''היום יוצרים צעירים לא מנסים לשנות את העולם. הם לא פוליטיים''
אנל מילר, יו״ר אגודת המאיירים האמריקאית שהגיעה לישראל לכבוד שבוע האיור, לא מאמינה שאיורים יכולים להשפיע, או שיש הבדלים בין מאיירים ממדינות שונות
אנל מילר, יו״ר אגודת המאיירים האמריקאית, הגיעה לישראל כאורחת הכבוד של שבוע האיור "אוהבים אמנות. עושים איור", שנפתח בתל אביב ביום חמישי האחרון. אשה קטנת קומה, שלווה וחייכנית, שהצליחה בעשר השנים שחלפו מאז שמונתה לעשות לא מעט מהפכות באגודה ובקרב קהילת המאיירים האמריקאית. היא מאיירת אופנה בהכשרתה, ולפני כן כיהנה במשך שני עשורים כמנהלת הקריאייטיב של חברת הקוסמטיקה אסתי לאודר.
>> מהו האיור הטוב ביותר בשבוע האיור? היכנסו לעמוד התחרות והצביעו
נחתת רק אתמול, ואני יודע שאת בעיצומו של מרתון בין התערוכות השונות של שבוע האיור. מה הכי תפס אותך עד עכשיו?
"התרגשתי לראות את התשוקה של האמנים הצעירים, של דור ההמשך. במסעותי אני תמיד מצפה לפגוש את האנרגיות האלו. מבחינה סגנונית הופתעתי לראות שפה שאינה קאלסית אלא מאוד עכשווית וקונספטואלית".
את מגיעה מרקע של אופנה, קוסמטיקה, שיווק, מיתוג. התפקיד הנוכחי שלך שונה מכל מה שעשית, ונדמה שהוא נישתי מאוד. אילו אתגרים הצבת לעצמך?
"כשנכנסתי לתפקיד הבנתי שאנחנו צריכים להתחיל להסביר לקהלים חדשים מה זה בכלל איור. אני הגעתי מעולמות שבהם אין צורך בהסברים - כולם יודעם מהי אמנות, או מהי קוסמטיקה. לצערנו, בעולם האיור אנחנו עדיין נדרשים להסביר. יש קהלים שפשוט לא מבינים מה זה, ואני צריכה לשמש כגשר. מצאתי את עצמי מספרת שאיור זו אמנות, למשל. שיש אספנים שאוספים רק איור. זה היה מאתגר, אבל זה עובד".
אגודת המאיירים האמריקאית הוקמה בשנת 1901. מבחינה סגנונית, אילו שינויים מהותיים התחוללו בתקופה שחלפה מאז?
"בעשור האחרון מאיירים נפתחו לעולם הדיגיטלי בצורה גורפת. זה לא כמו בשנות ה-80 - שלא לדבר על תחילת המאה הקודמת - שהכל נסוב סביב הדפוס. לפני עשר שנים, כשנכנסתי לתפקיד, הייתי רואה בגלריות עבודות כבדות מרוב שמן. עכשיו הכל הרבה יותר גרפי, אבסטרקטי, פחות פיגורטיבי. כמו בכל תחום אחר, גם בעולם האיור יש טרנדים סגנוניים, וגם כאן הטכנלוגיה היא אחד הגורמים המשפיעים ביותר".
בתחרות הבינלאומית שמקיימים באיגוד זכתה בשנה שעברה במדליית זהב מרב סלומון, ראש החוג לאיור בבצלאל. בכלל, בשנים האחרונות זכו והשתתפו לא מעט ישראלים. מנקודת מבטך - ניתן לאפיין את הסגנון הישראלי?
"אני לא חושבת שניתן היום לזהות שפה ספציפית שמשוייכת למדינה כזו או אחרת. אני בטוחה שאם נוריד את השמות מתחת לעבודות, לא יהיה אפשר לדעת מהיכן הגיע כל מאייר. ההשפעות היום נמצאות בחוץ ובכל מקום. ישראל ויפן מקבלות את אותו יחס, ומאיירים שמגיעים מאותן מדינות מושפעים מאותם מקורות. היום, כשמאיירים נודדים בעולם ומושפעים מסגנונות רבים - אין יותר גבולות".
כשהתחלתי ללמוד, לפני 15 שנה, איור היה תחום של בודדים חדורי תשוקה, והיו בערך שלושה קורסים במחלקה. היום אין אקדמיה לעיצוב ואמנות בישראל בלי מסלול ייעודי לאיור, וכיתות מלאות עם רשימות המתנה. איך את מסבירה את האינפלציה הזו? ככה זה גם בארצות הברית?
"בארצות הברית זה תמיד היה מאוד מאסיבי. כמעט בכל בתי ספר לעיצוב ואמנות היה פוקוס על איור, זה עניין תרבותי. היום יש 68 בתי ספר שמלמדים איור, עם 8,000 עבודות שמגיעות אלינו בכל שנה. העלייה בביקוש אצלכם אולי נובעת מהמודעות הבינלאומית שהסטודנטים נחשפים אליה. אגב, היום מאיירים כבר לא צריכים אתרים, בניגוד אולי למקצועות מקבילים, הכל עבר לאינסטגרם. ואפשר לחיות מזה! אני מלמדת ב-FIT קורס שנקרא "ביזנס קלאס של איור" - איך לשווק את עצמך כמאייר, איך כותבים רזומה, קורות חיים, הצהרות אמן וכדומה".
בשנת 2009 אלפי מאיירים מהעולם הציפו את הרשתות החברתיות באיורים ירוקים (צבע מפלגת האופוזיציה באיראן) בתמיכה במוסאווי, שהפסיד בבחירות לאחמינג'אד. את חושבת שאיור כמדיום יכול באמת לשנות או להשפיע?
"אני שמחה שאתה מעלה את זה, כי ממש לפני שבוע ניהלתי שיחה בדיוק על זה עם ראלף סטדמן, שמציג אצלנו בגלריה. דיברנו עם הסטודנטים שלי על הנושא "האם אמנות יכולה לשנות את החברה", וסטדמן אמר חד משמעית שלא. אני נוטה להסכים איתו. איור יכול לספר סיפור, להציג דעות שונות, לתאר שינויים חברתיים שאנחנו עוברים. אבל היום יוצרים צעירים אפילו לא מנסים לשנות את העולם. אני אשמח לדעת שזה לא נכון, אבל רוב הדור הצעיר לא מתעניין במה שקורה בעולם. אולי יש לו אידאולוגיה, אבל היא בטח לא פוליטית".
אז אני לא אראה אצלך תערוכות פוליטיות?
"לא. בשנת 2008 עשינו תערוכה גדולה על אובמה, זה היה מקסים. לא נעשה זאת שוב. תשמע, אני חושבת על המגזין הצרפתי "שארלי הבדו", שמנסה שנים להיות פרובוקטור באמצעות האיורים שמתפרסמים בו, ובסוף ספג פעולת טרור איומה. זה שינה משהו?"
לדעתך המגזין חצה קו אדום? יש בכלל קווים אדומים?
"לא צריכים להיות קווים אדומים, אבל העולם שמקיף אותנו יצר קווים אדומים, שאותם חברי המערכת עברו".
חשבתי על מקביל אמריקאי לשארלי הבדו ונזכרתי ב-MAD. את חושבת שגם הם בסכנה?
"ב-MAD לא נוגעים בדת. בארצות הברית דת היא נושא שכמעט לא נוגעים בו".
כל שנה אני מקדיש פוסט לשערי המגזינים הטובים של השנה שחלפה. למה אין כמעט שערים מאוירים?
"האמת היא שאין לי מושג".
בדקתי כמה שערי מגזינים מאוירים ביקורתיים התפרסמו השנה על קלינטון וטראמפ, והוא ניצח בענק - 12 לעומת שלושה. גם אצלכם התקשורת שמאלנית?
"אולי, אבל ביננו, לדעתי טראמפ פשוט 'מוכר' יותר. אז האיורים האלה פורסמו (מילר מגלגלת עיניים), והמגזינים השונים עשו את פעולות ה'מחאה' שלהם, אבל אני לא חושבת שזה באמת יחולל שינוי".
עכשיו אני אהיה הכי ישראלי: בעוד שבוע אני טס לחודשיים לניו יורק. יש לך טיפים לי ולמי מהקוראים שינדדו לשם בחגים?
"חובה לראות את התערוכה שפתחנו בשבוע שעבר, של ראלף סטידמן. היא פתוחה עד 22 באוקטובר. חוץ מזה, הגלריות האהובות עלי הן Moving Image בקווינס, ה מוזיאון לאמנויות העיצוב בקולומובוס (MAD), ושתי גלריות בסוהו: ג'ונת'ן לה-וין (תמיד יש שם משהו מעניין) ו-Animazing G alley".
מילר הגיעה לתל אביב בסיוע משרד החוץ ובצלאל.
אז מה כדאי לראות בשבוע האיור?
לסטודנטים שעדיין בחופשה אני ממליץ פשוט ללכת לראות הכל. יובל סער ועידית שילוח, שאצרו והפיקו את שבוע האיור, עשו עבודה כזו, שלבחור את המיטב קשה מאוד. הנה כמה דברים שתפסו אותי במיוחד, ואת הכתובות וזמני הפתיחה תוכלו למצוא באתר האירוע.
אז מהו האיור הטוב ביותר בשבוע האיור? לחצו על התמונה למטה וכנסו לעמוד התחרות:
בוגר המחלקה לתקשורת חזותית של "בצלאל", ותואר שני בעיצוב ב-London College of Communication. בשנת 2007 הקמתי את Graphics & Words - סטודיו המתמחה בחשיבה קריאטיבית עיצובית מולטידיספלינרית, יצירת זהויות מותגיות ומחקרי טרנדים. כיום, בין השאר, אני זוכה להשתתף בתערוכות עיצוב, וגם לשמש מנהל קריאייטיב ויועץ למספר בתי סטודיו ומותגים מהמובילים בארץ. בעשור האחרון, אני מחלק את זמני כמרצה באקדמיות השונות - "בצלאל", "מנשר", "שנקר", "ויצ"ו חיפה" ואוניברסיטת תל-אביב.
להצטרפות לרשימת התפוצה של הטור שלי, שלחו לי מייל:
odedbenyehuda@gmail.com
