שיר לוי הוא כנראה אחד מהאנשים המופנמים ביותר בתעשייה המקומית, ובערך הבן אדם האחרון שהייתם מצפים למצוא בדוקו־ריאליטי נוצץ, טראשי ומודע לעצמו כמו "LA LA לנד" (ראשון־רביעי, yes Comedy).

>> בואו להיות חברים של פנאי פלוס בפייסבוק

לוי הגיע אל "LA LA לנד" בגיל 27, עם קול אדיר, שלושה אלבומים ברזומה, כמה סינגלים מצליחים (הבולט מהם הוא הבלדה המלוטשת והאפקטיבית "יום אחד תבקשי") שעבדו יפה ברדיו, והמשא הכבד של השושלת המשפחתית הפרובלמטית שלו על כתפיו הצנומות.

מערכת היחסים עם אביו, ישי לוי האגדי, אחד מהאושיות האהובות והסוערות ביותר בדברי ימי הז'אנר, תמיד היתה האישיו, לדאבונו של לוי הצעיר שלרגע אחד לא חדל במסעו אל מחוץ לצל הענק הזה.

ההשתתפות ב"LA LA לנד" היא עניין מורכב עבורו, מצד אחד מחזקת את דריסת הרגל העצמאית שלו בתעשייה ומצד שני סוג של כניעה לחוקי משחק שלא משתלבים בטבעיות עם אישיותו המופנמת.

"מאוד נלחצתי מהעניין הזה של ריאליטי", הוא מספר, "אני בכלל לא בנוי לזה. כשאני הולך להתראיין אצל ירון אילן ובמשך חצי שעה יש מצלמות עליי, אני מתכווץ. אבל חשבתי שאני חייב לצאת מהקופסה שלי, לשבור איזה מחסום שהיה לי".

בווילה בלוס אנג'לס היה לו קשה, אבל לאו דווקא בשל הדרמות והסערות הג'וסיות שמבטיחה העונה החדשה, הוא מספר, שמהן ניסה ובדרך כלל גם הצליח להימנע.

"התחברתי עם כולם", הוא אומר, "אולי הכי הרבה עם זולטא, כי היו הרבה רגעים ממש משעממים שם ועם זולטא אף פעם לא משעמם".

מאיה בוסקילה סיפרה לנו בראיון שהיא לא יכלה לשאת את השהות בבית איתו.

"לי זה לא קרה. אולי זה קרה לה כי מאיה היא בחורה דרמטית (צוחק), ואם משהו לא נראה לה, אז היא ישר תוקפת".

אחרי שחזרתם סיפרת בראיון שחודש היה כמו חצי שנה. כך לא מתבטא אדם שנהנה.

"אתה יודע מתי נהניתי? כשזה הסתיים, כשחשבתי על הכל ואמרתי לעצמי שטוב שעשיתי את זה, אני לא מתחרט על כלום ואני מרגיש שעשיתי את זה טוב".

אבל שם סבלת.

"לפעמים. החוויה לא היתה פשוטה, והיה לי פחד שאעשה איזה משהו מביך ולא אוכל אחר כך לצאת מהבית. גם המרחק מהבית היה קשה. זו היתה הפעם הראשונה שטסתי למשל, והטיסה היתה קטסטרופה. שני כדורי שינה לקחתי, והם לא עזרו.

"נראה לי כשטסים בפעם הראשונה רחוק מהבית, נכנסים למצב של סערת רגשות. יכול להיות? יש מצב כזה או שזה רק אני ככה? על כל דבר קטן אתה נהיה רגשי, וכל דבר קטן מפריע לך, והמרחק הזה..."

ובדידות?

"כן. מאוד התגעגעתי לכלבה שלי, למשל. לא לראות אותה חודש זה קצת קשה. אבל הכי מלחיץ ולא פשוט היה לעמוד מול שופטים ולשיר. עכשיו אני אומר לעצמי 'חבל שלא באת עם ביטחון'. אבל זה כל היופי.

"אני חושב שעברתי שם דרך מאוד טובה, אתה תראה בפרקים הבאים. עברתי תהליך, ובאיוולואיישנים האחרונים כבר הייתי הרבה יותר רגוע".

"אבא שלי הוא נשמה מאוד טובה"

ישי לוי. אי אפשר לעבור ראיון עם הבן בלי להעלות את האבא, מה לעשות, ואם ללוי קצת נמאס, הרי שלגמרי אפשר להבין אותו: התקשורת משחקת תפקיד משמעותי ומעט ביזארי ביחסי לוי האב ולוי הבן, עד כדי כך שלעיתים נדמה ששניהם פשוט מעדיפים לתקשר כך, ללבן את יחסיהם מרחוק, מעל דפי העיתונים.

האחד מתראיין ומאשים את השני בחוסר פרגון, והשני טוען בתגובה שהוא כפוי טובה וש"אנשים מכוונים את שיר לפתוח פה על אביו במקום לזכור את התמיכה הגדולה שלי בו". ויש עוד מהפינג פונג הפומבי הזה שמתנהל ביניהם, אם כי לוי טוען שבעת האחרונה הוא מנסה לצמצם את זה למינימום ההכרחי.

"הנה, בשבוע שעבר הציעו לי להשתתף עם אבא שלי בראיון לאחד מהעיתונים בסוף שבוע, ולא הסכמתי", הוא אומר, "לפעמים פשוט שואלים אותי שאלות, ואני עונה עליהן (צוחק), זהו. אני לא מנסה לברוח, אבל גם לא רוצה להגדיל את זה ולחפור בזה. עונה על מה ששואלים, ואז יאללה, מספיק, עוברים הלאה".

במשך יותר מ־20 שנה נלחם לוי האב בהתמכרויות לסמים וגם האם, זיווה, שנעלמה ל־15 שנה שבהן ישי הספיק להתחתן ולעשות ארבעה ילדים עם איריס.

ובין השערוריות שבהן נקשר שמו של לוי סניור (כמו מעצרו של זהר ארגוב, מעט לפני מותו, לאחר שלוי האשים אותו כי אנס את אשתו, איריס) ותקריות האלימות הקשות שבהן היה מעורב (הכה את איריס והצית את ביתם המשותף), הוא הצליח גם להפוך לאייקון מזרחי מקומי, מגמה שהגיעה לשיא בקאמבק המפואר שהחל ב־2008 עם להיטים כמו "ריקוד רומנטי" ו"האחת שלי".

בתוך כל זה, הוא לא בדיוק תפקד כאב, בלשון המעטה, ובנו גדל בראש העין אצל סבו וסבתו, אותם כינה 'אבא ואמא', כשאביו האמיתי גר במהלך חלק מהזמן בשטח הבית עם אשתו (לא אמו של לוי ג'וניור), איריס.

"תמיד אומרים בכתבות שלא הכרתי את אבא שלי עד גיל 5", אומר לוי, "אבל זה לא נכון, הכרתי אותו, פשוט קראתי לו 'ישי', לא אבא, עד שיום אחד הוא צעק עליי ואמר לי 'אני לא ישי, אני אבא שלך!'. אבל מערכת היחסים אף פעם לא היתה ממש טובה, בעצם לא היתה. כשהייתי קטן אני זוכר שהוא היה בא לפעמים ולוקח אותי לים. כשגדלתי, זה כבר לא היה".

ניסית לפעמים לנסות ולהתחבר איתו?

"שמע, אני קצת מתבייש מאבא שלי, לא יודע, כאילו מכבד אותו יותר מדי. לא גדלתי איתו, אבל הוא אבא שלי, וצריך לכבד את אבא שלך לא משנה מה. בתוך תוכי אני יודע שאבא שלי הוא נשמה מאוד טובה, שהוא לא בן אדם רע. אי אפשר לשפוט אותו על איך שהוא היה, עם השיגעונות בתקופות שהוא עבר. אתה לא יכול לכעוס עליו על זה. אבל עכשיו הוא יציב".

קורה שהוא מרים טלפון?

"לא. יש בינינו מחסומים. הוא מתבייש ממני ואני מתבייש ממנו. אני מקווה שמתישהו זה ייגמר, שאאזור אומץ ואלך לסגור את העניין הזה אחת ולתמיד".

ואיך סוגרים כזה עניין?

"הולכים אליו ואומרים 'אבא, מה קורה? בוא נסגור את זה. אני אוהב אותך ואתה אותי ואין בינינו בעיות. בוא נוציא את העניין הזה מהתקשורת'. בסופו של דבר אני חושב שמה שעושה לנו את הבלגן הזה זו התקשורת, כמו שאמרתי. קצת נמאס לי מזה".

מזרחית בסגנון של פעם

"LA LA לנד" מאוד נוכחת בחייו כרגע, הוא מספר. זה מתחיל בפייסבוק אבל נמשך גם ברחוב, ובעוז. "אין בזה שום דבר שלילי בשבילי כרגע", הוא אומר, "כיף שמפרגנים לך, במיוחד בגלל שאני באמת מאוד חרדתי כלפי עצמי, וכל דבר קטן שנראה לכולם בסדר לי ממש לא נראה בסדר. אז הפרגונים מחזקים אותי, אבל גם יש את הקטע של המבוכה, וכשמצביעים עליי בא לי להיעלם".

לאחרונה התחבר לוי ליוסי גיספן, ויחד הם הולכים לעשות אלבום מהאגף הקצבי יותר של המוזיקה המזרחית, זה ממנו נרתע בעבר, אם כי הכוונה היא למשהו בגוון מעט קלאסי יותר, עניין שהולך חזק עכשיו בז'אנר ("הפרויקט של רביבו").

"החלטנו שאנחנו עושים מוזיקה מזרחית בסגנון של פעם", הוא מספר, "זאת אומרת שהטקסטים איכותיים, כמו אצל דקלון, זהר, חיים משה, ישי לוי, כל הדור של פעם".

הם הוציאו סינגל אחד לרדיו, 'מי שאוהב יודע' שכתב והלחין גיספן ועיבד תמיר צור, "והוא עובד בסדר גמור ברדיו, אני רק צריך עכשיו לבדוק מה קורה בשטח. חוץ מזה יש עוד סינגל מוכן ועוד שניים שיוסי מלחין עכשיו, אנחנו עובדים בכל הכוח".

בעבר כתב לך גם עמיר בניון. מה עם לכתוב לעצמך?

"אני משתדל לכתוב לעצמי, ומשתדל לא להשמיע את זה לאף אחד. זה עניין של מודעות, לא של חוסר ביטחון. אני חושב שהשירים שכתבתי עד היום לא להיטים כאלה גדולים. תכל'ס, אני אומר לך. עד שלא אכתוב משהו שאני מבסוט ממנו, שיר שהוא ראוי, אף אחד לא יראה את זה".

את מי אתה אוהב לשמוע פה?

"עמיר בניון. הוא גאון. ודודו אהרון. שוב, אני לא מתחבר לסוג הזה של מוזיקה כמבצע, אבל מאוד אוהב לשמוע. אני לא מכונה, אני אוהב להתחבר לשיר מתוך רגש מסוים. אני יכול לשיר שיר של דודו, אבל זה לא יישמע כמו שיר לוי האמיתי. אתה תשמע ולא תאמין לי. אבל אני מאוד אוהב את דודו ואת משה פרץ וחושב ששניהם מוכשרים ועושים מוזיקה טובה".

את מי יפתיע אותי שאתה אוהב?

"יפתיע? אני מאוד אוהב את מאיר אריאל. כל שיר שלו זה סיפור שצריך לשמוע שנה בשביל להבין מה הוא בכלל רוצה".

** את הראיון המלא תוכלו לקרוא בגיליון החדש של "פנאי פלוס"

________________________________________________________________________________________________________________________

עוד בפנאי פלוס :