"אלנבי זו מלה גסה. לקרוא לפרויקט 'אלנבי' זה להוריד את המחיר לרבע ממה שתקבל על בניין בשדרות רוטשילד", מעניק האדריכל מוטי כסיף מבוא לסמנטיקה - או הסבר שיווקי - מאחורי המיתוג של"מאייר על רוטשילד", מגדל
הפאר שבתכנונו הוא משתתף בשנים האחרונות.
מגדל המגורים הזה, שמתנשא לגובה 158 מטרים וכולל 42 קומות מגורים, כבר בולט לעין מכל נקודה בתל אביב-יפו. מיקומו במפגש המרכזי של הרחובות אלנבי (המסחרי והמוזנח) ורוטשילד (תעסוקה, בילוי ומגורים יוקרתיים) לא בילבל כאמור את היזמים והאדריכלים, שהעדיפו את האסוציאציה האליטיסטית של רוטשילד בבואם לתכנן את הפרויקט. לא רק השדרה אמורה למשוך לקוחות, אלא גם האדריכל ששמו משולב במיתוג. בניגוד לגורדי השחקים הצומחים בתל אביב בתכנונם של קומץ אדריכלים מקומיים, כאן הוזמן כוכב בינלאומי אמיתי: היהודי-אמריקאי ריצ'רד מאייר, זוכה פרס פריצקר (1984).
>> הבלוק הכי רותח בתל אביב: מה עושה השימור למחירים ברחוב אחד העם?
מאייר לא היה מרוצה פעמיים
כשאנחנו נכנסים מבעד לגדרות האטומות של המגדל, אנחנו מגלים אתר בנייה שוקק יומם ולילה, במטרה לעמוד בלוח הזמנים ולאפשר את האכלוס בסוף השנה הנוכחית. הדרישות של האדריכל האמריקאי מחמירות: הבניין מושתת על מודול (מידה קבועה) של 3.60 מטרים, דבר הבולט בעיקר בחזית אך קיים לכל אורכו ורוחבו של הפרויקט; לאחר שני פיילוטים לא מוצלחים של שיגור קטע מעטפת חיצוני למאייר, התקבל לאחרונה סוף-סוף אישור ממשרדו להוציא הזמנה לפרופילים המרכיבים את המעטפת. עד הפיילוט השלישי, עיכבה סטייה של חצי סנטימטר את האישור, והצוות המקומי נדרש לחזור ולשקוד על ביצוע העבודה מחדש.
מהקומות העליונות נשקף כצפוי נוף מרהיב, וכבר אפשר להתרשם מאולם הכניסה הצר והגבוה המתנשא לגובה 12.6 מטרים. המבואה, שתקרתה האפורה ועמודי הבטון העגולים בה טרם נצבעו לבן (הגוון שישלוט בבניין במצבו הסופי), עתידה לחצוץ בין הרחובות הסואנים לבין אי העשירים שיזדקר בלב הכרך. האם ישתלב המגדל בפינה האסטרטגית הזו כאשר יוסרו הגדרות, או שייכשל כמו רבים מהמגדלים שמוקמים בעיר? המתכננים מצפים שרחבת הכניסה תצליח למשוך את העוברים והשבים, ולא תרחיק אותם. ימים יגידו.
חוזר על אותה שפה אדריכלית
לבד מהמגדל רכשו היזמים גם את המגרש הסמוך, שעליו עמד פסאז' תמר המנוח, ועליו הם מתכוננים להקים שדרת חנויות מקורה שתחבר את רחוב אלנבי עם רחוב יבנה המקביל, מה שעשוי להרעיף על אלנבי, לראשונה בתולדותיו, כמה טיפות יוקרה באדיבות השדרה הניצבת לו. מה יהיה בפסאז' המסתורי ואיך הוא יתחבר לרחוב? לא ברור. היזמים מקפידים להסתיר כל פרט מזהה שקשור אליו. בטון, אלומיניום וזכוכית הם החומרים העיקריים שמרכיבים את השפה העיצובית של ריצ'רד מאייר, ותל אביב היא עוד חוליה בשרשרת הפרויקטים הנמשכת הזו, שבהם הלקוחות יודעים בדיוק מה הם מקבלים: אדריכל הבית של בעלי ההון מתכנן באופן עקבי מגורי יוקרה, בנייני הנהלה של חברות ענק, מבנים ייצוגיים ומוזיאונים שנועדו לשרת בעיקר אספני אמנות.
זו העבודה הראשונה שמשרדו מתכנן בישראל, אף שהשפעתו על האדריכלות הישראלית בשנות ה-80 הייתה משמעותית. למעשה, היא הולידה בעיקר חיקויים עלובים של מבנים ופרטי בניין שלא עמדו במבחן הזמן (כמו הגלריה האוניברסיטאית, בניין אגודת הסטודנטים באוניברסיטת תל אביב, המרכז לחינוך מדעי ברחוב הפרדס בתל אביב וכמה מאות וילות לבנבנות בכל רחבי הארץ).
מדוע נבחר דווקא מאייר לתכנן את המגדל? לדברי יגאל צמח, מנכ"ל "ברגרואין", החברה היזמית, "היה ברור לנו שאנחנו רוצים לשנות את הפרדיגמות של האדריכלות בישראל". הוא טוען, כי ההבדל ניכר לא רק במחיר הכפול של התכנון והביצוע, אלא באיכות הפרטים וברמתם הגבוהה של החומרים. מאייר לא היה הכוכב הבינלאומי היחיד ששמו הועלה: היו גם נורמן פוסטר, רנצו פיאנו, פרנק גרי, רוברט סטרן, סנטיאגו קלטראווה וז'אן נובל. "לגבי כל אחד מהם בדקנו אם הוא מתאים לנו כחברה שפועלת בישראל ובמקום כל כך רגיש כמו שדרות רוטשילד", מציין צמח. "מאייר נמצא הכי מתאים למגורים, ואחרי שראינו את הבניינים שהוא בנה בניו יורק הבנו ש'זה זה'".
האדריכל מוטי כסיף, שותף במשרד "ברעלי לויצקי כסיף" המופקד על ביצוע הפרויקט בארץ, מספר שמאייר עצמו פחות מעורב בעבודה, ומי שאחראי עליה בפועל הוא אחד מחמשת שותפיו של המאסטר, האדריכל ריינולד לוגאן. מדי חודשיים מקפיד לוגאן לבקר באתר, לעקוב מקרוב אחרי ההתפתחויות בשטח ולאשר את הפרטים המבוצעים בישראל.
מלבד כסיף, גויס לפרויקט גם האדריכל הוותיק בוקי צוקר, המופקד על עיצוב הפנים. בדומה לכסיף, מודה צוקר שאין למצוא פה את "היד" האישית שלו, מאחר שהוא רק עושה-דברו של המשרד הניו יורקי שמתכנן הכל. כסיף מדגיש שהפרויקט הוא תוצר מובהק של השפה האדריכלית שניסח מאייר, שפה מדויקת שלא מסתפקת בהיבט העיצובי אלא מורגשת בתהליך העבודה.
"לא תאמין עד כמה הם הקפידו על הפרטים", משתף כסיף בחוויותיו עם המשרד האמריקאי. "יום אחד נקלעתי איתם לעימות על כך שהמודולים במרתף לא יושבים בדיוק כמו המודולים בקומות העליונות. אין לכך שום משמעות אדריכלית או קונסטרוקטיבית, ולכן שאלתי אותם אם הם ירדו מהפסים. הם ענו לי ש'באמת אף אחד לא ידע את זה, אבל אנחנו יודעים את זה'. זו המשמעות של אדריכלות מדויקת".
לעומת החיפוף השולט באדריכלות המקומית, אין ספק שמדובר בהבדל קיצוני. "אני לא יודע מתי יהיה פה פרויקט דומה", אומר כסיף, "כי כדי שתהיה הזדמנות לבנות מגדל עם תקציבים כאלה צריך גם קליינטורה שתסכים לשלם כאלה מחירים". יגאל צמח, מנכ"ל חברת ברגרואין הבונה את הפרויקט, אומד את תקציב ההקמה בכמעט 200 מיליון דולר.
6 מיליון שקל לדירה הזולה ביותר
ימית ניסנוב, מנהלת השיווק, טוענת שכ-70% משטח המגדל כבר נמכר. לדבריה, חתך הרוכשים מורכב מאנשי עסקים והייטקיסטים ישראלים ומתושבי חוץ שהגיעו מלונדון ופריז, ניו יורק ודרום אפריקה. באחד הפנטהאוזים אמור להתגורר נט רוטשילד, קרוב של הברון שעל שמו נקראת השדרה, ומנהלת השיווק מזכירה זאת. כ-20 דירות עדיין לא נמכרו. הזולה ביותר נמצאת בקומה העשירית, שטחה 100 מ"ר (ללא מרפסת) והיא עולה 6 מיליון שקלים. היקרה ביותר היא דופלקס בקומות 39-38, שאנשי השיווק היצירתיים הצמידו לו את הכינוי Palace in the sky. תמורת 170 מיליון שקלים תקבלו 1,418 מ"ר ובהם סלון בגובה 7 מטרים, שמונה חדרי שינה, שמונה חדרי שירותים, שני מטבחים, חדר כושר, חדר קולנוע, ספא, מרפסות בשטח כולל של 155 מ"ר ומעלית פנימית.
לרשותם של כל דיירי הבניין יעמוד מרתף יינות, חניון תת-קרקעי בעומק שש קומות (חלקו ייפתח לציבור), בריכת שחיה חצי אולימפית וספא הממוקמים על גג המרכז המסחרי העתידי, מרתף יינות, לאונג' ולובי שיאכלס תערוכות מתחלפות - לעיניהם של דיירי המגדל בלבד. הציבור הרחב לא יורשה להתבונן.
כשירדנו מהמגדל שאלנו את האדריכלים הישראלים שהשתתפו בתכנון אם היו רוצים לגור בו. בוקי צוקר ענה: "כן, רק לצערי אנחנו לא מהמקום הזה שיכולים להרשות לעצמם לקנות לעצמם יחידת דיור". מוטי כסיף ענה: "גדלתי ליד רוטשילד, בית הספר שלי היה ברחוב ביל"ו ושיחקתי ג'ולים בשדרה, אבל אני לא יכול להרשות לעצמי לגור בבניין הזה. אדריכלים הם לא מספיק עשירים במדינת ישראל".
יזמים: ניקולאס ברגרואין, קבוצת חג'ג' וחברת האחים כהן
אדריכל: ריצ'ארד מאייר ושות'
אדריכל ישראלי: ברעלי-לויצקי-כסיף
אדריכל המופקד על עיצוב הפנים: בוקי צוקר
אדריכלות נוף: צור-וולף
