צחוק הגורל: מה שהיה בית ההבראה הגדול בישראל, ששירת באופן כמעט בלעדי את אליטת ההסתדרות, ושנסגר וננטש בשנות התשעים, נפתח לאחרונה מחדש בבעלות ערבית. השם השתנה - "'שפרינצק" הפך ל"גרדניה" – וגם תנאי הכניסה: המקום כבר פתוח לכל אורח, ללא הבדל דת וגזע ומעמד חברתי, או כפי שמנסח זאת בעל הבית החדש, פאיז שרקאווי: "אם אתה רוצה לחפש את ישראל, בוא לפה".
בית ההבראה שפרינצק נפתח לפני 50 שנה בדיוק. הוא הוקם בראש אחת מפסגות הרי נצרת ובצמוד לעיר הערבית, כחלק ממגמה לחזק את האחיזה היהודית באזור. כתב העיתון "דבר" שביקר כאן ב-1966, תיאר בהתלהבות את בית ההבראה הגדול בישראל (200 מיטות). כשהוא שאל את האורחים מדוע העדיפו להתארח דווקא כאן, הם ציינו את הנאתם מהעיצוב ומהנוף: "הקסם המיוחד הטבוע במוסד זה, סגנונו, המרחבים ומראות הנוף המרהיבים הנשקפים ממנו על שפלת עמק יזרעאל מזה והתבור והרי נצרת מזה".
עוד אדריכלות ישראלית ייחודית:
בהמשך מתאר אותו עיתונאי את העיצוב: "הרבה מחשבה אדריכלית הושקעה בבתי המגורים, במדשאות, בגינון ובניצולו של הייעור. השטח הסלעי השמם הפך לגבעה מרנינת לב, שמבני האבן והבטון משתלבים בה בצורה הרמונית עם הנוף ההררי". ואכן, בזמן שלא מעט ישראלים עדיין הצטופפו במעברות, באוהלים ובצריפונים, תיכננה ההסתדרות פרויקט נוסף, מלא הוד והדר, שנועד לשרת את הקרובים לצלחת.
מבית היוצר של הילטון תל אביב
בראשית שנות הששים והשבעים היו בתי ההבראה בשיאם. בזה אחר זה הקימה ופתחה ההסתדרות כמעט 20 אתרי נופש כאלה, בעיקר בצפון הארץ. אחד משיאי המפעל הזה היה בית ההבראה ע"ש יוסף שפרינצק בנצרת, ואותו תיכנן משרד האדריכלים שבראשו עמדו זאב רכטר, יעקב רכטר (בנו של זאב) ומשה זרחי (החותן). זהו אותו משרד שתיכנן כמה מבתי המלון החשובים בישראל, כגון "השרון" בהרצליה (1961), "הילטון" בתל אביב (1965), "קרלטון" בתל אביב (1980), "ענבל" בירושלים (1983) ו"הולידיי אין" באשקלון (1998). כמו כן תיכנן המשרד את מלון קליה בים המלח (1934) שנהרס במלחמת העצמאות, את בית ההבראה ע"ש בוסל בצפת (1962) העומד ברובו נטוש, ואת בית ההבראה הנודע "מבטחים" בזכרון יעקב (1968), שעליו זכה יעקב רכטר בפרס ישראל, ושכיום עובר שינויים מפליגים.
נטע זר
לשאלה כיצד התייחסו למקום יושבי נצרת הערבים שהודרו ממנו, עונה שרקאווי: "ראו אותו כנטע זר. רובם לא הורשו להיכנס אלא אם כן הם עבדו פה, אבל הרוב המוחלט לא היתה לו דריסת רגל. ידעו כל הזמן שלכאן מגיעה ההנהגה של המדינה והצבא, אבל היום המצב השתנה והמקום שלנו פתוח לכל מי שרוצה".
"שפרינצק" היה אמנם בית ההבראה הראשון שהעניק לכל נופש מרפסת וחדר שירותים ורחצה, אך הסטנדרטים כבר אינם מתאימים לתחילת המאה ה-21. עובדה זו מקשה על תפעול בית המלון ומאמירה את מחיר ההשקעה בעיצוב ובחידוש. ועדיין, עיצוב החוץ, המתבסס על בטון חשוף וחלוקה לאגפים שונים משמעותית, מייחד אותו מכל אותם בתי מלון משוכפלים שקמו בישראל בעשורים האחרונים. "אין כזה מלון לא בנצרת ולא בכל ישראל", מתגאה בעל הבית. "הנוף מסביב, היער, המדשאות, השקט והנוסטלגיה. כמעט לכל מי שמגיע מישראל יש זיכרון מהמקום, שהיה קשור בטבור של הנהגת המדינה שהתארחה וערכה פה את כל הכנסים".
המתחם, ששופץ בהשקעה של 10 מיליון שקל ושייך כעת לאנשי עסקים ערבים תושבי נצרת, נצרת עילית וכפר נון, קם לתחייה כבית מלון כשר. "רכשנו את המקום ב-45 מיליון שקל וקיבלנו בניין נטוש אחרי שעשר שנים לא נגעו בו. הבניינים היו במצב גרוע - רטיבויות, ריהוט גמור, מערכות צנרת ומיזוג הרוסות. חורבה וחורבן", מספר שרקאוי. המלון עדיין מצוי בתהליך של חידוש, במטרה להתאימו לרוח הזמן ולשירות המצופה מבית מלון עכשווי. כך, לדוגמה, רעידות האדמה הקלות שהתרחשו בעשורים האחרונים הוציאו מכלל שימוש את בריכת השחייה, שבה נפערו סדקים ברוחב של כמה סנטימטרים. הבעלים החדשים נאלצו להקים מהיסוד בריכה חדשה.
מנהרת זמן בין ברושים ואורן
70 הדונמים שעליהם ניצב בית ההבראה הופכים אותו לאחד ממתחמי הנופש הגדולים בארץ (במקור היו כאן 120 דונם, אך שליש מהם נמכרו ליזם אחר). מלבד השטח העצום, גם המטען ההיסטורי, האדריכלי, הנופי והחברתי שהמקום טומן בחובו מרכיבים את אחד הגלגולים המרתקים באדריכלות ובעיצוב הישראלי.
כשנכנסים למתחם, נזרקים אל מנהרת זמן. אף שעיצוב הפנים שינה את פניו וניסה להתעדכן ברוח הזמן, קשה להתחמק מהעוצמה שהמקום משרה. ניתן רק לדמיין את סיפורי האהבה שנרקמו על השבילים המתפתלים בין עצי הברוש והאורן ובין כתלי הבטון והאבן. עדות לאווירה ששרתה כאן אפשר למצוא בשירו של חיים חפר "החופש בבית הבראה", בביצוע אורי זוהר ואילנה רובינא, שהוקלט לתכנית "שלושה בסירה אחת". בשיר מתואר חיזור חסר איפוק בין ד"ר אביבי (שהותיר את אשתו בעפולה) לשולה (שבעלה נשאר במפעל) ויחד חוגגים על הדשא, בחדר ובאוטו. השיר מעיד על האווירה המשוחררת שנוצרה כאן, הודות לכך שבשנותיו הראשונות לא אושרו להגיע למקום בני זוג יחדיו, אלא בנפרד.
- איך נראה הנופש בבתי ההבראה? מבט נוסטלגי על הימים ההם
מה מציע המלון
חורשה שחוצצת בין נצרת למבני המלון תופסת את מרבית שטח המתחם. כביש צר חוצה אותה ומוביל אל רחבה מלבנית סלולה ומרוצפת, התחומה מדרום במבנה הקבלה, הלובי ואולמות האכילה וממזרח בבניין המגורים המרכזי. קיר מסך נמתח לכל אורכו של בניין המגורים הנמוך והמוארך, הכולל 40 חדרים ומסתיים במדרגות לולייניות. בחזית הפונה אל הנוף נהנים כל החדרים ממרפסות פרטיות. אגף נוסף עם 50 חדרים הושלם חמש שנים לאחר פתיחת בית ההבראה, והוא שוכן בעורף, בצמוד לחורשה.
מערכת חדרים שלישית חפורה בצלע ההר, ואליה נחשפים רק לאחר שחוצים את המבנים המרכזיים. חמש חצרות חפורות מובילות ל-30 חדרים הנהנים מיציאה ישירה למדשאות. מכל החדרים נשקף נוף עוצר נשימה, והשקט והאוויר הנקי הם חלק בלתי נפרד מהחבילה. למרגלות המלון ממוקמת בריכת השחיה המתבססת על האדריכלות המקורית, כשרק הבריכה עצמה נוצקה מחדש.
בסך הכל יש כאן 120 חדרים משופצים המתחלקים בין שלושה אגפים, ארבעה אולמות אירועים, בריכת שחייה פתוחה ובקרוב גם ספא. לצורך הקמת הספא נסגרה כבר קומת העמודים המפולשת שאפשרה קשר עין ותנועה בין המדשאות לבריכות נוי, שיצאו מכלל שימוש והפכו לערוגות. שינוי נוסף שמתכננים בעלי המלון הוא חיפוי קירות האבן בלוחות זכוכית, בשילוב תאורה דקורטיבית.
עיצוב הפנים השתנה ללא היכר ועודכן באופן סתמי למדי וללא אמירה מיוחדת. לעומתו, הבטון והקונסטרוקציה החשופה שמרו על אופיים, וקירות אבן-הלקט המקומית נותרו בשלמותם. נראה שהיזמים בחרו לכבד את האדריכלות המקורית ולשמור על שפתה.
בניין עם אמירה של תביעת בעלות
"זה פרויקט שהיינו מאוד שלמים איתו", נזכר האדריכל משה זרחי שהשתתף בתכנון בית ההבראה. "תיכננתי אחריו הרבה דברים גדולים באותה מידה, אבל בית ההבראה בנצרת היה יוצא דופן". לדבריו, "הרצון להשתלב עם הסביבה והמקום, ובמקביל לעמוד בתנאים של המזמין, היה אתגר גדול לתקופה. הוא היה אמנם ברוח הזמן, אך הפך לפרויקט שהתווה דרך והשפיע על פרויקטים רבים אחריו".
פרופ' רן שחורי, שפירסם ב-1987 מונוגרפיה על זאב רכטר, מציין בספרו כי בית ההבראה בנצרת מייצג את הפאזה השנייה של הסגנון הבינלאומי שהתאפיין בעבודתו של המשרד, בהשפעת אדריכלים כמו לה-קורבוזיה ואוסקר נימאייר. הודות לפרשנות מקומית קיבל הסגנון האדריכלי אופי "מתון וצנוע והתבסס על נוסחה כמעט קבועה של קירות מסך גדולים מזכוכית, נטייה לשקיפות (...), קירות ישרים, שורות סימטריות ורגולריות של חלונות, הבלטת הקונסטרוקציה, מרפסות שקופות ללא מעקי הבטון של העבר, עיצוב הבניין כמסה פשוטה, קובייתית ללא משחקי ההצללה" שאפיינו רק 15 שנה קודם לכן את האדריכלות שיצר זאב רכטר.
היבט מעמיק יותר מעניק היסטוריון האדריכלות צבי אלחייני, שרואה כאן לא רק פרויקט מעבר של דורות במשרד רכטר, אלא שלב משמעותי בהתפתחות התכנון הישראלי. "בהתפתחות תכנון בתי ההבראה של משרד רכטר רואים את שינוי התפיסה החל מבית המלון בקליה ובמעלה החמישה שתוכננו כאובייקטים שמונחים בנוף וכאן מתחילה התחפרות והשתלבות בסביבה שהלכה והשתכללה לאחר מכן בבית ההבראה 'מבטחים' בזכרון יעקב", הוא אומר.
אלחייני מציין כי אזור נצרת עילית שימש את חוג האדריכלים התל אביבי כמעבדת ניסויים, שבה לקחו חלק גם אריה שרון ובנימין אידלסון, נחום זולוטוב, אברהם יסקי ואמנון אלכסנדרוני. לאחר שפעלו באזורים מישוריים כמו תל אביב ובאר שבע, כאן הם נפגשו עם הטופוגרפיה ההררית וביקשו לנסח שפה חדשה שמשקפת את המעבר ממודרניזם לפוסט-מודרניזם ובכך משתנה כל היחס בין המבנה לקרקע. "בבית ההבראה בנצרת יש שילוב של מבנים צפים עם התחפרות, ולכן בתולדות האדריכלות הישראלית זה פרויקט שפונה לכאן ולכאן", מציין אלחייני. "לעומת האובייקטים של האדריכלות הלבנה שטויחו בלבן, כאן נעשה שימוש באבן לקט שהיא לא עוד ציטוט של קיר אלא חומר מקומי. יש כאן הסוואה וניסיון לקחת עמדה, כאילו המבנה היה פה תמיד ולא מבנה לבן וניטרלי שמציג חדשנות. זו בפירוש תביעת בעלות על המקום - זהו בניין עם טענה ומכאן עולה חשיבותו".
הנפילה והתחייה
שנות ה-80 היו שנות הנפילה של בתי ההבראה. המחירים לא הצליחו להתחרות עם בתי המלון החדישים שהוקמו באותה עת ועמדו בסטנדרטים גבוהים. פנסיון מלא ללילה בחג הסוכות של 1986 עמד על 63.75 שקל בבית ההבראה בנצרת, בעוד שחצי פנסיון במלון וושינגטון בטבריה (4 כוכבים) עלה 35 שקל, ולילה במלון "סונסטה" בטאבה עמד על 62 שקל כולל נסיעות.
מי שרוצה לחוות את תרבות הנופש הישראלית של פעם, מבלי לוותר על הפינוקים של בית מלון עכשווי, הוא הקהל האידיאלי של "גרדניה". כמעט הכל נותר כמו שהיה, רק השטיחים והאנשים התחלפו. בשבוע שעבר, את האליטה ההסתדרותית החליפו צליינים נוצרים משוודיה, משפחה דתית מאשקלון עם חבריהם שבאו לחגוג שבת חתן, ופנסיונרים מירושלים שברחו מהרעש והעשן ובאו לנוח אל מול נופי העמק.
מחירים: חצי פנסיון באמצע השבוע - 680 שקלים לזוג (580 ללילה עם ארוחת בוקר בלבד)
חצי פנסיון בסוף השבוע - 780 שקלים לזוג (680 שקלים ללילה עם ארוחת בוקר בלבד)
לאתר מלון גרדניה
