למרות השינויים בשוק המוזיקה הישראלי, שממנו סובלים אפילו גדולי הז'אנר הים תיכוני, הרכבת של דודו אהרון
לא מפסיקה לדהור.
>> בואו להיות חברים של פנאי פלוס בפייסבוק
רק חצי שנה אחרי "אין כמו האהבה", שניפק לא פחות מ־8 סינגלים מצליחים, חוזר אהרון עם אלבום חדש, עם שם מטופש לא פחות מקודמו, "גיבור".
למרות ההצלחה הבלתי מעורערת של האלבום הקודם והעובדה שמדובר כאן בלא פחות מזמר השנה, "אין כמו האהבה" היה אלבום של "פוני עם טריק אחד", שלא הצליח לייצר סינגל שיפרוץ את גבולות הז'אנר ויהפוך - כמו "תגידו לה" הגדול - לשיר שכל אחד בישראל חייב להכיר. לכן, מפתיע שבזמן קצר כל כך מגיע מאימפריית אהרון אלבום מעניין ומגוון כמו "גיבור".
דודו אהרון הוא ללא ספק איש עם משימה - להיות מספר אחת. התחושה היא שלאחר השיא של 2009, שבה היו עוד שחקנים בולטים בקצה הפירמידה (מישהו אמר משה וקובי פרץ?), נשארו רק אייל גולן ודודו אהרון כיחידים שיכולים למלא היום אצטדיונים.
אהרון משתדל ואף מצליח לעמוד בקצב הריליסים של גולן, ובאלבומו החדש מצליח אפילו להפתיע ולהדגים התפתחות מוזיקלית.
האלבום נפתח עם "אל תסגרי לי ת'דלת" ורצף של בלדות יעילות למדי, אבל בהמשך עם "אני נוסע" ו"לא יכול בלעדייך" הוא פורץ למחוזות גרובים עדכניים יותר ואפילו מפתיע בקטע חצוצרות ממחוזות הסול האמריקאי.
"דובדבן" מביא לשולחן גוון מוזיקה ברזילאית ועוד עבודת חצוצרות מצוינת, ונדמה שנעלמו הכבדות והשואו, שלפעמים קצת מטרידים את מי שלא נמנים עם מעריצי אהרון השרופים, ואיכויות ההגשה של אהרון יוצאות החוצה.
עם כל הכיף הזה, עדיין אי אפשר שלא להתייחס לטקסטים. נכון, מדובר כאן בפופ שנועד בעיקר להזיז את הישבן, אבל המילים לא ממריאות מעבר ל"איך את בי נוגעת / אותי משגעת".
על רוב הטקסטים והלחנים אחראי אהרון, למרות נגיעות של יוסי גיספן, וייתכן שמגע נוסף של תמלילן היה מקפיץ את החדש של אהרון למחוזות שלא הכיר. בינתיים נרשמת התפתחות מבורכת, אבל לא מספיקה.
ציון: שלושה וחצי כוכבים
דודו אהרון, "גיבור", אן.אם.סי
__________________________________________________________________________________________________________________________________________
עוד בפנאי פלוס:
- אל תקרא לי מותק: נשים עם כוחות על
