מיקי גבע לא יודע לבחור. עזבו החלטות קטנות משקל כמו בחירת ראש ממשלה, יש החלטות קשות יותר בחיים של מיקי. נגיד, האם להצחיק את הקהל שמולו, או לשיר לו.

"הסטנד־אפ זה המגרש הביתי שלי, אתה יכול להעיר אותי באמצע הלילה ואעשה לך יום שלם, בכלל לא חשוב באיזה מצב צבירה אהיה", הוא אומר. "בשביל לעשות מוזיקה אני צריך להגיע לרמות ריכוז אחרות. מצד שני, עם הלהקה לא משעמם לי, ולעומת זאת בסטנד־אפ אתה נוהג לבד, משיט את הספינה לאן שאתה רוצה, אז זו שאלה קשה. בגלל שאני לא יודע לבחור, אני פשוט משלב".

>> בואו להיות חברים של פנאי פלוס בפייסבוק

משלב, אבל לא על אותה במה, אלא במקביל. גם סטנדאפיסט וגם מוזיקאי. להקתו מונה לופה, שהוציאה סינגל ראשון לפני כשנתיים, שחררה לאחרונה סינגל נוסף ("כל היופי"), כמה רגעים לפני שהאלבום הראשון כולו ייצא לאור. "אלה שירים שכתבתי והלחנתי בשלוש־ארבע השנים האחרונות, והקמתי את הלהקה כי הרגשתי שאני צריך לעשות עם זה משהו", הוא מסביר. חלק מחברי ההרכב גדלו איתו בקריית מלאכי, חלקם הצטרפו בכל מיני תחנות בדרך.

גם אורי גוטליב היה חלק מהלהקה עד לאחרונה, אך נכון להיום הוא כבר לא בפנים. "לא קרה שום דבר דרמטי, אבל מי שמכיר אותו יודע שקשה לסמוך עליו, הוא לא הבן אדם הכי מחויב בעולם", גבע צוחק. "הרבה פעמים הוא מצא שחסר לו זמן לעשות את הדברים האלה, אז החלטנו שעדיף להביא מישהו שישים את כל כובד משקלו על העניין הזה. אורי עדיין קופץ לחזרות מידי פעם, בהופעות הוא בטח יתארח".

אולי עדיף, שניכם יחד בטח הפך את הכל לפחות רציני.

"יש בזה משהו, כאילו אנשים אומרים: מיקי ואורי יחד, אז אולי זה דחקה. אבל אני אומר שזה הכי רציני בעולם. ברגע שאנחנו על הבמה ומנגנים - אנחנו פול און, שעה ומשהו של שירים מהלב, בלי דחקה ובלי צחוקים. צריך סוג של בשלות ובגרות להגיד שאני שם בצד את היכולת להצחיק ושם בפרונט את המוזיקה, זה לא כזה פשוט".

גבע שר בערך מגיל אפס. כבר כנער כיכב בלהקת הנוער של קריית מלאכי, ובהמשך שירת בלהקה הצבאית של חיל הקשר. עם הסטנד־אפ התחיל בגיל 15 ו"לאט לאט הבנתי שאני לא באמת הולך להפסיק עם זה, זה חיידק שאי אפשר להוציא החוצה, ואותו הדבר עם המוזיקה".

מיד אחרי הצבא נחת בערוץ הילדים, וכיום, עשור וקצת אינטנסיביים אחר כך, כבר הופיע בכל ערוץ אפשרי כמגיש, שחקן, אפילו רקדן, אבל בעיקר כבדרן וחקיין (בין היתר "שבוע סוף" ו"צחוק מעבודה"). רק השירה מעט נדחקה לצד.

אירוני שדווקא בתקופה זו, המלאה אפשרויות חדשות לחיקויים, הוא לוקח הפסקה מהמסך. ירידה לצורך עלייה כמובן. בעוד שבועיים הוא יהיה כבר על מטוס בדרך לברזיל, מכין את השטח לסדרה שלו שתצטלם שם, אותה כמעט סיים לכתוב ("נשארו לי עוד 15 עמודים למנאייק ואז אני מכבה את המחשב סופית").

לפני שש שנים הוציא גבע רב מכר בשם "מלבי אקספרס", ובשנתיים האחרונות הוא כותב לפיו את הסדרה, שתשודר בערוץ 10. מדובר בקומדיית מסע של שלושה חברים טובים, שנוסעים לברזיל אחרי שאחד מהם התאהב בברזילאית בת 41, ומהרגע שהם מגיעים מסתבכים עם כמעט כל מה שאפשר. הסדרה, כמו הספר, מבוססת על סיפור אמיתי: לגבע באמת היתה חברה ברזילאית.

שחר חסון, יובל שגב וגבע ישחקו את השלישייה, ובאשר לשאר השחקנים - בינתיים גבע לא מוכן לנדב פרטים. "זה בסגירות אחרונות, אבל יהיו הרבה קומיקאים ושחקנים מהשורה הראשונה שאני מאוד אוהב".

לא חסרים לך דווקא עכשיו החיקויים?

"חסרים לי. היו כמה הצעות לקראת הבחירות, אבל העדפתי לא לקחת אותן, כי אני משקיע את הזמן בסדרה וזה מה שחשוב לי כרגע. אני באמת עסוק כמו שלא הייתי מתחילת הקריירה, אני כותב הכל, כמויות אדירות של חומר, ויותר בוער לי בדם פרויקט חיי, סוף סוף אני יכול לכתוב אותו ולקחת אחריות עד הסוף.

"בתכלס, כל מה שאני עושה בחיים שלי זה מוזיקה, לחקות מישהו זה לשמוע את המוזיקה שלו ולקלוט אותה. אם אתה לא מוזיקלי, קשה לעשות חיקויים. גם בסטנד־אפ, חלק ניכר מההופעה שלי הוא מוזיקלי".

מה דעתך על תוכניות הסאטירה מתקופת הבחירות?

"אני חושב ש'בובה של מדינה' משתפרת מאוד. 'ארץ נהדרת' נשארה 'ארץ נהדרת', ו'מצב האומה' המציאה את עצמה בעונה האחרונה, מאוד נהנה לצפות בהם".

גם על המוזיקה בסדרה אחראי גבע: הפסקול שלה הוא האלבום של להקתו. "אני גם כותב לה את כל הפרקים, גם כותב לה את המוזיקה וגם משחק בה", הוא מסביר, "זה באמת הבייבי שלי, כך שהשירים נשזרים בתוך הסיפורים בצורה טבעית".

גבע מקווה שהסדרה תהיה כזו שתאפשר לגלות מוזיקה. לא רק את שלו, אלא בכלל את השילוב הזה של רוק עם כלים אתניים. "אנחנו עושים רוק'נ'רול עם אלמנטים קצת אוריינטליים, כנעניים, שזו בעצם המוזיקה שאני הכי אוהב". השראה הוא שואב מהרכבים כמו ארקייד פייר, סיגר רוס, קולדפליי ("להקה שאני לומד ממנה המון"), ואפילו מלנה דל ריי.

לאלבום יקראו "Love For Sale". "שמתי את כל האהבה שהיתה בי במשך שלוש השנים האחרונות למכירה", הוא מסביר. ואם כבר בשמות עסקינן, זה המקום להסביר מה זה מונה לופה: "גברת הגלגל, האנרגיה הזאת שאחראית על מעגל החיים", כך לטענתו.

לפני עשר שנים, כשנפרד מחברתו אחרי זמן רב, חיפש כלי "שיאפשר לי להכיר את עצמי קצת יותר מקרוב, להיות אדם יותר חזק, והגעתי למדיטציה. מאז זה לא עזב אותי, אני עושה פעמיים ביום וזה באמת שינה לי את החיים". איפשהו בדרך, הוא אומר, הוא מצא את השם הזה. "גיליתי שכל התורות מדברות על אותו דבר ובסוף האנרגיה מתחדשת, יש פריחה, אחר כך הכל נובל ואז בחזרה, יש מחזוריות של התחדשות, ולזה התכוונתי".

ומונה לופה כאן להישאר?

"לגמרי, זו עוד שאיפה שלי שאני עובד בשבילה ועושה את כל הדרך מההתחלה, לא מחפש לקצר תהליכים. התחלתי לפני ארבע שנים מהשלבים הכי בסיסיים, של לעשות סקיצות ולמצוא מפיק (עופר מאירי ותומר בירן הפיקו את האלבום - א.ב) ואני משתדל להיות מקצוען, בגלל זה לוקח לי הרבה זמן".

איך התגובות לקריירה המוזיקלית שלך?

"התגובות שיכולות להיות מבאסות הן אם נופיע וירצו שאעשה סטנד־אפ במקום המוזיקה, אבל הפרויקט צובר לאט אנשים שאוהבים, אז בינתיים זה בסדר.

"באופן טבעי הרבה אנשים מרימים גבה ואומרים מיקי הסטנדאפיסט, מה קשור למוזיקה. זו שאלה שאני מכיר, אבל אני לא יכול להגביל את היצירה שלי לתחום מסוים. להפך, אני מנסה כל הזמן לאתגר את הקהל שלי, למצוא ריגושים חדשים מבחינת היכולות שלי, ואני גם מגלה אותם כל פעם מחדש, וזה מה שיפה באמנות".

כבר היית "איש השנה בבידור" ו"מצחיקן השנה". היעד הבא זה "זמר השנה"?

"הלוואי. אני מחזיק אצבעות לאלבום הזה, אני עושה אותו למרות שיש תגובות ציניות, ואני מקווה מאוד שזה יגיע ללבבות של אנשים כי זה באמת יצא לי מעומק הלב".

__________________________________________________________________________________________________________________________________________

עוד בפנאי פלוס :