תפוס ת'כריש באילת: בריכת הכרישים החדשה במצפה התת-ימי עושה גלים

40 שנה חלפו מאז פתח פארק המצפה התת-ימי באילת את שעריו, ולאחרונה נפתחה בו אטרקציה חדשה: בריכת כרישים, שמאפשרת ללכת בתוכה מבלי להסתכן בנגיסה. חנוכת הבריכה, שעדיין אינה מוכנה באופן סופי, היא הזדמנות נאותה לעקוב אחר תולדות אחד האתרים הייחודיים בעולם, שמפגיש דגים ובני אדם מעל ומתחת למים.

האגדה מספרת שהמצפה הוקם בגלל תאונת צלילה. ב-1971 צלל כאן מוריס קאהן, יהודי דרום-אפריקאי חובב ים שעלה לארץ. קאהן, שמאז הפך למיליארדר אחרי שעשה את הונו ב"דפי זהב" וב"אמדוקס", נודד רוב השנה ביאכטה ומימן באמצעות עמותת "צלול" את המאבק לסילוק כלובי הדגים ממפרץ אילת, עבר תאונת צלילה באותה שנה. בצלילה שגרתית בין האלמוגים של מפרץ אילת, עור התוף שלו נקרע והוא איבד את יכולת השמיעה באוזן אחת. קאהן החליט שאת המראות התת-ימיים המרהיבים, השמורים רק לצוללנים, יש לאפשר לכל אדם, בכל גיל ובכל מצב בריאותי מבלי להסתכן, וכך – אומרת האגדה - החליט להקים את המצפה התת-ימי.

בניגוד לדולפינריום, שהוקם בחוף הים של תל אביב עשור מאוחר יותר כאתר שעשועים שבו נכלאו יונקים (גם הוא הוקם בהשקעה של יהודים מדרום אפריקה), במצפה התת-ימי באילת שאפו ליצור חוויית צפייה כמעט מדעית, והביולוג הימי דוד פרידמן נרתם למשימה וליווה את הפרויקט לאורך כל השנים. קאהן הציע לעיריית אילת להצטרף כשותפה למיזם השאפתני, ואף שהיא דחתה את ההצעה, היא נתנה לקאהן ופרידמן אור ירוק לצאת לדרך. כ-30 דונם הועמדו לרשות היוזמה הפרטית, השוכנת בגבולות שמורת הטבע "חוף האלמוגים" ולצד המכון הבין-אוניברסיטאי למדעי הים. באופן נדיר, ביקורת מצד תושבים או נאמני טבע על האתר הפרטי השוכן בתוך שמורת טבע - לא נשמעה אז ולא נשמעת גם היום. הסכם בין שני הגופים בשנות ה-70 מאפשר לפארק הפרטי לפעול בתחומי השמורה הלאומית, והוא משלם תמלוגים שנתיים לרשות. בתשובה לשאלת Xnet על גובה התמלוגים, מסרה רשות הטבע והגנים כי מדי שנה - ובהתאם לגובה ההכנסות - פארק המצפה התת-ימי משלם בין מיליון לשני מיליון שקלים.

כך זה נראה בהתחלה:

אף אחד לא חשב שזה יצליח

האתר נחנך באפריל 1975 ונקרא "פארק האלמוגים", כשהוא מתחלק לשני חלקים עיקריים - הסביבה החופית והסביבה הימית. בחוף הוקמו שלושה מבנים מודולריים דמויי איגלו (שניים מהם עדיין קיימים כאן), שמאכלסים אקווריומים לבעלי חיים ייחודיים וקפיטריה. מהחוף יצא גשר באורך 100 מטרים שחדר אל הים וקישר את המבקרים למצפה התת-ימי. הסביבה התת-ימית המקיפה את המצפה עברה "שיפוץ", כלומר הקמת רשתות שנועדו למשוך צמחייה מקומית להתפתח באזור, ובתוך כך למשוך דגה נדירה. בשנותיו הראשונות הורכב המצפה ממבנה פלדה שהתנשא לגובה של כ-14 מטרים מקרקעית הים. המבקרים ירדו לאולם תת-קרקעי בודד בקוטר שמונה מטרים, מוקף 20 חלונות זכוכית משוריינת, שיכול היה לאכלס עד 60 איש. מעל פני המים כלל המבנה מרפסת, שהקיפה את המדרגות שירדו אל מתחת לפני הים.

בבריכת הכרישים. כאן מדגישים: הם לא מסוכנים (צילום: מיכאל יעקובסון)

"אף אחד לא חשב שזה יצליח, כי כאן היה משהו הפוך: במקום שהחיות יהיו בכלוב ובני האדם יסתובבו חופשיים, בני האדם ירדו לכלוב הסגור והחיות היו חופשיות", נזכר שמוליק תגר, אוצר מוזיאון אילת ותושב העיר מאז 1959, "אבל מהר מאוד התברר שזה מצליח וגם מאוד כלכלי, עד כדי כך שבנו עוד מצפים". ואכן, האתר הפך במהרה לאתר תיירות פופולרי, וכבר בחצי השנה הראשונה להפעלתו ביקרו בו 230 אלף איש. בעקבות ההצלחה המקומית פתח קאהן, באמצעות חברת Coral World' מצפים נוספים ברחבי העולם - באיי הבתולה (1978), באיי הבהאמה (1987), שניים באוסטרליה (1991, 1992), בהוואי (1998) ובספרד (2007). חלק מהאתרים נמכרו לגורמים אחרים, אך המשותף לפארקים שבהם ממשיכה להחזיק החברה הוא שכולם הפכו לאטרקציות. ברשימת אתרי התיירות המצליחים בישראל לא נעדר שמו של המצפה באילת מהעשירייה הפותחת, עם כ-425 אלף מבקרים מדי שנה. זהו האתר היחיד בעשירייה שנמצא בבעלות פרטית.

מי בא לכאן? בעיקר ישראלים - 80% מהמבקרים – ורק השאר תיירים ממדינות אחרות. לתלמידים בבתי הספר באילת יש תוכניות לימוד שנתיות במצפה, הכוללות שיקום אלמוגים, ומעורבות בפרויקט לפיקוח על רביית סוסי ים וצבים. הקשר בין האתר לתושבים אינו מסתכם בלימוד או בביקור, משום שהמצפה מספק מקום עבודה ל-150 מתושבי העיר הדרומית.

המבנה הפך לאייקון

בתוך זמן קצר מחנוכת המצפה, הבין קאהן שעליו לשתף פעולה עם אדריכל כדי ליצור חזות אייקונית לאתר. ב-1977 הוא פנה אל בן פלג, שפתח באותה עת משרד אדריכלים עצמאי לאחר שהיה שותף במשרד עם האדריכלים רם ועדה כרמי. עם פלג, בן גילו ויליד דרום אפריקה כמוהו, היו לקאהן קשרי חברות שהפכו בהזדמנות זו גם לקשרים מקצועיים. עם השנים הפך פלג (83) לאחד האדריכלים הבכירים בארץ, המתמחה בקשת רחבה של פרויקטים ובהם מגדל הפיקוח החדש בנתב"ג, מגדל קריית הממשלה המחוזית בדרך בגין בתל אביב, שלושת סניפי איקאה, קניון שרונים, שגרירויות ישראל בסין וביפן, וגם את תחנת הרכבת בנתיבות שתיפתח בשנה הבאה.

"עשינו כל מיני סקיצות", נזכר פלג בתחילת תהליך העבודה, שהניב שיתוף פעולה הנמשך עד היום. "המצפה הראשון היה כל כך מוצלח שהיה חבל להרוס ולא להמשיך להשתמש בו". בהחלטה משותפת נותר חלקו התת-ימי של המצפה הישן במקומו, וחלקו העליון נוסר ונהרס. בצמוד הוקם מצפה חדש וגדול, עם גשר תת-ימי שקשור בין שני המצפים. "עיצוב המצפה החדש נולד מצורכי השימוש של המבנה", מסביר פלג. "במרכז המבנה הצבנו בתוך גליל מדרגות דו-ספירליות (ציר מדרגות אחד משרת את העולים וציר מדרגות שני ליורדים במקביל, מ"י) ומסביב להן דק גדול של מסעדה המורכב מזיז. באופן כזה, כאשר אתה יושב במסעדה אתה רואה רק את הים כי כל הקונסטרוקציה נמצאת במרכז המבנה". במרומי המגדל הוסיף האדריכל מרפסת תצפית, המשקיפה על הסביבה מגובה 23 מטרים מעל פני הים.

בהקמת המצפה, שהוצב לבסוף רק ב-1991, השתתף המהנדס משה דרימר שהתמחה בתכנון אוניות. המבנה הייחודי נבנה אצל אחד הרתכים הטובים בארץ, תושב כפר ירכא בגליל המערבי, והפך מייד לסמלו המסחרי של האתר ולנקודת ציון. תעיד על כך הופעתו של המבנה על עשרות מוצרי-מזכרת שנמכרים בחנות של האתר: מגנטים, פסלים, מחזיקי מפתחות, מלחיות, כוסיות שתייה, צלחות, פעמונים, כדורים, כובעים, תיקים ואצבעונים. "זה אחד הפרויקטים האהובים עלינו", מתמוגג בן פלג, "הוא שונה לגמרי מכל שאר הפרויקטים שאנחנו רגילים לתכנן. בדרך כלל אנחנו מתכננים מעל או מתחת לקרקע, אבל לתכנן מתחת למים זו ארכיטקטורה לגמרי אחרת".

ב-1986 חזר קאהן וביקש לבנות מגדל תצפית תת-ימי, אך הפעם לא באילת אלא לטובת פארק ימי שהקים באי נאסאו בקריביים. פלג תכנן מגדל בגובה 40 מטרים ובקוטר 21 מטרים, וגם הוא בוצע במסגרייה בירכא. הוא הועמס כיחידה אחת על ספינת משא מיוחדת בנמל חיפה ונשלח ליעדו. הפארק בבהאמה פעל בהנהלת החברה עד 1995, נמכר לחברה מקומית וכיום הוא נטוש. המגדל ניצב ריק ומנותק מהחוף בלב ים. אחיו התאום באילת ממשיך לפעול כרגיל, ולא מפסיק למשוך קהל.

כאן גרים בכיף 18 כרישים

בימים אלה נפתחה בריכת הכרישים החדשה בתכנונו של פלג (אדריכלית אחראית: יעל בייטל), המחליפה את הבריכה הישנה שפעלה מאז 1982. לא מדובר ביצירה אדריכלית שתיכנס לדפי ההיסטוריה - האדריכלים לא יצרו בניין סמלי כמו מבנה המצפה - וסביר להניח שהיא לא תמהר להתנוסס על גבי כובעים וחולצות. ואולם, החוויה הייחודית שהמבקרים סופגים כאן יוצאת דופן. הביקור בבריכת הכרישים נפתח באולם חשוך, שבקצהו חלון ענק ברוחב של 10 מטרים ובגובה ארבעה מטרים, שמחדיר פנימה אור כחלחל וענוג. מבעד לחלון הגדול אפשר להשקיף על הבריכה, שמאכלסת 18 כרישים ואלפי דגים שמשוטטים ביניהם. הבריכה מתמלאת בהדרגה באלפי דגים נוספים, והמים המוזרמים אליה נשאבים מים סוף בעומק 40 מטרים ומטוהרים בבריכה צמודה (הסגורה למבקרים) בתהליך מורכב.

מתיידדים עם מנטה. בבריכה החדשה (צילום: עידן קימא ובועז סמוראי)

עומק הבריכה הוא שישה מטרים ושטחה הכולל הוא 500 מטרים רבועים, כשמסלול הביקור חוצה אותה לאורך כ-100 מטרים. מלבד הצפייה בטורפים הללו, אפשר ללמוד על אורח חייהם והרגלי האכילה שלהם – שאינם כוללים, במפתיע, בני אדם (אין ספק שהסרט "מלתעות" יצר מוניטין רע לכלל הכרישים, וכאן מנסים לתקן חלק מההשמצה). שיא האטרקציה מגיע עכשיו, כשממשיכים ללכת ומגיעים למנהרה שקופה הנמתחת לאורך 15 מטרים ומורכבת משרוול לוחות אקריליים שקופים בעובי 30 ס"מ (הלוחות יוצרו ביפן, כמו כל החלונות השקופים במתקן). החומר האקרילי עשוי מנפט, עמיד פי 15 מזכוכית וקל לכיפוף לצורך יצירת המנהרה המעוגלת, ואפשר לנגוח בו מבלי שיקרה לו דבר. במנהרה עוטפת הבריכה את המבקרים, שיכולים לצפות בדגים מכל כיוון אפשרי.

האולם הבא מוקדש למשימה אחרת: ניסיון שכנוע שהכרישים אינם מסוכנים לבני אדם. בבריכה קטנה ופתוחה שוחה קבוצת כרישים שזה עתה נולדו, ומכונים "בייבי שארק". זהירות! הושטת יד מעל הבריכה תגרום לכרישים הקטנים לקפוץ משמחה. בהתאם לרוח הזמן, השיטוט בין הדגים נתמך בתצוגה דיגיטלית המעניקה הסברים ותיאוריים מוחשיים ואטרקטיביים לדור האינטראקטיבי: מסביב פוזרו לוחות תצוגה דיגיטליים (בעיצובם של בני הזוג סיימון וויקטוריה מרדון, המלווים את החברה בעיצוב התצוגה באתריה כבר 15 שנה) בארבע שפות - עברית, אנגלית, ערבית ורוסית. התחנה הבאה ממשיכה את הקו הזה, עם אולם משחקים דיגיטליים.

רגע לפני סוף המסלול הטבעתי נכנסים לאמפיתיאטרון קטן, הפונה לחלון גדול שמעניק מבט פרידה מבריכת הכרישים. מי שמעוניינת לזכות בזווית נוספת על הכרישים תוכל לטפס אל הגג ולהשקיף מלמעלה. כאן היא תגלה כי הבריכה פתוחה לשמיים אך יכולה להיסגר, כדי למנוע את צלייתם של הדגים בשמש האילתית, בגג שעשוי ממברנה פלסטית קשיחה.

כיצד מתכננים בריכת כרישים?

פלג מסביר שתוכנית המבנה, המתאפיינת בזוויות לא שגרתיות, הוכתבה מהצורך של הדגים לנוע ללא הפסקה; הכרישים עצמם זקוקים לתנועה מעגלית רחבה. אסור שהחלונות והמנהרה ייצרו קשרי-מבט בין הצופים בעמדות השונות, כדי ליצור את התחושה שהבריכה היא ים פתוח, ואפשר להתרשם כי המשימה בוצעה בהצלחה. חזית הבניין שואבת השראה ממבנה גופו של הכריש, כולל סנפירים וחתכי הזימים, כמו גם מנופי המדבר שמתנשא מעל חוף אילת. הקווים הרכים של המבנה וגווני הטיח הכחולים-אפורים חודרים אל תוך המבנה.

ההקמה ארכה שמונה חודשים ועלתה 25 מיליון שקלים, וההנהלה מקווה שההתנפלות של הציבור תחזיר את ההוצאה בהקדם: יעד המבקרים השנתי הועלה לחצי מיליון בשנה. ומה בעתיד? עיצוב מחודש לחזית הפונה לכביש ברוח חזית בריכת הכרישים, ובסוף 2015 אמורה בריכת הכרישים הישנה להפוך לבריכת שנירקול, שבה יוכלו משפחות לצלול, לצפות ולהאכיל דגים.