לפני כמה שנים הכריז ראש עיריית עכו, שמעון לנקרי, כי הוא שואף למתג אותה כ"עיר ים תיכונית". הרצון שלו מובן: עיר החוף הצפונית מתגאה במבנים היסטוריים מרתקים, ברצועת חוף מרשימה, בכמה חומוסיות טובות, והיא גם עונה להגדרה "עיר מעורבת" – 46,500 תושבים נמנו בעכו ב-2011, 14 אלף מהם ערבים - ולכן פרנסיה היו רוצים להתגאות בדו-קיום השורר ברחובותיה.
אין עכו אחת, אלא שתי ישויות נפרדות שנקראות עכו. האחת חיה ומשגשגת, והשנייה מפוררת ומוזנחת ומלבד מתושביה כמעט ואין מבחינים בקיומה. וביניהן חומה. אחת לשנה, בימים אלה ממש, עכו עולה על המפה הארצית והופכת לאתר עלייה לרגל. "פסטיבל עכו לתיאטרון אחר" מושך אלפי אוהבי תיאטרון אל העיר העתיקה - אולמות האבירים, המצודה, השוק, גגות החומות המאסיביות – שמשמשת כתפאורה המושלמת לבימות המשחק התוססות והנועזות. מבחינתנו, בערוץ האדריכלות, זהו עיתוי מושלם לבדוק מה חדש בגזרה התכנונית בעיר – על נקודות החיוב והשלילה.
רקע: כולם רצו לשלוט בה
עכו, שנמצאת ממערב לכביש 4 (כביש החוף הישן), מחולקת לאזורים מוגדרים: העיר העתיקה נמצאת בדרום העיר ושוכנת על חצי אי; מצפון לה נבנתה העיר המנדטורית, ומצפון לה נבנו שיכונים (הסמוכים לבית החולים "מזרע") שבהם מתגוררים בעיקר הערבים. אזור זה סובל מהזנחה רבה במשך שנים, גריד השיכונים המפורר הותיר שטח ריק ועזוב בין הבניינים, האוכלוסייה היהודית העדיפה לברוח משם וכפי שהדברים נראים היא לא עומדת לחזור. ממזרח לשיכונים האלה נמצאת מסילת הרכבת, המהווה חיץ פיזי ואנושי בין שני חלקי העיר. ממזרח למסילה נבנו ועדיין נבנות שכונות חדשות רבות, בהן שכונות וילות, שאוכלוסייתן הדומיננטית יהודית. מסביב אפשר לפגוש אטרקציות תיירות ונוף, כגון תל נפוליאון, הגנים הבהאיים ואמת המים העתיקה.
מרבית מבני הציבור נבנו לצד העיר העתיקה ובקרבת בניין העירייה, שהוא מבנה ברוטליסטי מרשים ברחוב הרצל – הרחוב הראשי. מעט מוסדות התמקמו לצד צירים ראשיים, ושטחים עצומים וריקים משתרעים בין השכונות החדשות לוותיקות, שנשארות מנותקות. הקמפוסים האקדמיים (מכללת הגליל המערבי ומכללת אחווה) מנסים במעט למלא את החסר.
למרות התפתחות העיר העתיקה בשנים האחרונות, ובמקביל לה תכנון פארקים ומוקדי תיירות מחוץ לגרעין ההיסטורי, נראה כי החזון מתמקד בהפיכתה של עכו ל"אילת של הצפון" - עיר תיירות מוקפת שכונות מגורים. יש רעיונות מעניינים לשיקום העיר המנדטורית המוזנחת, שמסוגלים - לפחות על הנייר - להפוך אותה למרכז עירוני נחמד ושוקק שיעלה את איכות החיים בעיר עם דימוי שלילי - אך ברוב המקרים אין כאן תקציב לביצוע, ורוב הכספים מושקעים בתיירות בפאתי העיר.
העיר העתיקה כמוקד תיירות
"חצי האי עכו" היא לשון יבשתית קטנה (600 דונם) שלא ידעה מנוחה במשך מאות שנים, והייתה אבן שואבת לשליטים ולסוחרים שהשתוקקו לכבוש אותה. קומונה ונציאנית הוקמה כאן במאה ה-12, דאהר אל-עומר ופאשה אל-ג'זאר הרחיבו ושיפצו אותה, ובמאה ה-19 עמדה העיר בגבורה מול המצביא נפוליאון. בין החומות, הנמוכה יותר וזו המאסיבית, ממוקם חפיר דרמטי ומוזנח. עבודות סטודנטים רבות עסקו בשטח יקר זה, והציעו למשל לשלב בו פארקים ושבילי אופניים כדי להחיות אותו ולהרחיב את העיר העתיקה מעט האלה, אבל מכיוון שהבאים לעיר העתיקה סובלים ממצוקת חניה, הוחלט להפוך אותו למגרש חניה.
בעשור שעבר הוכרזה העיר העתיקה כאתר מורשת עולמית מטעם אונסק"ו (מאוחר יותר הוכרזו כך גם הגנים הבהאיים בעכו), וב-2002 נוסחה תוכנית שימור המבקשת לשמר את הרקמה הצפופה, ומסווגת את מבני העיר לדרגות שימור שונות. אין ספק שהמתחם הססגוני הפך מאז למגנט תיירותי מצליח הרבה יותר, שמושך יזמי נדל"ן ותיירות. המחיר: פינוי תושבים ותיקים מנכסים עם פוטנציאל שימור, באופן שגורר מרמור ואף האשמות על דחיקת ערבים עניים לטובת יהודים עשירים.
כ-4% משטח העיר העתיקה הוקצו למלונאות במסגרת תוכנית המתאר, ומדובר על בנייה של כאלף חדרים בבתי הארחה, בפנסיונים, בצימרים ובבתי מלון "בלי לפגוע במרקם העדין של העיר", לדברי האדריכל אריה רחמימוב, אחד ממנסחי התוכנית. בשנים האחרונות כבר נחנכו כמה בתי מלון כאלה, ובהם "מלון עכו טל" השוכן בתוך חומות העיר העתיקה ושבמסדרונותיו ניתן לצפות בחפירה ארכיאולוגית שנעשתה במקום, ומלון "האפנדי" (בבעלות אורי ירמיאס, מסעדן "אורי בורי" הסמוכה) השוכן במבנה עותמאני שעבר שימור ושחזור קפדניים.
העיר העתיקה מתגאה בארבעה מבני חאן שאירחו שיירות סוחרים: חאן אל-פראנג', חאן א-שווארדה, חאן א-שונה ("אכסניית האסם") וחאן אל-עומדאן, המפורסם מכולם הודות לשעון המחוגים המתרומם מעליו. השניים האחרונים עתידים להתאחד ולהפוך למלון: במסגרת התוכנית הזו, שנמצאת בשלבי תכנון ראשוניים, חאן אל-עומדאן יכיל 32 חדרים וחאן א-שונה יציע בין 30 ל-40 חדרים. רחמימוב, המתכנן את הפרויקט, מציין כי אפשר להוסיף קומתיים שישמשו לחדרי מלון נוספים.
שטח ריק ומנותק שימש במשך שנים ארוכות כמגרש חניה, סמוך לשוק הלבן ולמסגד אל-גאז'ר עם כיפתו הירוקה. לדברי רחמימוב, המתכננים ביקשו להרחיב את תחושת המרקם הצפופה של העיר העתיקה לעוד כמה מאות מטרים, והמתחם הזה הוגדר כאזור מלונאות שמתחיל לקרום עור וגידים. "אכסניית האבירים", שזכתה ממש לאחרונה לאישור אכלוס (טופס 4), היא יוזמה משותפת של אנ"א (רשת אכסניות הנוער בישראל), החברה לפיתוח עכו העתיקה, עיריית עכו ורשות העתיקות. במגמה להיטמע ברקמה הקיימת, הוחלט שגובה הבניין יהיה שלוש קומות בלבד ויכיל שתי חצרות, בדומה למבני החאן הסמוכים.
האכסנייה מציעה 76 חדרים (סוויטות, חדרים לזוגות, רביעיות ושישיות) והיא מחופה אבן חול אופיינית לעכו, שהובאה אגב מירדן. במהלך העבודה התגלה כפר צלבני, כך שחדרי המלון פונים לתל ארכיאולוגי, ותכנון הקונסטרוקציה מאפשר לחפירות להימשך. זאת ועוד: אמת המים המקומית עוברת בתוך הבניין, וספסלי אבן מונחים מצדדיה.
העיר המנדטורית
בראשית המאה ה-20, המהנדס הטמפלרי גוטליב שומאכר הטביע חותם על עכו, ותיכנן את רחובות העיר שמחוץ לחומות כתבנית (גריד) שתי וערב. התוכנית הפשוטה יצרה אזור חיץ בין חומות העיר העתיקה לבינוי החדש - אזור פתוח שבו אסורה הבנייה, וגם הרחובות הסמוכים אליו מוגבלים בגובה המבנים. הרחובות המשמעותיים באזור זה הם רחוב ויצמן, החוצה את העיר מצפון לדרום, ורחובות הרצל ובן עמי, שמתחיל בכביש 4. שתי נקודות-קצה של הרחוב הן קניון עזריאלי וכיכר ברצלונה, הסמוכה לים, ובמסגרת שיפוץ הרחוב חידשו את מדרכותיו, שורות עצים נשתלו לאורכו ובתי קפה פועלים בקרבתו. בימים אלו מתבצע שיפוץ במקטע האחרון, בין רחוב יהושפט לגיבורי סיני, תוך ניסיון להתחשב בבעלי החנויות ולהעניק פתרון אסתטי (בתכנון אדריכל הנוף דוד אלחנתי).
האדריכל נתי רותם, ששימש כמהנדס העיר, מאמין בפוטנציאל ההתחדשות של עכו: "לשלושת הרבדים - העיר העתיקה, הגריד המנדטורי והשכונות החדשות – יש פוטנציאל התחדשות עירונית כמו ברצלונה". רותם השתתף, יחד עם שותפו אמנון רכטר, בצוות תכנון מטעם משרד השיכון (אגף תכנון ערים ליווה את התהליך), שגיבש תוכנית אב להתחדשות העיר המנדטורית. התוכנית, שמוגדרת כמסמך מדיניות ואין לה תוקף סטטוטורי, רואה בגריד המנדטורי את ליבת העיר, ומייחסת חשיבות עליונה לשגשוגו של האזור הזה כדי לאפשר את איחוי עכו. בינתיים הפער בין החלומות למציאות עדיין תהומי, ורוב רובם של המבקרים בעכו נשארים בעיר העתיקה בלבד; לכל היותר יעברו במרכז הבהאים, ולא יעלו בדעתם לעבור בעיר עצמה, שאינה מציעה להם דבר.
רותם ורכטר המליצו לעבות את הרחובות המרכזיים - הרצל, בן עמי וויצמן - ובמיוחד את המפגש ביניהם. הם סבורים שצריך לחזק את קומות המסחר, ממליצים לפתח את השוק העירוני הסמוך לתחנת הרכבת, ומשרטטים מערכת שבילי אופניים שמתבקשת בעיר שטוחה וצפופה כמו עכו. אלא שלמרות ההתייחסות הקונקרטית למקומות שבהם דרושה התערבות תכנונית ואדריכלית, אין בשלב זה אף תוכנית בינוי לאזור קריטי זה.
ניסיון לבנות מבני ציבור מחוץ לעיר העתיקה
רותם ורכטר ניסו לתכנן שני מבני ציבור במקומות המרוחקים מהעיר העתיקה, ובינתיים מדובר ברעיונות תיאורטיים בלבד. "עכו דומה לאילת", אומר רותם. "בשתיהן כל הכוח הכלכלי מרוכז במקום אחד, ויש הפרדה כמעט מוחלטת בין אזורי המגורים לתיירות". כמעט כל מי שמגיע לעכו ברכבת פונה מערבה, אל העיר העתיקה; הפרויקט, שתוכנן בעבור העירייה, מציע אלטרנטיבה: לפנות ימינה. מדובר בשטח שומם בבעלות העירייה, והרעיון הוא להקים מבנה ציבורי-תרבותי-מסחרי-פרטי ששטחו כ-4,000 מ"ר של משרדים וחנויות, ועוד כ-2,000 מ"ר של שטחי תרבות: סדנאות, תיאטרון שיתמקם במבנה מנדטורי ששימש כמפעל סודה, אולם מחול ומוזיאון. רכטר רואה בפרויקט הזה "אסמבלז' של פונקציות ויצירת בית חדש לאנשי תיאטרון, שיוכל להעניק אנרגיה מחודשת לאזור שלא קשור לעיר העתיקה". אם יתגשם הרעיון, אולי תהפוך עכו לעיר תיאטרון בכל ימות השנה, ולא רק במשך שבוע אחד בשנה.
שני האדריכלים הגו עוד שני רכיבים, בהשראתם של שני מונומנטים מקומיים: גשר משרדים שמרמז על אמת-המים, ומגדל בגובה 30 מטרים שעטוף במסך המיועד להקרנת סרטים, בהשראת המגדלור שנמצא בקצה הדרומי של העיר העתיקה. "המגדל החדש יהיה תשובה מרחבית למגדלור והופעתו למרחוק תהיה אירוע אורבני", מדמיין רותם. על אף שהפרויקט ממוקם על מגרש ריק העומד בשיממונו בין העיר המנדטורית לשכונות השיכונים והשכונות החדשות, ולמרות הפוטנציאל הגלום בו, הוא לא עתיד להיבנות בקרוב, ככל הנראה מטעמי תקציב.
הפרויקט הציבורי הנוסף שעלה במוחם של רותם ורכטר הוא מרכז מוזיקה, שיוקם באחד השיכונים הסמוכים לרחוב ויצמן, סמוך לקונסרבטוריון העירוני. מדובר על 2,500 מ"ר הכוללים ספריית מוזיקה, אודיטוריום וחללי תצוגה וסטודיו שמקיפים חצר פנימית. "המיקום מפגיש את השכונות הלא מבוססות של העיר", סבור רותם, ומציג שני בניינים וכיכר שמרכיבים את המרכז התרבותי. "פרשנות מודרנית לחאן העכואי ושפה עכשווית השואבת את מקורותיה מהמבנים ההיסטוריים", סבור רכטר. אך גם תכנונו של המבנה הזה, כאמור, מוקפא.
ובינתיים: פארקים, שעשועים ופרויקטים נופיים
העירייה מעוניינת לפתח את האזורים שמחוץ לעיר העתיקה, בין השאר באמצעות אטרקציות חדשות. אחת מהן היא פארק-אקסטרים בכניסה המזרחית לעיר, סמוך למרכז הטניס החדש, שעליו דיווחנו בראש השנה אשתקד אך
השלמתו מתעכבת לפחות עד סוף 2013 (בתכנון V5 אדריכלים, אדריכל אחראי מידד גנדלר), בתקציב של כ-12.5 מיליון שקלים.
- פרויקט נוסף הוא הטיילת בחוף הדרומי, בקרבת חוף התמרים, שתחבר את העיר העתיקה ושמורת נחל נעמן (תכנון: מייזליץ כסיף). השלב הראשון של הפרויקט, שמוקם בתקציב של 10 מיליון שקלים, אמור להיחנך בסוף 2013.
- שני הפרויקטים הבאים, שמתכנן אדריכל הנוף דוד אלחנתי, אמורים להיחנך עד סוף 2013. הראשון הוא טבעת שבילי אופניים באזור תל נפוליאון, בתקציב של מיליון שקלים (בלבד). שבילי האופניים, שייסללו בסמוך לכניסה הראשית לעיר לאורך 910 מטרים, יעברו לצד כבישים אך בעיקר בתוך תל העתיקות.
- גן בוטני הסמוך לגנים הבהאיים, בתקציב של 17 מיליון שקלים (אדריכל אחראי: סיוון אורנאי), יוצא כעת למכרז לבנייה. הוא אמור להתמקם בשטח ציבורי פתוח (שצ"פ), בפאתי שכונה עתידית שתוקם בצפון העיר. הגן נועד לעניין קהלים מגוונים באמצעות תכנים של לימוד, פנאי, תרבות ותיירות, והוא יוקדש לצמחיית אגן הים התיכון תוך הליכה במסלול מעגלי.
המבקרים יפסעו-לכאורה בין הרי האטלס, חצי האי האיברי, האיים הקנריים, החורש הים תיכוני וצמחיית החולות, ובכל אזור תישתל צמחייה אופיינית בתוספת אלמנטים כגון בריכת שכשוך, נקודות תצפית, פסל סביבתי ומדשאה. כביש יחצה את שני חלקי הגן – המזרחי (13 דונם) והמערבי (8 דונם). המגמה היא לעניין את התיירים שמגיעים לעיר העתיקה בציר טיולים נוסף, כדי שיאריכו את שהותם בעיר.
נראה כי העירייה מוסיפה נקודות נוספות לביקור מחוץ לעיר העתיקה, אך מתעורר ספק אם הן מסוגלות לעשות את השינוי המשמעותי בליבת העיר. בדומה לעיריות רבות ברחבי הארץ, גם בעכו ניכרת השקעה בפרויקטי נוף ובשיפוץ רחובות, פרויקטים שלרוב מהירים לביצוע ועלותם נמוכה יחסית. זמן רב יחלוף, אם בכלל, עד שליבת העיר תתנער מבעיותיה ומהדימוי השלילי שלה, כך שגם התושבים היהודים שנטשו אותה לטובת דירה פרברית בצד השני של פסי הרכבת (או לעיר אחרת) יסכימו לחזור אליה.
