הגל התימני החדש: "לא מנסים להתערות בכור ההיתוך הישראלי"

מההרכב A-WA ועד רביד כחלני, מתערוכה לזכר עפרה חזה ועד הופעות של רקדניות מלהקת ענבל – בני הדור החדש של יוצאי תימן חוזרים לשורשים וכובשים את האופנה

איתי יעקב

|

31.08.16 | 09:21

"אין בנו את מטען ההגירה של הדורות הקודמים". A-WA (צילום: טל גבעוני)
"אין בנו את מטען ההגירה של הדורות הקודמים". A-WA (צילום: טל גבעוני)
שעטנז סגנוני בין בגדים תימניים מסורתיים לאופנת שנות ה-80. עפרה חזה (צילום: דוד רובניגר)
שעטנז סגנוני בין בגדים תימניים מסורתיים לאופנת שנות ה-80. עפרה חזה (צילום: דוד רובניגר)
הגרוב התימני זוכה לבולטות בתרבות הישראלית. רביד כחלני (צילום: ענבל מרמרי)
הגרוב התימני זוכה לבולטות בתרבות הישראלית. רביד כחלני (צילום: ענבל מרמרי)

תאיר חיים, שליש מההרכב הניאו-תימני A-WA, לא שוכחת את הרסיטל המוזיקלי שהתקיים כשהיתה בת 18 בבית הספר התיכון שבו למדה בערבה. "עליתי על הבמה עם פח ושרתי שיר תימני", היא נזכרת השבוע, "הסתכלו עליי קצת מוזר, ואפילו אבא שלי, שהוריו עלו לארץ מתימן, אמר לי: 'למה תימנית? תשירי ביוונית!".

 

>> מוזמנים לעשות לנו לייק בפייסבוק

 

זו לא היתה הפעם הראשונה שבה חיים, 33, התמודדה עם הבחירה בין שורשיה התימניים לבין הרבע האוקראיני שלה. גם בכיתה ז', בערב של שורשים מוזיקליים, בחרה להתייצב מול הכיתה ולשיר שיר בתימנית. "יכולתי להביא שיר יידי, אבל בחרתי בצד התימני. כבר בתור ילדות קטנות, אני והאחיות שלי היינו מוקסמות מהאקזוטיות של השפה התימנית. הסתקרנו מהסיפורים של סבתא, שנולדה בעיר איב בדרום תימן, והשירה של הנשים התימניות, שליוו את החגים והחינות המשפחתיות. השבטיות הזו של הנשים משכה אותנו. הרגשנו שאנחנו חלק משבט נשים תימני".

 

 

בחודש שעבר חזרו האחיות תאיר, לירון ותגל חיים מסיבוב הופעות בארצות הברית. בשבוע הבא הן צפויות לצאת שוב לאירופה, שם יופיעו בגרמניה, הולנד וצרפת. עם כתבות אוהדות בתקשורת הבינלאומית – מאל ג'זירה הפונה לקהל ערבי ועד ווג אמריקה, שמיתג אותן כדבר הכי לוהט בפופ האוריינטלי – A-WA (מבטאים איי-וואה) הן הנציגות הבולטות ביותר של הרנסאנס התימני, אשר זוכה לנראות בולטת בתרבות העכשווית דרך קשת רחבה של יוצרים בני הדור השני והשלישי בישראל, שמחפשים את השורשים האבודים והזיכרונות האסורים שהדור לפניהם טשטש והחביא.

 

"הרגשנו שאנחנו חלק משבט נשים תימני". A-WA (צילום: גאיה טרטטל, תומר יוסף)
    "הרגשנו שאנחנו חלק משבט נשים תימני". A-WA(צילום: גאיה טרטטל, תומר יוסף)

     

    "אני לא חושב שיש הרבה בני אדם שיכולים להתקיים בחברה שלנו בלי שורשים ברורים לגבי הזהות שלהם", אומר המשורר ממוצא תימני שלומי חתוכה, בין היוצרים הבולטים של קבוצת השירה ערספואטיקה. "זה נכון לגבי תימנים כמו שזה נכון לגבי צרפתים או פולנים. אנשים תמיד נוגעים בשורשים שלהם, והשאלה היא באיזה אופן ובאיזו עוצמה הם צריכים להדגיש אותם. נראה לי שהדור הזה מרגיש הרבה יותר חזק עם הזהות שלו, וכך הוא 'מבשל' מהשורשים משהו חדש שמשלב גם השפעות מערביות, ולהפך".

     

     

     

    התימניות החדשה כובשת כעת מעמד בתרבות הישראלית, ומופיעה ביצירות כמו גם בבחירות הסגנוניות של המוזיקאים רביד כחלני וההרכב ימן בלוז, סגיב כהן, לירון עמרם והפנתרים, שי צברי והרכב הבנות בינת אל פאנק. חלקם אירחו בהופעות את כוכב הזמר התימני ציון גולן, שזוכה למעמד פולחני בקרב צעירים ומבוגרים כאחד. למעט כהן, לא תמצאו אף אחד מהשמות בפסטיבל התימאנידה ה-30 שננעל אמש באילת, מה שמראש מסמן אותם כפונים לקהל תל אביבי וצעיר יותר.

     

    אליהם אפשר להוסיף את הסופרת איילת צברי, שספר הביכורים שלה "המקום הכי טוב בעולם" יצא לאחרונה בהוצאת עם עובד; והמשוררים עדי קיסר וחתוכה, שמוביל גם את המאבק לחקירת פרשת חטופי תימן עם סדרת הפייסבוק הפופולארית "נביאים: מבצע עמר"ם", במטרה לחשוף את העוולות של חטיפת הילדים בשנות ה-50. בעולם כדאי לעקוב אחר עשייתו של האמן והפרפורמר התימני איבי איברהים, שפועל בברלין ומייצר בחזותו ובעבודתו שעטנז מרהיב בין השורשים התימניים להשפעות מערביות.

     

     

     

    מעל הגרוב התימני העכשווי מרחפת דמותה של עפרה חזה, שתערוכה המוקדשת ליצירתה ולפועלה תפתח ב-24 בספטמבר את שבוע העיצוב בחולון, 16 שנה לאחר מותה. התקופה התימנית של חזה החלה עם האלבום "שירי תימן" (1984) והגיעה לשיאה עם האלבום הבינלאומי SHADAY בשנת 1988 והרמיקסים לשירים "גלבי" ו"אם ננעלו", שהופקו על ידי יזהר אשדות.

     

     

     

    את השינוי בין השירים המסורתיים באלבום הישראלי לאלו שפנו לשוק הבינלאומי, ניתן לזהות גם בתלבושות שבחרו חזה ומנהלה בצלאל אלוני. אם ב"שירי תימן" חבשה חזה את כובע הקרקוש המסורתי שהיה נלבש על ידי כלות בצנעא, לעטיפת האלבום הבינלאומי – כמו גם לקליפים של "גלבי" ו"אם ננעלו" – היא כבר התעטפה במראה תימני-מערבי שכלל תכשיט ראש של מטבעות בעיצובו של הצורף התימני בן ציון דוד מיפו, ובגד שהתקינה לה המעצבת אורנה מרבך, שנראה כמו שילוב בין בגד תימני מסורתי לז'קט אייטיז א-לה מייקל ג'קסון.

     

    עטיפת האלבום "שירי תימן" של עפרה חזה
      עטיפת האלבום "שירי תימן" של עפרה חזה

       

      לדברי אוצר התערוכה, ד"ר גיא מורג צפלביץ', הקרקוש והתכשיטים התימניים בעיצובו של דוד יוצגו ב"גלבי – עפרה חזה: התערוכה" (יוזם: רפי וזאנה), לצד תלבושות, תצלומים וחפצים אישיים של חזה. "גילינו שעפרה לא השכירה את הבגדים המסורתיים ממישהי שעושה חינות, אלא רכשה אחד לעצמה", אומר מורג צפלביץ' בהפתעה. הסגנון האתני של חזה קיבל בהמשך חיזוק מחברת בגדי הים גוטקס, שלקחה עליה חסות והלבישה אותה בפריטים מהקולקציה הידועה "ירושלים של זהב", שמאחוריה עמד המעצב ירון מינקובסקי. בשנה שעברה היתה זו מעצבת האופנה דורין פרנקפורט, שהלבישה את חזה במשך תקופה ארוכה, שיצרה בהשראתה קולקציית קפסולה.

       

      "אני מחובר מאוד לעיצובים של בן ציון, כי הם משלבים אלמנטים תימניים מסורתיים ועכשוויים". לחצו על התמונה לביקור בביתו של רביד כחלני (צילום: ענבל מרמרי)
      "אני מחובר מאוד לעיצובים של בן ציון, כי הם משלבים אלמנטים תימניים מסורתיים ועכשוויים". לחצו על התמונה לביקור בביתו של רביד כחלני (צילום: ענבל מרמרי)

       

      השעטנז הסגנוני בין מזרח ומערב שליווה את חזה, מזוהה גם עם המראה של A-WA ושל רביד כחלני. שני האחרונים אף משתפים פעולה עם הצורף בן ציון דוד, אשר מצייר קו ממשי בין חזה של שנות ה-80 לכחלני ולבנות משפחת חיים במאה ה-21. "אני מחובר מאוד לעיצובים של בן ציון, כי הם משלבים אלמנטים תימניים מסורתיים ועכשוויים, חלקם תכשיטי נשים מסורתיים שאני אוהב לשים על עצמי", אמר כחלני ל-Xnet בראיון בביתו, "עיצבנו יחד גם מספר תכשיטים שמתאימים יותר לימן בלוז עם האותיות YB שמופיעות בתוך התכשיט, כמו טבעות ושרשרת בסגנון פיליגרן תימני".

       

      "יש לנו את החופש לנעול סניקרס וללבוש אופנת רחוב וגלביות, שלפעמים היו אפגניות ולפעמים מרוקניות" (צילום: טל גבעוני)
        "יש לנו את החופש לנעול סניקרס וללבוש אופנת רחוב וגלביות, שלפעמים היו אפגניות ולפעמים מרוקניות"(צילום: טל גבעוני)

         

        כמו אצל חזה, גם אצל כחלני ו-A-WA הסגנון החזותי אינו תימני פר-אקסלנס, אלא מורכב מציטוטים על ציטוטים היוצרים מראה אוריינטלי המושפע מהשורשים התימניים. תהליך זה ניתן לראות גם במוזיקה עצמה. "מלכתחילה המטרה שלנו לא היתה להביא מוזיקה תימנית כפי שהיא, אלא ליצור עולם המשלב מספר השפעות", אומרת חיים, שבתחילת הדרך עבדה עם הסטייליסטית רון בן נון וכיום עם חיה וידר. "לקחנו השראה מלהקת ענבל, ממשכית, מלהקות היפ הופ. יש לנו את החופש לנעול סניקרס וללבוש אופנת רחוב וגלביות, שלפעמים היו אפגניות ולפעמים מרוקניות".

         

        מלכה חג'בי, שתופיע בפסטיבל צוללן למחול עכשווי (צילום: תומר זמורה)
          מלכה חג'בי, שתופיע בפסטיבל צוללן למחול עכשווי(צילום: תומר זמורה)

           

          בשבוע הבא יופיעו בפסטיבל צוללן למחול עכשווי בתל אביב שתי יוצרות מלהקת ענבל המיתולוגית: אילנה כהן, לשעבר כוריאוגרפית הבית והמנהלת האמנותית של הלהקה עם היצירה "רעלה", ומלכה חג'בי, שתעלה לבמה בלבוש תימני עם העבודה "ואטבינה". בשיחה עם כהן, שרקדה בענבל בשנים 2008-1964, היא מדגישה כי בניגוד לתפישה המערבית-ישראלית, להקת ענבל, שהוקמה על ידי שרה לוי-תנאי, לא היתה להקה פולקלוריסטית, אלא להקת מחול ששאבה השראה מהמקורות וממחול עכשווי. בניגוד לבני הדור השלישי שמחפשים להתחבר לשורשים התימניים, כהן, שנולדה בישראל והתחנכה בקיבוץ, בוחרת ליצור הרחק מהם. "גדלתי על בלט קלאסי ומודרני", היא אומרת.

           

          "אני רוצה להיות מכלול הזהויות שלי: מוזיקאית, אישה, יהודייה, ישראלית ממוצא תימני – ולכן, אני חופשייה לעשות מה שבא לי" (צילום: טל גבעוני)
            "אני רוצה להיות מכלול הזהויות שלי: מוזיקאית, אישה, יהודייה, ישראלית ממוצא תימני – ולכן, אני חופשייה לעשות מה שבא לי"(צילום: טל גבעוני)

             

            הסיפור של כהן מציג בקצרה את הקונפליקט בין בני הדור השני, שרצו להתערות בחברה הישראלית והפנו עורף לגלותיות, לבני הדור השלישי שרואים ברב-תרבותיות שלהם מפתח ליצירה חדשה; בין עגילי דמאר המסמנים זהות כאילו תימנית של שושנה דמארי, הזמרת הכי ישראלית שיש - לבין התכשיטים התימניים של רביד כחלני שאי אפשר לטעות בהם.

             

            "אני מרגישה שבני הדור השלישי יותר פתוחים ומקבלים את התימניות שלהם. אין בנו את מטען ההגירה של הדורות הקודמים", אומרת חיים. "סבא וסבתא שלי, שעלו מתימן, רצו רק להשתלב והתחילו לדבר יותר עברית ופחות ערבית. אבא שלי והאחים שלו ניסו להיות מקומיים ולהתחבר למוזיקה ישראלית או למוזיקה לא תימנית, להתערות בכור ההיתוך הישראלי. אנחנו לא מנסות להתערות. אני רוצה להיות מכלול הזהויות שלי: מוזיקאית, אישה, יהודייה, ישראלית ממוצא תימני – ולכן, אני חופשייה לעשות מה שבא לי".

             

            ומי הן המשפחות הישראליות שמדגמנות יחד בקמפיינים החדשים?

            לחצו על התמונה לכתבה המלאה (צילום: דין אבישר)
            לחצו על התמונה לכתבה המלאה (צילום: דין אבישר)

             

             

             
            הצג:
            אזהרה:
            פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד