רובי וויליאמס חוזר. טוב, בעצם הוא לא באמת הלך. הוא השאיל את עצמו לאיחוד מדובר, כזה שהרים לא מעט גבות (גם אם הוכיח את עצמו מסחרית), עם להקת נעוריו, טייק דאת. אבל לרובי זה לא מספיק. הוא איש שנגוע במחלה הממארת - אהבת הקהל.
>> בואו להיות חברים של פנאי פלוס בפייסבוק
גם אם "Rudbox", אלבומו מ־2006, הצליח פחות (לדעתי הוא אלבום מגניב אש), אבל במקביל באותה שנה שבר שיא גינס כשמכר תוך יממה 1.6 מיליון כרטיסים לסיבוב ההופעות שלו, זה עדיין לא מספיק.
"Reality Killed The Video Star" - שיצא ב־2009 ובא להראות "רובי ישן, רובי חדש ורובי שאף אחד עדיין לא פגש" - גם הוא לא סיפק את המפץ המצופה מאמן שמכר 60 מיליון עותקים בקריירת הסולו שלו (גם זה, בעיניי, אלבום שהוערך פחות ממה שמגיע לו - או שאולי זה רק אני שאוהב את האלבומים הפחות מצליחים שלו?), וגרם לו לעשות סיבוב פרסה לחיקו המחבק של גארי בארלו. הסינגל הראשון באלבום החדש, "Candy", נכתב יחד עם בארלו, הצ'ילבה לשעבר, וסוף טוב הכל טוב. דמעות. מסך ורוד יורד.
אבל הבשורה הגדולה של האלבום הזה היא שאין בשורה. קבלו את רובי וויליאמס כמו שחשבתם שמגיע לכם: כיפי (הקליפ של "Candy"), המנוני ("Be a Boy" עם המשפט "They said the magic was leaving me - I don't think so”), תיאטרלי ולא דופק חשבון ("Shit On The Radio"), מלא כוונה ("Into The Silence") ומודע לעצמו.
למרות שעטיפת האלבום לא משאירה מקום לספק איך וויליאמס תופס את עצמו, במקביל הוא מרגיש בנוח לשיר בלדת קאנטרי עם ליסי האמריקאית שנקראת "Losers".
אולי האלבום הזה התכוון להיות מכונת להיטים מופקת היטב (על ידי ג'קנייף לי, שעבד עם יו־2, אר.אי.אם, אדיטורז ועוד), וגם אם לעיתים אפשר להרגיש שקולדפליי ויו־2 קופצים להעניק השראה, יש לי תחושה שלעומת שני אלבומיו האחרונים, המחלה שבה הוא נגוע תקבל תרופת הרגעה. עד לפעם הבאה.
רובי וויליאמס, "Take The Crown", הליקון
ציון: 4 כוכבים
_____________________________________________________________________________________________________________________________________________________________
עוד בפנאי פלוס :
- איך טיילור סוויפט מצליחה גם בלי להתפשט?
