יש אנשים שכלי הנגינה האהוב עליהם הוא פסנתר, יש שמחבבים את הכינור, אחרים נהנים מחליל, אבל כלי הנגינה שאהוב על יורם סיון פחות שגרתי: שמו הוא דיג'רידו, הוא עשוי מענף עץ חלול ומגולף ומייצר צלילים עמוקים שמתבססים על תו אחד בלבד. הדיג'רידו (ובקיצור, דיג') הוא כלי נשיפה קדום שפותח על ידי תושביה המקוריים של אוסטרליה - האבוריג'ינים. אין מידע מדויק לגבי גילו, אבל קיימות עדויות שהשימוש בו החל כבר לפני 1,500 שנה, מה שהופך אותו לכלי הנשיפה העתיק בעולם. "כשהתחילה להתפתח תיירות באוסטרליה, הדיג' נמכר כמזכרת תיירותית", מספר סיון. "עם הזמן הבינו שיש פה משהו מעניין, שזה לא סתם מזכרת, אלא כלי נגינה שעושה קסמים".
>> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק
הוא עצמו גילה את הכלי במקרה. "בילדותי ניגנתי בהרבה כלי נשיפה, אבל את הדיג' פגשתי בפעם הראשונה בגיל 27, כשטיילתי בהודו אחרי שסיימתי לימודי עיצוב פנים. ראיתי בחור יושב בפתח חנות קטנה וצובע במבוקים בלכה. שאלתי אותו מה הוא עושה, והוא הכניס אותי לחנות והראה לי איך מוציאים מזה צליל. זה לא היה פשוט. כמעט שום דבר ממה שלמדתי במוזיקה היה רלוונטי לנגינה בדיג'. זה היה עולם חדש שגיליתי לבד – והתאהבתי בו".
המוזיקאי יוגב חרובי מנגן בתופים ובדיג'רידו בפסטיבל שהוקדש לכלי:
צינור לנשמה
כיום סיון (47) לא רק בונה דיג'רידואים בבתי המלאכה שלו בהרצליה ובכפר ויתקין (עד היום ייצר יותר מ-1,500), אלא גם מלמד ומפיץ את הידע בתחום במסגרת המרכז הישראלי לדיג'רידו, שאותו הקים בהרצליה לפני 18 שנה. "הכלי הזה מאפשר גם לאנשים שאין להם ידע או כישרון מוזיקלי, ללמוד וליצור מוזיקה", הוא אומר. "אתה לא צריך לקרוא תווים, ומכיוון שיש פה רק תו אחד, אין סיכוי שתזייף. אבל דרושה סבלנות רבה: צריך לשבת, להתרכז ולהרגיש מה קורה בגוף בזמן הנגינה".
סיון משוכנע שכל אדם יכול לנגן בכלי. "נוצר רושם שצריך הרבה אוויר כדי לנגן בו, אבל בפועל צריך מעט מאוד, אפילו פחות ממה שדורשת נגינה בחלילית. כבר הייתה לי תלמידה בת 80. לאדם הממוצע לוקח בין כמה חודשים לשנה כדי לתפוס את הכלי ולהרגיש שהוא מבין מה עושים איתו. מהבחינה הזו הנגינה כאן מאוד דומה לאמנויות לחימה: בשני המקרים, מה שהשכל מבין מיד, הגוף מבין רק אחרי כמה שבועות. ככל שעובר הזמן, התנועות נעשות יותר נכונות ומדויקות; לומדים לזקק את התנועה ולהפיק את המקסימום מהאנרגיה שמושקעת".
לדבריו, כל כלי מפיק צליל שונה. "בדרך כלל אין דיג' שדומה לאחר. תמיד יש הבדלים. אני בונה כלים כמעט מכל עץ שאני נתקל בו - רך או קשה, קל או כבד; גם מעצי נוי ופרי – והצליל הוא תוצאה של טכניקת העבודה, מבנה הצינור, הגימור והציפוי". הוא מקפיד להדגיש שאינו כורת עצים לצורך הייצור. "בעיניי, באיסוף יש משהו הרבה יותר רומנטי, כך שאני אוסף עצים. המקומות שבהם אפשר למצוא הכי הרבה עצים נמצאים מתחת לאף - בחצר של השכנים או בטיול ליד הבית. עצים נגזמים ונשברים בדרך הטבע, לא עושים איתם כלום, והם הופכים לפסולת. אצלי הם מקבלים חיים חדשים, והענף הופך להיות צינור לנשמה: דרכו לומדים להתחבר, לנשום ולהפיץ מוזיקה".
קרח לאסקימוסים
הכלים שסיון בונה נמכרים במדינות רבות ברחבי העולם, "והכי מפתיע אותי זה שאנשים מבקשים שאשלח להם דיג' לאוסטרליה, מולדת הכלי", הוא אומר בחיוך. "זה כמו לשלוח קרח לאסקימוסים".
יש כלים ארוכים וכבדים, ויש קומפקטיים וקלים יותר, שצורתם נחש. "כל הכלים מבוססים על צינור, אבל בחלקם, במקום שהצינור ישר, הוא מפותל", מסביר סיון. חלק מהכלים המיוחדים שהוא בנה במשך השנים יוצגו בפסטיבל אינסטרומנטה שמוקדש לכלי נגינה ייחודיים ושייערך במוזיאון יפו החל מהיום (24.4) ועד סוף השבוע (30.4) בתמיכת עיריית תל אביב. בפסטיבל יוצגו כלי נגינה מהארץ ומחו"ל וייערכו מופעים מוזיקליים וסדנאות הדרכה. "מבחינתי זו הזדמנות להציג את הכלים לקהל", אומר סיון. "הפסטיבל גם יאפשר לי לפגוש בוני כלים אחרים, לראות מה הם מייצרים ואולי גם לשתף פעולה. הכלים הללו לא סטנדרטיים, אי אפשר למצוא אותם בחנויות מוזיקה, כך שהפסטיבל נותן לקהל הזדמנות להיחשף אליהם".
במקביל לפסטיבל ביפו תיערך השבוע בתל אביב, זו השנה השנייה, תחרות didge2didge, שבה משתתפים נגני דיג'רידו ישראלים, ושהזוכה בה ייצג את ישראל בתחרות בינלאומית שתתקיים בצרפת בהשתתפות נגנים מכל העולם. "יהיה אירוע מאוד רציני", מבטיח סיון, "מעניין לקהל ומאתגר לנגנים".
ביקור בבית המלאכה של סיון:
הקליקו על התמונה ותכירו מוזיקאי שמשתמש בכלים יותר קונבנציונליים:
