לאחר ארבע שנות תכנון וביצוע, נחנכו בחודש שעבר - ערב הבחירות המקומיות - שני פארקים במזרח ראשון לציון: "גן בעברית" הענקי, 60 דונמים שטחו, שנבנה על חלק משטחי בסיס צריפין לשעבר, בתקציב של 35 מיליון שקלים; ו"פארק המוזיקה" הקטן יותר, 20 דונם, סמוך לגינת זמסקי בשכונת רמז.
בניגוד למערב ראשון לציון, שם הפארקים החדשים מהווים חלק מובנה משכונות המגורים שבהן הם ממוקמים, בעיר הוותיקה יש מחסור ניכר בגינות. לפני ארבע שנים הורה ראש העירייה, דב צור, להתחיל בהליך איתור שטחים לשני הפארקים. נדמה שהוא כל כך גאה בהם, עד שנחפז לחנוך אחד מהם (פארק המוזיקה) ערב הבחירות, בטרם הסתיימה הבנייה, לצלילי התזמורת הסימפונית המקומית.
מהנדס העיר, אלי יהלום, אומר שאיתור השטחים הפוטנציאליים להכשרת פארקים היה מורכב: "החיפוש הצריך אותנו לערוך תוכניות חדשות, כי לא היו שטחים פתוחים מובנים בבעלות העירייה". מכיוון שמחנה צריפין מיועד לפינוי ממילא, ובהתחשב בכך שחלקים מהאזור המערבי שלו כבר לא היו בשימוש, ביקשה העירייה לפנותם – ונעתרה.
עוד אדריכלות בראשון לציון
שטיפת צבע לבניינים הוותיקים בעיר
מצילים את מרכז העיר - אך במקביל בונים קניון איך ייראה שער העיר החדש על האיילון? אגף האיקסים: האדריכלות של יס פלאנטקווי המתאר של הפארק הזה, שהוכתבו מגדר הבסיס הצבאי ומהשכונה הוותיקה הסמוכה, לא היו שגרתיים מבחינת משרד אדריכליות הנוף ברוידא-מעוז, שהופקד על תכנון "גן בעברית". גם נתוני הפתיחה של הגן השני, בתכנון מנעד אדריכלים, היו לא שגרתיים: עקב בעלויות הקרקע, נותרה מדרום לשכונה רצועה צרה שרוחבה 40 מטרים ואורכה 500 מטרים, והתוצאה היא פארק שמזכיר טיילת.
אליעזר בן יהודה יכול לחייך
"אחד האתגרים בתכנון הוא לייצר מקום עם משמעות, מקום עם סיפור", מסבירה האדריכלית עליזה ברוידא. "גן בעברית", כמו פסטיבל "לשון ראשון" שמוקדש לשפה העברית ומתקיים בראשון לציון, הוא חלק משאיפתה של העירייה להבליט את ההיסטוריה של המושבה הראשונה בארץ ישראל שבה לימדו בעברית (כך חינך אליעזר בן יהודה את תלמידי בית הספר "חביב"). המתכננות החליטו לשלב את השפה העברית בגן כאלמנט נחמד של משחק, לא בצורה דידקטית. "לא רצינו לתכנן מוזיאון אלא מקום חי, פעיל ומזמין, שבו השפה העברית היא שחקן נוסף", אומרת ברוידא.
כל האלמנטים שקשורים לעברית מקושרים ביניהם בקו אדום, שנקרא "בשביל השפה". כבר בכניסה לפארק מלפף הקו האדום את שולחן המים, שעליו ניצבות אותיות גדולות עם שמו של הפארק בכתב ראי – וכשהן משתקפות במים הוא הופך לקריא (כמו הכתובת בחזית היכל התרבות בתל אביב, המשתקפת בבריכה מתחתיה).
הסליל האדום מוביל לתחנה הראשונה: גינה מא' ועד ת'. זהו מסלול קצר בין צמחים, לפי סדר הא"ב, כשכל אות מיוצגת בצמח אחד לפחות - אלון, ברוש, גפן וכך הלאה. בהמשך מגיעים ל"גבעת אלפון", שם נמצאים גבעת טיפוס לאותיות, צירופי מלים מסתובבים וקיר קשקוש. בהמשך פוגשים מזרקת מלים, שבה הילדים יכולים להשתעשע עם סילוני המים לפי אותיות הא"ב, ו"מבוך חידה" שבו נסיך ונסיכה מחפשים זה את זו. רק המנחש נכונה את כל המלים יצליח להפגישם במבוך.
תוך כדי הליכה מופיעות הפרגולות "אות וצל", שחיתוכי אותיות שנחרטו על גביהן מטילים על הקרקע המוצלת את אור המלים משירים של נתן אלתרמן, רחל, לאה גולדברג וחיים נחמן ביאליק. בכלל, בפארק הזה יש הרבה צל. זה לא מובן מאליו במשרד של ברוידא, שתיכנן פארקים חשופים לשמש (בגן צ'רלס קלור בתל אביב ובמדרון יפו) לצערו של הציבור הרחב.
שימוש מחדש למתקני הצבא
"היה לנו ברור שעברו הצבאי של המקום לא יימחק, אלא יוסב לשימושי הפארק", אומרת ברוידא. וכך, שני האנגרים ישנים שהיו מחופים ביריעות אסבסט נוקו וכוסו מחדש בחומר לא מסרטן, בעוד שגופי תאורה אדומים מתייחסים לשפה הצבאית. אחד ההאנגרים משמש כקירוי לאזור משחקים והשני ממתין לאכלוס, וככל הנראה יושכר למפעיל חיצוני (מפעיל מכוניות לילדים, למשל). הביתנים הבריטיים הוותיקים של מחנה סרפנד (צריפין), שממוקמים בדופן הפארק, יהפכו לבית קפה, למסעדה, למזכירות ולמחסן. לצידם ניצבים האקליפטוסים הוותיקים שלא נפגעו כלל, והם מהווים את שלד העצים הבוגר של הגן. בסמוך נבנתה בריכה אקולוגית גדולה המגודרת בספסל עץ, ומאחור יש מסלול אופניים אתגרי.
מבטהובן ועד לאונרד כהן
אדריכל הנוף שלומי זאבי, שותף במנעד אדריכלים, מדבר בהתלהבות על הגן המוזיקלי, שמבחינתו הוא גם אהבה אישית. כאשר איתרו את השטח, "המרפסות הסמוכות הזכירו לי קלידים, וציורי הקיר הזכירו מוזיקת רחוב. המוזיקה הכתיבה את הקצב לתכנון, את התנועה ואת הרגשות". ואמנם, מוטיב הקלידים ניכר ברחבי הפארק.
אל הפארק, שהקמתו עלתה 16 מיליון שקלים ושנחנך טרם סיום בנייתו, נכנסים דרך שלוש כניסות: צפונית, דרומית או דרך רחבת כניסה מרכזית שבאריחיה מוטבעים תווי הסימפוניה החמישית של בטהובן. בכל כניסה נשתלו עצים אחרים: ספיון השעווה, שזיף פיסרדי ופנסית. מדובר, כאמור, בטיילת בכיוונים צפון-דרום שעצי ברוש מלווים אותה. היכן הצל? זאבי טוען שצמחים מטפסים יעניקו אותו. בינתיים המקום חשוף לשמש.
לאורך הטיילת הונחו "קלידים" עשויים קורות עץ, שכל אחד מהם מייצג מוזיקאי דגול. תיבות נגינה פזורות לאורך המסלול, ובאמצעות ברקוד אפשר להאזין לנעימות שמושמעות בהן – כל אחת והמלחין שלה. הטיילת מחופה באריחי בטון אפורים של "אקרשטיין" שיוצרו בגודל מיוחד – 40 ס"מ על 120 ס"מ - ובהם חרוטים תווים של יצירות קלאסיות מאת הנדל, מוצרט, ויוואלדי (שזכה להנצחה ברחבה גדולה עם מזרקה), לצד יוצרים עכשוויים יותר כמו מיילס דיוויס ולאונרד כהן; פינת המדיטציה מדמה את "הירידה לנהר" מתוך שירו "סוזאן".
האם שני הגנים החינניים ישרדו ויישארו אטרקטיביים לאורך שנים? הוונדליזם כבר נותן את אותותיו, והאלמנטים המורכבים הם פרצה שקוראת לגנב. יהלום מבטיח שהשמירה על הפארקים תורחב באמצעות מצלמות מעקב, אך אין כוונה להתקין גדרות נוספות אלא לשמור על גנים פתוחים.
גן בעברית
- תכנון: ברוידא מעוז, אדריכלית רעות ארבר
- צוות תכנון: נילי אושרוב, כותבת ועורכת תוכן; אליאב נחליאלי, סטודיו "פרוגרמה 1" לעיצוב תערוכות ומוצרים; בני אשור, סטודיו "ארכיגרפיה" לעיצוב גרפי ושילוט
היכן הגנים החדשים:
גן המוזיקה ממוקם במקביל לשדרות תש"ח. הכניסה הראשית נמצאת ברחוב ויניק, מול גן זמסקי. כניסה נוספת ברחוב דרובין. גן בעברית משתרע לאורך רחוב חנה ומיכאל לוין בחלקו המזרחי, וגובל במחנה צריפין.
