תוכנית הריאליטי המוזיקלית "The Voice" זוכה להצלחה מטורפת, וזה בדיוק הזמן לא רק עבור המתמודדים שזוכים לחשיפה, אלא גם עבור המנטורים לנצל את במת הפריים טיים.

>> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק

את שלומי שבת לא צריך להציג: עם עשרות להיטים, חתונות וקיסריות מאחוריו, שבת הוא מהאמנים העקביים והעסוקים בסביבה, איש עבודה חרוץ שזוכה להרבה כבוד בתעשייה (למרות "בחוף של טרפטוני"). הבעיה עם שבת היקר היא שהוא פשוט ויתר לתעשייה ולמכנה המשותף הנמוך ביותר.

אם באלבומו הקודם, "שתדעי", עוד הצלחנו לזהות ניסיון לחשוף ולגלות, "אחד לנשמה/אחד למסיבה" מדווח שכולנו הפסדנו לריאליטי.

שבת מציג אלבום כפול עם 18 קטעים, שמרגישים ברובם כמו מזון מחומם מראש שרק צריך לדחוף למיקרו לדקה או שתיים. הכישרון של שבת עדיין כאן, אבל התשוקה שלו כבר הלכה לאיבוד בפריים טיים.

"אחד לנשמה/אחד למסיבה" נשמע בתיאוריה כמו מוצר מתוחכם, משהו כמו שמפו שהוא גם מרכך או משחת שיניים שהיא גם מי פה. אבל למרות הנוחות, אין כמו מרכך שיער אמיתי שיעשה את העבודה.

האלבום הכפול של שבת נוסחתי וצפוי בדיוק כמו שהשם מצביע. האלמנט המפתיע היחיד הוא שדווקא הדיסק המסיבתי מצליח להוציא את שבת עם בשורה כלשהי, בעוד דיסק הבלדות שחוק ונטול כל טיפת רגש.

שלא תבינו לא נכון, לשבת יש את הקהל הקבוע והנאמן שלו שדורש בדיוק את הגיטרה הספרדית, הטקסט הבנאלי והעלייה המרגשת שתתלבש בול על שיר החופה, ואותם הוא אכן יספק. אבל הכישרון של שבת וההפקה המשובחת של אלבומיו לא מצילים את המצב הפעם.

בהודעה לעיתונות שליוותה את האלבום נכתב על שבת "רומנטיקן שכל בלדה שלו ממיסה את הלב, ומצד שני אמן שיודע לעשות הרבה שמח". ההצהרה הזו מתעלמת מהעובדה ששירים הם לא מוצר מתכלה ולא "כל בלדה של שבת" המיסה את הלב (חלקן היו טובות וחלקן פחות).

נכון שהוא יודע לעשות שמח, אבל הדור הצעיר עושה כבר מזמן מסיבות עם עומר אדם ודודו אהרון. תחושות האינסטנט והמסחריות של האלבום הזה שוות רק ללחם המהיר שאופים מפיצי האלבום, ארומה.

ציון: 2 וחצי כוכבים

שלומי שבת, "אחד לנשמה/אחד למסיבה", ארומה מיוזיק

__________________________________________________________________________________________________________

עוד בפנאי פלוס: