זאב רחמני, מייסד סניף “נאפיס” המפורסם בצפון-מזרח ראשון לציון, מרוצה מהמבט שנשקף מהמרפסת של גג המסעדה. כשישאלו היכן ממוקמת המסעדה שלו, כבר לא ישיבו "אזור התעשייה הישן" אלא "מתחם הרובע" - אזור הבילויים החדש של העיר הרביעית בגודלה בישראל. מקבץ הרחובות הוותיק, הסמוכים לנחלת יהודה ולכביש 412, הוגדר כמתחם המשתרע על פני 26 אלף מטרים רבועים. הוא שופץ בשני שלבים, בעלות של 24 מיליון שקלים: השלב הראשון הסתיים לפני שנה, והשני מסתיים בימים אלה. על מלאכת השיפוץ הופקד משרד האדריכלים מייזליץ-כסיף, שהתפרסם בזכות שיפוץ נמל תל אביב וששמו עלה שוב לכותרות השנה, סביב שיפוץ הטיילת של תל אביב.
מבחינת רחמני, מדובר בחזון שמתגשם. בסוף שנות ה-80, כשהוא ואחיו אילן הגיעו למתחם, "היו פה רק מוסכים. אפילו מדרכות לא היו פה". לא חלף זמן רב, והאזור המוזנח הפך למוקד בילוי מצליח. "זה היה סטארט-אפ", מתלהב רחמני, "המקום היחיד בארץ שפתוח 24 שעות ביממה. אחר כך כל מיני ערים, כמו הרצליה, העתיקו את הרעיון של אזור תעשייה שהוא גם אזור בילוי". הוא מקווה שעכשיו "המקום יהפוך להיות כמו סוהו בחו"ל. מקום שיש בו גם חנויות, ולא רק מסעדות. מעל מסעדת 'הלופט' אני הצעתי שיקימו מגדל לסטודנטים. זה יכול להיות נהדר אם יגורו פה צעירים".
ראש עיריית ראשון לציון, דב צור, מספר שהרעיון הונח על שולחנו לפני כארבע שנים במטרה להפוך מתחם של "כמה מסעדות וברים, שמעורבב עם מסגריות ונגריות, למקום עם תוכן". השיפוץ הפיזי של המרחב הציבורי נועד "ליצור היכל תרבות פתוח", לדבריו, והוא מקווה שהמהלך יביא גם לשיפור במרחב הפרטי: במסגרת חוק עזר עירוני, הוא מחייב את בעלי העסקים לשפץ את החזיתות (החוק חל על כל רחבי ראשון לציון). צור מקווה שהחוק יחולל את התוצר שהוא משרטט בדמיונו: "למסגרייה אין מה להיכנס להליך כזה, ולכן היא מפנה את מקומה לעסק אחר שמתאים לתמהיל. המינהלת שהקמנו ממיינת את העסקים החדשים".
במדינות שונות נהוג כיום לשלב מגורים בהתחדשות עירונית. אתם מתכוונים לנהוג כך?
"אנחנו חושבים להכניס סטודנטים ואמנים. בשביל לאפשר את המהלך, אני רוצה ליזום מנגנון שאנשים ידעו באיזו סביבה הם נמצאים. שיש בה אירועים והופעות. ושלא יתרעמו על התוכן של המקום".
הצלחה או מיתוג נטו?
בחזונם, האדריכל ביקשו ליצור "מרחב ציבורי ייחודי ומזמין, אשר מתווה סטנדרטים חדשים בפיתוח המרחב הציבורי בישראל". במציאות, הם ריצפו את הרחובות באבנים מתועשות מאורכות ואפרפרות (שפותחו במיוחד בעבור הפרויקט), כדי ליצור מרחב ללא מדרכות. האדריכלית גנית מייזליץ-כסיף מסבירה שהמתכננים שאפו ליצור מרחב בין שטחי הדרכים שחצצו בין המבנים. כדי למתן את מהירות התנועה, נוצר מתחם ללא מדרכות. "חוסר ההפרדה יצר מצב שבו הכביש הוא טריטוריה משותפת של המכוניות ושל הולכי הרגל. תכנון תנועתי כזה נותן עדיפות להולכי הרגל", סבורה מייזליץ-כסיף.
כל קבוצת אריחים תוחמה ברצועות אבנים טבעיות שחורות, בגיאומטריה מתחלפת. ברחבי המתחם שולבו "קריסטלים" - אלמנטים מפלדת קורטן במילוי בטון, מחופים קוורץ צבעוני בגוון ירוק זרחני – שאמורים לשמש לישיבה, לטיפוס ולמשחק. ערוגות צמחייה נשזרו ברחובות, למרגלות עמודי תאורה מעוצבים, ולצידם ספסלי בטון, אשפתונים מפלדת קורטן, לוחות מודעות מוארים, עמודי דגלול, שלטי רחוב סולאריים, עמודי מחסום מנירוסטה ושלטי הכוונה. גולת הכותרת היא רחבת ההופעות, שהיא האזור היחיד שזוכה להצללה ואינו מוכה שמש.
בסיור במתחם עולה הרושם שהמקום אכן שוקק יותר מבעבר. הבעיה העיקרית היא שהאדריכלים התאהבו בעיצוב הקומפוזיציה ובצורות, עד שהן השתלטו על הפרקטיות שנדרשת ממתחם פתוח החשוף לשמש ולפגעי מזג האוויר. האלמנטים הירקרקים והחיבור שלהם לריצוף ולפתחי העץ נראה מוצלח ממעוף הציפור, אלא שמרביתם עלולים להיזנח משום שהארגונומיה שלהם לא מוצלחת והיעדר הצללה. ההדמיות המרהיבות של תוכניות הפרויקט לא מחזיקות מעמד במציאות מול הדלות והאקלקטיות של חזיתות בתי העסק, ועל רקע התחזוקה הלקויה, שכבר מראה את אותותיה.
האדריכל דניאל גולדברג, תושב ראשון לציון, חושב שמדובר ב"ניסיון להכניס תוכן למקום ללא תוכן". הוא משער שראשון לציון התקנאה בהצלחה של נמל תל אביב, ומזכיר שתפישה דומה מיושמת בעיר התחתית בחיפה, "עם הוספת המכללות והחייאת המקום באמצעות אירועים בסופי שבוע, אבל המקום נותר מת במהלך השבוע". לדעתו, את ההופעות היה טבעי יותר לקיים במרכז העיר ולא במתחם שנמצא בפאתיה, אבל "אי אפשר לעשות זאת כי השכנים יתלוננו. אז נוצר מקום שהוא לא באמת 'רובע', אלא דימוי של 'רובע'. מקום שמנסים להחיות אותו באופן מלאכותי".
הקניון שמאיים על מרכזי ראשל''צ ונס ציונה
במקביל לשיפוץ "הרובע", נעשות עבודות שיפוץ חשובות במדרחוב רחוב רוטשילד והרצל במרכז הישן של העיר (תכנון: צור-וולף אדריכלות נוף). המבנים ההיסטוריים עוברים שימור: בניין העירייה הישן ובית מאירוביץ, בית הפקידות, מלון לונדון, בית הכנסת הגדול, מבואת מוזיאון ראשון לציון ושני מבנים נוספים במוזיאון (הקליניקה ובית התרופות). גם אם הצורניות לא תככב במגזינים, הרחוב שוקק יותר מאי-פעם וזהו הדבר החשוב באמת. "הפאבים שקמו לאחרונה לאורך רחוב רוטשילד מכניסים רוח חדשה למקום שהיה מנומנם", אומר גולדברג.
החדשות הרעות הן שפרויקט גרנדיוזי מעיב על החזון של החייאת מרכז-מזרח העיר. מדובר בקניון בצומת ראשונים, לצד תחנת הרכבת, בהצטלבות הכבישים 412 ו-431. הפרויקט, של רשת "עזריאלי", כולל קניון בן 3 קומות שישתרע על פני 12,500 מ"ר, מגרש חנייה ומגדל בן 25 קומות, ובו כ-25,000 מ"ר שטחי משרדים. לא רחוק משם מתוכננת שכונת מגורים עם 1,200 יחידות דיור. ימים ספורים לאחר הפרסום על דבר התחלת הבנייה, דווח כי הקמת הפרויקט מוקפאת עקב התנגדותם של סוחרים בראשון לציון ובנס ציונה. את הקניון מתכנן משרד האדריכלים מן-שנער. אמיר מן, אדריכל הפרויקט, סירב להתראיין ולדווח מהי מהותו של הפרויקט שהוא מתכנן.
בדיון שנערך ב-2010 בוועדת מחוז מרכז , אנשי מקצוע הביעו תרעומת על התוכנית להקים מרכז מסחרי ענק נוסף מחוץ למרכז העיר. הגיאוגרף פרופ' ברוך קיפניס, שכיהן כראש הפקולטה לגיאוגרפיה באוניברסיטת חיפה, טען כי זהו "איום רציני מאוד על המרכז של שתי הערים". הוא הציג בדיון שתי ערים נוספות, חיפה ונתניה, שמרכזיהן הפכו לשוממים בגלל הקניונים שהוקמו בפאתיהן. תחנת רכבת אינה מצדיקה הקמת קניון בסמוך לה, הדגיש קיפניס, ואמר כי הוכח מעבר לכל ספק שנוסעי הרכבת אינם משתמשים בהכרח בקניונים הסמוכים לתחנות.. "זה פרויקט פרברי", הדגיש קיפניס, "למסחר אין שום צורך".
מתנגד חריף נוסף היה מהנדס העיר נס ציונה, האדריכל קיריל קוזיול, שהסביר כי שטחי המסחר שמתוכננים בקניון הזה (12 אלף מ"ר) כפולים ויותר משטחי המסחר שנמצאים במרכז עירו (5,000 מ"ר בלבד). "הקניון החדש נמצא 2 דקות נסיעה משם", תקף קוזיול, "איזה תושב ירצה להעביר את הערב בבית קפה במרחב העירוני? אף אחד לא יגיע לשם, ולא יהיה שום סיכוי להתחדשות ולהחייאה של המקום הזה. אנחנו לא דואגים למסחר (של עזריאלי, נ"ר), אנחנו דואגים לחיי העיר".
מה אומר על כך ראש העירייה, דב צור, שביד אחד מעיר את מרכז העיר וביד השנייה קובר אותו? "אני לא מתלהב מלהוסיף קניונים לראשון לציון", הוא משיב, ומבטיח להימנע מהוספת קניונים חדשים, אלא שלטענתו מדובר בתוכנית ישנה שהוא נאלץ להסכים לה רק בזכות מגדל משרדי ההייטק שייבנה במסגרתה. לדעתו, המיקום של הקניון לצד שכונה עתידית במזרח ראשון לציון, אזור שבו יש פחות מרכזי קניות, "יסייע להצלחתו וכנראה שגם יהיה בו צורך".וזו הבעיה המרכזית של המתנגדים לפרויקט: הוא עלול להצליח. עד כדי כך יצליח, שהוא ייבש את הרחובות המסחריים הוותיקים של מרכזי הערים הסמוכות שזה עתה החלו להתחדש. בערי אירופה, וגם בתל אביב ובירושלים, חם מאוד ביולי-אוגוסט אבל הרחובות שוקקים ומלאי חיים – בבתי הקפה, בחנויות, בהולכי רגל ורוכבי אופניים. תמוה שראשון לציון מתעלמת מהתפישה המקובלת ברחבי העולם, של טיפוח מרכז העיר וזניחת הקונספט המיושן של קניונים נוצצים ומרוחקים, ומחליטה להמשיך בהרס הלב ההיסטורי שלה – שממנו צמחה המושבה והעיר כולה. מגדלי המשרדים יכולים לצמוח מעל הרחובות הוותיקים של מרכז העיר, במקום מעל קניון מרוחק.
המקרה הזה מאיר בעיה נוספת בתכנון הישראלי: הרוח שתשרור ב-2015, השנה שבה עתיד הפרויקט להיחנך, צריכה להיכנע לרעיונות האדריכליים ששורטטו ב-1999. הנה עוד פרויקט שיעמיד למבחן את כוחם של הרחובות והמרחבים הפתוחים מול הקניונים הפרטיים עם קירות המסך, הקימורים הגרנדיוזיים והתאורה המהפנטת. רק כאשר ראשי הערים הגדולות-בינוניות (נתניה, חיפה, באר שבע, ראשון לציון, פתח תקווה ואחרות) יוותרו על היטלי ההשבחה ויפסיקו להציק בדוחות חניה, הם ישימו סוף להקמתם של קניונים ומרכזי הקניות הפרבריים ויתנו אוויר לנשימה למרכזי הערים. רק כך, אולי, ייגמלו תושבי ראשון לציון ממיזוג האוויר ומהרכב הפרטי ויצטרפו למגמה הרווחת בעולם, שבה עוגה וקפה אוכלים ושותים בשאנז אליזה, שמלה של זארה קונים בראמבלה, ושיטוט קניות מוצלח עורכים בשדרה החמישית במנהטן. לא בקניון.
חידושים בראשון לציון בערוץ האדריכלות של Xnet:
>> ראשון לציון עוברת שטיפת צבע לבניינים
>> קניון הזהב, גרסת הפלטינה >> איך ייראה שער העיר הגרנדיוזי על המחלף?>> אגף האיקסים: "יס פלאנט" ראשון לציון
