האם תחליט הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה לאשר את "בית הליבה" ברחבת הכותל המערבי
בירושלים? הדיון שהתקיים אתמול (יום א') על ההתנגדויות לפרויקט המעורפל היה סוער, אך נראה כי "הקרן למורשת הכותל המערבי" תצליח להגשים בסופו של דבר את המיזם, תוך חסימת המבט המרהיב מרחבת הכותל על הרובע היהודי.
בית הליבה הוא מבנה תלת-קומתי. שתי קומותיו העליונות מיועדות למשרדים ולחדרי הדרכה, במרתף ייחשף רחוב רומי קדום שנחשף בעשור הקודם, ועל הגג תהיה מרפסת תצפית. עיצוב המעטפת חוזר על המתכונת האופיינית לבניינים של האדריכלית עדה כרמי-מלמד: חזית אטומה ברובה, חלונות צרים שמזכירים חרכי ירי ומעניקים לבניין חזות מבצרית וכוחנית. הבניין אמור לקום על מגרש פנוי ממש מול הכותל המערבי, ובעקבות ההתנגדות לממדיו, נדרשו המתכננים לצמצם את שטחו. ואולם, דווקא חלקו הדרומי הוא שצומצם מעט, ולא גובהו או החזית המזרחית שפונה לרחבת הכותל. כתוצאה מכך, נוצר שטח פנוי בין הבניין לבין "ישיבת אש התורה" הניצבת מדרום לו.
מדובר בחוליה נוספת בשרשרת פרויקטים שנויים במחלוקת, שאותם מובילה הקרן מאז שקיבלה לידיה את המנדט על הרחבה וסביבתה, ובראשם פתיחת מנהרות הכותל, אירוע שהוביל ב-1996 למהומות קטלניות. למרות הביקורת החריפה על הרעיון להקים בניין מאסיבי לשימושה של הקרן בצד המערבי של רחבת הכותל הצפופה, הפרויקט יצא לדרך בתכנונה של עדה כרמי-מלמד, שנעדרה מהדיון החשוב על ההתנגדויות, ובמקומה בחרה לשלוח את האדריכל גיא תאומי, עובד בכיר במשרדה.
המשטרה מזהירה
"יצירת מלכודת", טען בדיון סגן ניצב ארז תבור, סגן מפקד מרחב דוד במשטרה, המופקד בין השאר על ביטחון המבקרים ברחבת הכותל המערבי. "אנחנו לא צד בעניין הזה, אבל למשטרת ישראל יש אחריות בלעדית על אירועים ברחבה. יצירת מובלעת שסגורה בשלושה קירות היא מתכון לאסון".
"הנושא מעניין מיליארד וחצי אנשים בעולם ולכן הוא גדול על ועדת התכנון. כל הגישה צריכה להיות אוניברסלית, פתוחה ולא כפייתית", טען ד"ר חנא סוויד, מתכנן ערים וח"כ לשעבר, על עצם קיומו של הדיון בוועדה. תקדים לדרישתו הוא מוצא ב"גשר המוגרבים" הממוקם בחלקה השני של הרחבה, שהקמתו נפתחה לדיון בינלאומי. מרבית המשתתפים בדיון התלוננו כי החלטות וחומר משמעותי לא נשלחו אליהם, וחלקם אף לא הוזמנו לדיון כנדרש. הם הצטרפו לטענת סוויד כי דיון על בניין באתר כה רגיש צריך להתקיים בפומבי, ללא הגבלת האפשרות להתנגד ולהגיב לתוכנית.
חיזוק לדבריו של סוויד הגיע מצד חברי הוועדה, שניכר כי לא למדו את שלוש החלופות לתוכנית ולא בחנו את מהותן. בדיון על מרחב ציבורי ועל עתיד רחבת הכותל המערבי, אפשר היה לצפות להתעמקות מצד מקבלי ההחלטות. כך, למשל, תוך כדי דיון הופתעו חברי הוועדה לגלות כי התוכנית שהגישה כרמי-מלמד מציגה בניין הגבוה בכ-60 סנטימטרים מהתוכנית המקורית, בניגוד להחלטה הקודמת שדרשה לצמצם את ממדי הבניין. בנוסף, לא הוצגו הפרמטרים להשוואה מסכמת בין החלופות, דיאגרמות למערך התנועה והנגישות, ופגיעת יסודות הבניין בעתיקות. למעשה, בדיון כלל לא הספיקו להתייחס למהות התוכניות.
האם הנכס שייך לוואקף?
נוכחותה של כרמי-מלמד, שמתכננת בימים אלה גם את מעון ראש הממשלה בירושלים,
אולי היתה מיותרת בדיון: מי שניהל אותו מצד "הקרן למורשת הכותל המערבי" היה עו"ד שלום זינגר, הידוע כיועץ של יזמי נדל"ן ושבעבר נקשר שמו כיועץ לפרויקט "הולילנד". זינגר טען, כי אין כל זכות התנגדות לתוכנית של בית הליבה, דחה על הסף כל אחת מטענות המתנגדים וביקש מהוועדה לאשר את התוכניות לאלתר.
הטענה היחידה שלא זכתה להתייחסות הגיעה מהארכיאולוג מאיר בן דב, שניהל בעבר את החפירות בהר הבית וסביבתו. בן דב טען, כי באתר עמד עד 1967 מסגד שהיה חלק משכונת המוגרבים, שהתקיימה בסביבת הרחבה במשך כ-600 שנה, ולכן הבעלות היא בידיו של ההקדש המוסלמי שלא אישר בנייה חדשה באתר.
ומה יהיו השימושים של החדרים השונים במבנה? למרות ציון שמותיהם בתוכניות, הם אינם ברורים דיים (כמו "ספרייה" או "מרכז למידה ועיון"). עו"ד גלעד ברנע, אחד המתנגדים, טען: "מוכרת לנו הפרקטיקה הזו מפרויקט אחר, מרכז שרובר (שנפתח לאחרונה בשכונת אבו תור, מ"י) שיועד כמרכז תרבות עילית, ומה קיבלנו? 'יס פלאנט'. לכן צריך להקדים תרופה למכה". גלבוע התעכב על "אולם הכיסופים" המופיע בתוכניות, ואמר כי הדבר נראה לכאורה "משמעותי ועם תוכן, אבל בסוף קיבלנו חדר VIP. אם רב הכותל רוצה לארח אח"מים, יש לו כבר לשכה".
כעת צריכה הוועדה להחליט אם התוכנית תאושר, אם נדרשים בה תיקונים או שהיא תידחה. האם הוועדה תבחר בפתרון הראוי, ותכריז על דיון פומבי ומעמיק בהשתתפות אדריכלים, מתכננים, ארכיאולוגים ואנשי תרבות? אולי תמליץ על תחרות בינלאומית במטרה להעשיר את הפתרונות האפשריים לאתר, או על אתר חלופי אחר מחוץ לרחבה? החלטת הוועדה תפורסם בעוד כחודש.
