריכלות של ביתה צריכה להיות שקטה ולתת במה לתוכן שלה - מסגרת שבעדה רואים את הפנים".
הבית, ששטחו 200 מטרים רבועים, מתפרש על פני קומה אחת, במגרש ששטחו 750 מטרים רבועים. מהרחוב נראית החזית כמלבן לבן, אבל הקווים הנקיים והעכשוויים לא מעידים על עיצוב הפנים שלו.
בניגוד לקלות שבה תוכנן הבית, תהליך הלבשתו היה ארוך יחסית. "למרות שבזה אני מתעסקת", מודה שרון-הורוביץ, "לא ידעתי איך אני רוצה שהבית יולבש. בסוף, חברה שהיא מעצבת פנים, גלית ארבל כהן, עזרה לי". רוב הפריטים שנבחרו נלקחו מהגלריה הפרטית, ששמה ''מיקלולה'' - ערבוב שמותיהן של שתי הבנות, מיקה ואלה.
"זה הטעם שלי", אומרת הורוביץ-חורש. "גלית עזרה לי לשלב בין כולם. הלבשת בית", היא מוסיפה, "צריכה להתחיל בבחירת פריטים שאנשים אוהבים, כאלה שישארו אהובים גם אחרי שהטרנד חולף".
בסלון: קודם כל נבחר השטיח
ארבע מדרגות בטון כמו-מרחפות ומפרידות בין מפלס הרחוב לדלת כניסה שרוחבה ארבעה מטרים. הדלת חופתה ביריעות צמנט בגימור חלודה, ונפתחת למבואה שמפרידה בין שני חלקי הבית. מימין - פינת משפחה, מטבח וסלון; ומשמאל - חדרי השינה. הדלת נפתחת אל קיר בטון חשוף, שעליו תלוי אוסף תמונות גובלן עם מסגרות מקוריות, שהובאו מבית סבתה של הורוביץ-חורש. תחתיהן עומדים שתי עבודות ברזל - צלליות שחורות של כיסאות רבועים.
את הלבשת הבית החלה הורוביץ-חורש עם שטיח. הנוהג שלפיו בוחרים שטיח אחרי שכל הריהוט כבר עומד, תמוה בעיניה. "אנשים בוחרים ספה, כורסאות וכריות", היא אומרת, "ואז מנסים להתאים לכל הקומבינציה שטיח. זו משימה לא פשוטה, ולכן כמעט תמיד מתפשרים בסוף. כשמתחילים בסדר הנכון, ומוצאים שטיח שמתחברים אליו כי הוא דומיננטי, רכישת הרהיטים המתאימים לו קלה יותר".
את השטיח שלה, הארוג ממשי, היא מצאה בתערוכה בגרמניה, וכשנחת בארץ היא פרשה אותו בסלון והחלה בהלבשה. לספה וכורסה באפור בהיר הותאמו שז-לונג עם כרית שתפרה בעלת הבית מבד צבעוני; כורסה מרופדת ששופצה על ידי בני הזוג בדירתם המשותפת הראשונה, ורופדה מחדש בבד של "מיסוני"; ארבעה שרפרפים מפוסלים מברזל וצבועים בכתום, זהב ושחור, משמשים כמקומות ישיבה נוספים או כשולחנות צד, על פי הצורך; ומנורה עומדת עם אהיל מבד צבעוני.
על הקיר הפנימי נשען ארון עתיק עם חלון זכוכית, שבו הונחו כלי פלסטיק צבעוניים. "זה חלק מהתפישה האסתטית שלי", אומרת שרון-הורוביץ. "לשלב סגנונות בשיטת הפוך על הפוך, כמו פריטי פלסטיק בשידה עתיקה".
המטבח תוכנן סביב שולחן עץ עתיק שניתן להגדלה. כיסאות האוכל רופדו בצבעים שונים, וממעל מאירה נברשת תלויה, גם היא עתיקה.
שירותי האורחים רחבי ידיים. בין הכיור לאסלה מפריד עמוד תומך שצופה בשיש, שלתוכו הוכנסו המערכות הנדרשות. "אני אוהבת מקלחות ושירותים עם קריצה", אומרת הורוביץ-חורש, "שם השיגעון לא מול העיניים, ואם הוא מפריע או נמאס, אפשר לסגור את הדלת".
בחדרי הילדים: שטיחים סלוניים
חדר המשפחה תוכנן לשימושם של הילדים, ותאי הכוורת ששרטטה הורביץ-חורש מותאמים למידות משחקיהם, כולל מיטת בובה ועגלת קוביות, שבעבורם תוכננו מחיצות גדולות יותר.
חדרי הבנות חולקים קיר משותף, שבו נישה לשולחנות כתיבה. כך מתיישר השולחן עם קו הקיר, ואינו גוזל מעומקו של החדר. מסך הטלוויזיה תלוי על הקיר שמול המיטה, והספרייה ניצבת מאחורי הדלת. בכל חדר נצבע קיר אחד בצבע שאינו לבן, ובשניהם שולבו כריות ושטיחים מהגלריה המשפחתית.
בחדרו של הבן, הפונה לקדמת הבית, יש מיטת מעבר של "איקאה" שנצבעה בירוק, וארון ישן של ההורים שנצבע מחדש לרגל המעבר. המדפים ושולחן הכתיבה הם פריטי וינטג'.
חדר הרחצה של הילדים צמוד לחדרו של הבן. על הקירות והרצפה אריחי פסיפס בצבע טורקיז. על מסגרת המראה שמעל הכיור מודבקות בובות, ואם רוצים לשבת, יש כיסא צהוב שקוף. מהמקלחת יש יציאה למרפסת כביסה פתוחה לשמיים, שבה כיור וחבלי תלייה. בדרך זו הושלמה הצורה המלבנית המלאה של הבית (ראו תוכנית בסוף הכתבה).
בחדר השינה: לוכד חלומות ומעגלי נוצות
בחדר השינה של ההורים קיר זכוכית הפונה אל הגינה האחורית. המיטה עומדת בניצב לקיר ההדף של הממ"ד, שמשמש כחדר ארונות. את ראש המיטה ציירה הורוביץ-חורש בעפרון על הקיר, ולפי הציור יצרה בעבור הרפד שבלונה מנייר. לראש המיטה נבחר בד בדוגמה עשירה.
המנורות בחדר תלויות מהתקרה. בצד שלה - גוף תאורה מצדפים; ובשלו - מנורה שחורה, מינימליסטית, שעיצב אינגו מאורר. את המראה משלימים שידה עתיקה בסגול חציל, לוכד חלומות גדול ושלושה מעגלי נוצות שממסגרים מראות.
חדר הרחצה של ההורים כוסה בפלטות שיש שנחתכו בעבודת אומן. אחד מקירות המקלחון הוא ויטרינה רחבה שמשקיפה אל החצר. מי המקלחת מתנקזים במסילה מיוחדת אל תעלת נירוסטה נסתרת, וממנה לצנרת הניקוז החיצונית. כשיוצאים מהמקלחת עומדים על שטיח קשמירי ישן.
חדרי השינה שפונים לגינה האחורית נהנים מיציאה אליה. פינת החוץ של ההורים מוגדרת באמצעות משטח דק, עץ צעיר וקיר מפריד וצר. בחצר האחורית, שתוכננה בהתחשב בהבדלי המפלסים בין החצר לבית, מטבח חוץ מקורה ומאובזר ופינת אוכל עם שולחן גדול.
- הלבשת בית: גלית ארבל-כהן, סטודיו G.ARCO
- חיפוי דלת כניסה: מיקי קוכמייסטר
- תכנון וביצוע גינה: רמי קדם - קדם תכנון נוף
- ציור ציפור כחולה: נולי עומר
- ציור זאבה: ליה נברו
- פסל גוף תלוי על קיר בטון: אולג קוקלין
- צילומים (אשה במסדרון ונעליים אדומות בחדר שינה): מושון חורש
- ציור בחדר משפחה: לילי פייס, LOVE
----------------------------------------------
וכשאין גינה? לחצו על התמונה לכתבה על דירה עם 4 מרפסות וקירות ירוקים:
