אם נרצה וגם אם לא, סאבלימינל הוא חלק משמעותי ונוכח בהיסטוריה של המוזיקה הישראלית, ויש לו משקל חשוב בייצוג פוליטי נדיר בכתיבה המקומית. מצד אחד הוא הביא את בשורת ההיפ־הופ לשיא המיינסטרים בשנותיו הטובות, ומצד שני הוא דשדש עם להיטי רחבות זולים בשנותיו הרעות.

>> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק

סאב, או קובי שמעוני, לשכנים מהשכונה התל־אביבית האיכותית שבה גדל, רצה להכניס צורת ניהול אמריקאית לתעשייה המקומית, הקים את משפחת תאקט, אבל גם הבין שחוקי המשחק המקומיים הם אחרים והשוק המקומי קטן על הפאסון הענק שלו.

אחרי שנות היעלמות ספורות, הוא חזר בשנה החולפת עם הלהיט הענק "מאוהב", עשה שולם עם הצל ואפילו הקים משפחה. נראה שעכשיו זה בדיוק הזמן לתקתק סיכום בצורת דיסק כפול.

קל לזהות את ההתפתחות שעבר סאבלימנל. בתחילת הדרך הוא ניסה להעתיק, בצורה איכותית, את הראפ והפופ הנוצץ של החוף המערבי בארצות הברית.

יחסית לאחרים שניסו, שמעוני הצליח להמיר את הלוחמנות של הראפ האמריקני לגאווה לאומית ציונית (וגם ספג לא מעט ביקורת על דעותיו הימניות) ולתפור פורמט של שירה מלודית ים תיכונית שזורה בתוך קטעי ראפ.

הלהיטים של השנים האחרונות באוסף מציגים שמעוני אחר, שמנסה להתחבר לתחושה המסיבתית של המוזיקה הים תיכונית, לשירי אהבה מתקתקים ולגרוב אלקטרוני.

עם להיטים כל כך מוכרים מאלבומיו הראשונים - "ישראלים עצבניים" ו"האור מציון" ועד "בדיוק כשחשבתם שהכל נגמר" - מסתתרים בארסנל של שמעוני שירים שמסמלים יותר מכל את העשור האחרון ברדיו הישראלי.

מי שחי רדיו מקומי ופופ ישראלי ימצא את עצמו בנוח במגרש המשחקים של "פרחים בקנה", "התקווה", "טורו" ו"חי מיום ליום".

מי שדורש מהמוזיקה הישראלית שלו קצת יותר, ירגיש שלשמעוני חסר עוד קצת עומק כדי להעמיד דיסק אוסף כפול ראוי. אבל אלה האחרונים הם גם ככה לא קהל היעד של סאבלימינל, כך שחוקי המשחק ברורים לכולם. הקהל של שמעוני נמצא במועדונים, ברחבות, בתחנות הרדיו האזוריות ושם, בממלכת הפופ, הוא עדיין סוג של מלך.

ציון: 3 כוכבים

סאבלימינל, "היצירה שלי", הליקון

__________________________________________________________________________________________________________________________________________

עוד בפנאי פלוס: