רוני דלומי, בת 24, נולדה וגדלה בבאר שבע. בשנת 2009 השתתפה בעונה השביעית של "כוכב נולד" וזכתה במקום הראשון. מאז הספיקה להוציא שני אלבומים שזכו להצלחה, לשחק במחזות כמו "צלילי המוסיקה" ו"הקוסם", לככב בתפקיד הראשי בסדרה "אופוריה" של HOT, לכהן כאחת מצוות המורים של "בית ספר למוסיקה" ולקטוף המון פרסי "זמרת השנה" בשלל מצעדים ברדיו ובטלוויזיה. כיום היא הפרזנטורית הראשית של המותג "נקה 7", ובימים אלה יצא לחנויות אלבומה השלישי, "תסתכל עלי". באוקטובר 2015 התארסה לבן זוגה בחמש השנים האחרונות, אלון ויסמן. החתונה צפויה להיערך במאי הקרוב עם 800 מוזמנים.
לאכול ארוחות קטנות
"הכי חשוב לי לאכול כל שעתיים, אז אין מקום ליפול, כי אני שבעה ורמות הסוכר שלי מאוזנות. כל מי שעובד איתי כבר מכיר אותי בתור זו שמגיעה לכל מקום עם סנדוויצ'ים וירקות חתוכים, פירות וחטיפי אנרגיה. אין מצב שלא תהיה לי אספקה בתיק. התפריט שלי פשוט: את הבוקר אני מתחילה בפרוסה מלחם קל או פיתה קלה עם טחינה וטונה, מאוחר יותר אני אוכלת פרי, בצהריים - אורז עם עדשים או סנדוויץ' אבוקדו או סלט עם ביצה קשה, למרות שאני ממש לא משתגעת על סלטים. אחר הצהריים אני אוכלת חטיף חלווה ועוד פרי, ובערב - חביתה עם סלט וטחינה.
אני מרגישה טוב מעצם זה שאני יודעת שאני נותנת לגוף שלי דברים טובים ולא עושה דיאטת כאסח. היום אני כבר יודעת לסמוך על עצמי ויודעת שאדע לעצור בזמן ולכן אני מרשה לעצמי גם לסטות. הנה, אתמול היו לנו טעימות של הקייטרינג ואכלתי וטעמתי. חשובות לי ההפוגות הקטנות האלה בתוך הדיאטה".
לא לברוח מהאמת
"החבר הכי טוב שלי, אביב קורן, שגם כתב איתי את האלבום החדש, הוא טבעוני ומרצה באנונימוס. חשוב לי לדעת ולא לברוח מהאמת, אז ביקשתי ממנו להרצות לי. מאז, למרות שאני מתה על בשר, והמבורגר מבחינתי זה שיא השיאים, החלטתי לצמצם את הצריכה שלי באופן משמעותי. מוצרי חלב אני כבר לא אוכלת בכלל, ובשר אני אוכלת בערך פעם בשבוע, ורק כשיוצאים. אבל גם זה כבר הולך ופוחת ואני מוצאת שאני מעדיפה דגים".
להיעזר באנשי מקצוע
"עוד אין לי שמלת כלה להיכנס אליה. לא התבייתי על אחת. זה לא נראה לי סיפור. למה צריך להזמין חצי שנה מראש? מודדים, עושים תיקונים ויש שמלה. כמה זמן זה כבר יכול לקחת, שבוע? אני שומרת על משקל יציב כבר די הרבה זמן, אבל עכשיו דווקא העליתי שני קילו. אז הלכתי לתזונאית וקיבלתי תפריט. זו לא הפעם הראשונה שלי. אני מאמינה שחשוב להיעזר באנשי מקצוע, וכשאני הולכת למישהי שאומרת לי מה לאכול, זה משחרר לי את הראש. מקל עלי לדעת שאני אוכלת נכון".
להיות ביונסה
"רקדתי בבת דור בבאר שבע מכיתה א' עד כיתה ז' ברצינות תהומית ובצורה תובענית למדי. זה נתן לי משמעת עצמית ומוסר עבודה, וזה באמת בנה אותי, אבל לאמא שלי היה קשה עם זה. בכיתה ז' היא עשתה לי שיחה ובדקה איתי אם זה המסלול שאני רוצה, כי אם ממשיכים שם זה באמת מקצועי. יש לי חברות מהלהקה שהיום הן בלרינות. כשאמרתי לה שאני רוצה להיות זמרת, החלטנו שאני לא אמשיך במסגרת הזאת אבל עד היום הריקוד משמח אותי. כשלא טוב לי, אני שמה מוזיקה ורוקדת. בדרך כלל זה ביונסה, מלא מלא ביונסה. היא הכי עושה לי מצב רוח".
לדעת לשתוק
"לפני חודשיים השרירים בגרון שלי נתפסו והרופא גזר עלי לשתוק שבוע. לא שמעתי טוב באחת ההופעות וצעקתי והייתה תשישות של הגרון. זה היה מאוד מלחיץ, כי זו הפעם הראשונה שקורה לי משהו כזה, והגרון, מיותר לציין, מאוד חשוב לי. הייתה לי מחברת עם מאות עמודים ופשוט כתבתי בה כל היום. ישבתי עם אמא שלי בבתי קפה וניהלתי איתה שיחות שלמות שבהן אני כותבת עמודים על גבי עמודים ומראה לה, והיא פה ושם משחילה איזה משפט. השבוע הזה איפשר לי לארגן את כל החתונה שתהיה במאי. אחרת אני לא יודעת מתי היה פנאי להתעסק עם זה".
לרוץ בכיף
"לפני ארבע שנים התזונאית שליוותה אותי הציעה לי לצעוד 45 דקות, ארבע פעמים בשבוע. עשיתי את זה ולא היה לי כיף, אז התחלתי לרוץ. מאז ועד היום, 5־4 פעמים בשבוע אני קמה מוקדם וב־6:45 אני כבר בפארק, רצה שבעה קילומטרים. כשאני רצה אני חיונית יותר ומספיקה יותר. זה עושה לי איזה קאט בין הלילה ליום ומסדר לי את המחשבות. אני כמעט לא יכולה בלי זה. אפילו בתאילנד, בחופשה, המשכתי לרוץ על החוף. אבל ככה אני בחופשות - לפעמים קשה לי לשחרר".
לחיות בסנכרון
"מכיוון שבן זוגי הוא סטודנט שנה שישית לרפואה, והכרנו כשהוא היה סטודנט בשנה הראשונה, אני כבר יודעת לא מעט דברים על גוף האדם. אני יודעת את כל שמות העצמות, למשל, כמו סקפולה וסטרנום, וגם הרבה על האנטומיה של הגרון. אני מאוד אוהבת לשאול ולהתעניין. דווקא מכיוון שאני עוסקת במשהו שהוא כל כך שונה, כיף לשמוע על עולם אחר. אבל עד כמה שהעיסוקים שלנו שונים, החיים שלי ושלו דומים בקצב שלהם. תקופת מבחנים שלו זה כמו פסטיגל שלי, ואם יש לי אודישנים שאני מגיעה בהם לשלבים מתקדמים, זו אותה רמת התרגשות ודריכות כמו אצלו לפני מבחן חשוב.
זה עובד לנו כי שנינו מבינים את כוחו של חלום, וכמה נדרש להשקיע בו. בשנה הבאה הוא כבר מתחיל התמחות, כנראה ברפואת עיניים. בגלל שהוא לומד רפואה הוא מתייחס פחות ברצינות למחלות שלי. כשיש לי חום זה לא ממש מחלה, בעוד שאצל אמא שלי ב־37 מעלות אני כבר במיטה עם תה".
להרגיש את החוזק הפיזי
"ליקי, המאמנת שלי, שינתה לי את כל מה שקשור בדימוי גוף. הגעתי אליה לסטודיו לפני שנה כשאני רזה יותר ממה שאני עכשיו. לפני כן עשיתי רק אירובי והיא גילתה לי את אימוני הכוח. הבנתי איזו תחושה מדהימה זו להיות חזקה. זו תחושה מעצימה מאוד, תחושת מסוגלות עצמית שלא הכרתי. היום, בעיניי, מראה שרירי הרבה יותר יפה ממראה רזה. אני תמיד מגיעה לאימון של 9:00 עם האמהות, ושם עושים את אותו דבר כמו שעושים באימון של הדוגמניות - דופק וכוח, אימון פונקציונלי, ומאוד מתאמצים. הגוף שלי נראה אחרת לגמרי מבעבר, וגם משהו ביציבה שלי השתנה".
לא לקפוץ למים
"אני לא יודעת לשחות. בגיל ארבע נכנסתי לבריכה באיזו מסיבה משפחתית, התחלתי לפרוח וגילו שאני אלרגית לכלור. במשך כל הילדות שלי לא נכנסתי למים, ובקיץ, כשכולם הלכו לבריכה, אמא שלי הייתה קונה לי ארטיק כפיצוי. כשהפכתי לנערה, התחלתי לטבול שוב את הרגליים במים והבנתי שהרגישות חלפה, אבל כבר היה מאוחר מדי ללמוד לשחות. מוטמע בי כבר איזה פחד שאין אותו בילדות. אולי כשיהיו לי ילדים, אלמד יחד איתם לשחות. אני צריכה איזו מוטיבציה לעשות את זה שהיום אין לי".
לדבר את זה
"אני מאוד מתעסקת ברגשות שלי ולא נותנת לשום דבר לחמוק. יש לי פסיכולוג שאני הולכת אליו לפי הצורך, ועם אמא שלי יש לי שיחות נפש עמוקות. גם באבא שלי אני מאוד נעזרת. אני יכולה להתקשר ולהגיד לו: 'אני קצת מוטרדת, אני צריכה שתעזור לי להבין מה קורה'. אלון הכי עוזר לי - השיחות איתו הכי מרגיעות והוא גם הרבה יותר רציונלי ממני. גם הכתיבה מאוד עוזרת. אני לומדת לכתוב אצל טל גורדון, ודרך הכתיבה אני מגלה על עצמי המון דברים. יוצא ממני מידע שלפעמים לא ברור מאיפה הוא הגיע, וזה עוזר לי להיות בסנכרון עם עצמי".
לעוף על המתוק
"יש לי קטע כזה, שאני קונה ספר אפייה, ועד שאני לא ממצה את כל הקינוחים שמעניינים אותי בו, אני לא עוברת לספר הבא. הכי 'ג'ולי וג'וליה' כזה. עכשיו זה 'הספר המתוק', ובכל פעם שאני מכינה מתכון מתוכו, אני מעלה תמונה לאינסטגרם עם מספר. אני מכורה למתוק. פיצות ובורקסים לא עושים לי את זה, אבל כשמגיע הקינוח לשולחן, אף אחד לא יכול לגעת בו כי אני משתלטת עליו.
חוץ ממנטה, פיסטוק ומרציפן אני אוהבת הכל. אבל הכי אני אוהבת את הסופלה שוקולד של 'נאפיס'. כן, כן, יש נאפיס בבאר שבע, ואת מוזמנת איתי. זה הסופלה הכי טעים שיש. ברור שאני לא אוכלת את כל הקינוחים שאני מכינה, והמרוויח העיקרי הוא אלון. ביומיום, כשאני רוצה מתוק, זה כפית טחינה עם כפית סילאן, ובשישי־שבת אני מרשה לעצמי קינוח של ממש".
