>> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק
נינט טייב אוהבת כשפי.ג'יי הארווי צועקת עליה
אני זוכרת את הפעם הראשונה ששמעתי את פי.ג'יי. זה היה לפני שנים. כל מה שהצלחתי לחשוב באותה שנייה היה "למה לעזאזל היא צועקת עלי???".
השתקתי אותה.
השתקתי אותה בדיוק כמו שאני מנסה להשתיק אינטואיציה, מחשבה שמסרבת לעזוב, איזה קול פנימי שמתעקש שעבר עליו הרבה ושיש לו הרבה מה לספר לי, ללמד אותי.
וכך, בדיוק כמו המקום שאני נותנת לצרחות בתוכי, נתתי מקום לפי.ג'יי. חזרתי והקשבתי שוב, כי ידעתי שיש לה הרבה מה לספר לי, ללמד אותי.
צדקתי.
פי.ג'יי הארווי מבחינתי היא אם כל האמת. בכנות איומה היא מספרת את עולמה, כשבכל אלבום היא משתמשת במילים ובתדרים שונים לחלוטין מבקודמו. הכי אני אוהבת בה את האומץ לגלות ולפרוץ את הגבולות של עצמה.
יש לה אלבום אחד שבנוי כולו על פסנתר ("White Chalk"), שקט ועצוב, כשהיא משתמשת בו בעיקר בקול הראש הגבוה והמיוחד שלה. אלבום אחר בנוי כולו על כוח מתפרץ, כשהיא רוכבת בזעם על גיטרות עם דיסטורשן ויוקלילי. אני אוהבת את כושר הביטוי הססגוני שלה, את הבלשית שמסתתרת בתוכה ובעיקר את עולמה הפנימי המסתורי, המכשף.
פי.ג'יי היא לחלוטין אשה כלבבי, ואלה תמיד הניגודים שהופכים אותה לסקסית ומסתורית לעד. מי קבע שאשה חייבת להיות עדינה ורכה? מי קבע שגבר חייב להיות קשוח וסמכותי? אפשר תמיד גם וגם.
קרולינה מסוקרנת מלוריין היל
לוריין היל היא יוצרת וזמרת שמאוד השפיעה עליי במשך תקופה ארוכה. הקול שלה מתחיל עמוק בלב ומגיע עד השמיים.
היל היא דוגמה לאמנית שנגעה בהרבה מאוד תחומים וסגנונות: היא זמרת בחסד עליון, ראפרית מעולה, מפיקה מוזיקלית, כותבת ויוצרת, שעסקה גם בנושאים חברתיים וכתבה כמה משירי האהבה היפים ביותר.
מדהים לראות איך היא המציאה את עצמה מחדש אחרי ההצלחה עם הפוג'יז והשאירה אחריה אלבום סולו מופתי.
גם בהופעתה השנויה במחלוקת בארץ היא הצליחה לרגש אותי. אני עדיין מחכה שהיא תחזור ליצור וסקרנית לשמוע לאן היא התפתחה.
לזהבה בן יש שאלה חשובה לאום כולתום
אחת הנשים שבעיניי היא סמל, מודל לחיקוי ולהערצה, היא הזמרת אום כולתום, אחת הזמרות פורצות הדרך במוזיקה הערבית הקלאסית. מספרים עליה שהיתה אשה מיוחדת, חזקה, פרפקציוניסטית ועקשנית, תמיד עמדה על שלה, ובמיוחד בתחום המקצועי היתה אשה קשה מאוד.
גם סיפור חייה לא קל, ואני מאמינה שזה מה שגיבש את אישיותה וגרם לה להפוך לאשה החזקה שהיא היתה. מעבר לקול האדיר ולכישרון המוזיקלי היא היתה אמיצה ולא פחדה מכלום, בעולם שהמין הגברי שולט בו. היא פרצה את כל המוסכמות והפכה לאחת הזמרות הגדולות בכל הזמנים.
בבית הוריי שמעתי כבר מגיל קטן את השירים שלה, כי זה מה ששמעו אצלנו, ואין ספק שהושפעתי ולמדתי ממנה המון.
אחד הסיפורים המדהימים ששמעתי עליה הוא שכשהיתה קטנה, אביה הלביש אותה כילד והבריח אותה לתוך המסגדים כדי שתוכל לשיר, כיוון שבזמנו היה איסור על נשים לשיר.
לאורך השנים היא סבלה מבעיה במיתרי הקול ולמרות שרצו לנתח אותה ולפתור את הבעיה, היא סירבה. ואת זה, אם היא היתה בחיים, הכי הייתי רוצה לשאול אותה: מדוע היא היתה כל כך עקשנית ולא הסכימה שינתחו אותה במיתרי הקול?
דנה אינטרנשיונל מעריצה את אחותה הגדולה לימור
בגיל צעיר הסתכלתי בהערצה על סידני לאופר ומדונה ודיוויין שהיה סוג של אשה, ורציתי שתהיה לי היכולת להביע את עצמי במילים כמו יונה וולך, ולהיות אמיצה וחכמה כמו שולמית אלוני, ויפה כמו ברוק שילדס.
עם הגיל הרשימה הצטמצמה, כי כשמתבגרים הגיבורים שלך מתים וממשיכים לחיות כבני אדם רגילים. אבל אם אני חייבת לבחור שם אחד, זו תהיה אחותי הבכורה, לימור, כי בסופו של דבר הגיבורים שלנו נמצאים יותר קרוב ממה שנדמה לנו.
היא זו שלימדה אותי מה זו קבלה ואהבה ללא תנאי ועד כמה המשפחה היא הגרעין התומך האמיתי. היא לימדה שהקשיים של היום הם הזיכרונות של מחר, ושאין דבר שאי אפשר להתמודד איתו. היא היתה שם תמיד, ברגעים הקשים כדי לתמוך, וברגעים היפים כדי להביט בשתיקה מרחוק.
היא לימדה אותי שכשאוהבים מותר לצעוק ולריב ולכעוס, ובכל זאת להכיל ולקבל. היא תמיד שם לתת לי יד וחיבוק של אחות גדולה, דואגת ואוהבת, ובזכותה, בין כל הבלגן והטירוף היומיומי, אני יכולה להרגיש תמיד כמו אחות קטנה שיש מי שדואג לה. חוץ מזה, היא הדיווה האמיתית של המשפחה, אני סתם חיקוי חיוור שלה.
אפרת גוש מחבקת את הפגמים של בילי הולידיי
לאחר שקלול כל דמות מפתח נשית שעברה בחיי, אייקון, מושא הערצה, חברות ואמי, אני מוכרחה להודות שמי שהשפיעה עלי את ההשפעה הגדולה ביותר היא בילי הולידיי, זמרת ג'אז שעיקר הצלחתה בשנות ה־30 וה־40 וסופה העגום זמן לא רב לאחר מכן.
בפעם הראשונה שנחשפתי אל הליידי, הכינוי שליווה אותה באותו עשור, הייתי צעירה וצמאה להשראה. בדיעבד אני יכולה להגיד שהיה זה חוסר השלמות שלה והפגמים שנשמעו היטב גם בקולה שהשפיעו עליי יותר מכל. דרכה הבנתי שהרגש תמיד יותר חזק מהטכניקה, שהיכולת לברוא את עצמך מחדש ונאמנותך למאווייך עוצמתית יותר מכל ציפייה של הסובבים אותך.
כשאני שומעת אותה אני מבינה שטעויותיי יהיו לעד טעויותיי והצלחתי לעד תהיה תלויה בי ובאיך שאסלול את דרכי. ואני מבינה גם שיופייה של הדרך הוא בדרכים הצדדיות שלעד יהוו עניין וסיפוק רב יותר מאשר כל דרך ראשית וצפויה.
מאיה בלזיצמן מתרגשת מז'קלין די פרה
מאז שהייתי קטנה, השם ז'קלין די פרה תמיד הדהד בראשי. הצ'לנית ז'קלין די פרה היא אחת האמניות המבצעות האהובות עליי.
היא נולדה באנגליה בשנת 1945, בגיל 4 החלה לנגן בצ'לו ולמדה אצל הצ'לנים הגדולים בעולם כמו רוסטרופוביץ', קזאלס ופול טורטלייה, והיתה נשואה לפסנתרן והמנצח המפורסם דניאל בארנבוים. היא חלתה בטרשת נפוצה כשהיתה בת 28 ולאט לאט החלה לאבד תחושה באצבעות ונאלצה להפסיק לנגן.
ז'קלין נפטרה בשנת 1987 כשהיא בת 42 בלבד, ועד היום, למרות הזמן שעבר, היא נחשבת לאחת הצ'לניות הגדולות ביותר במאה ה־20. הביצוע שלה לקונצ'רטו של אלגר נחשב עד היום בעיני רבים - ואני ביניהם - לביצוע הטוב ביותר ליצירה הזו.
כשאני רואה קטעי וידאו שלה מנגנת, היא מהפנטת אותי. הדרך שבה היא מעבירה את הרגשות והנשמה שלה החוצה מרגשת אותי מאוד, והיא מודל לחיקוי בעיניי. הכוח הרב שהיה לה, והרצון העז לנגן עד שלא יכלה כבר, מהווים השראה גדולה בשבילי. אני חושבת שאם הייתי פוגשת אותה, בעיקר הייתי רוצה לראות אותה מנגנת.
קורין אלאל שואבת כוח מאדית פיאף
אני בוחרת את הזמרת הצרפתייה אדית פיאף. על אף ההתחלה הקשה שחוותה, שכללה הזנחה מצד הוריה ומחלות קשות, פיאף בחרה להתמודד עם החיים באמצעות שיריה.
ברבים מהשירים שלה היא מבטאת את התמודדותה ואת השקפת עולמה הייחודית, וזה הופך אותה, בעיניי, לאמנית גדולה.
השירים שלה עזרו לי לעבור תקופות קשות בחיים שלי. פניתי אליהם ברגעים של בדידות, חולי וייאוש, ושאבתי משיריה את הכוח להתקדם הלאה. מכיוון שהיכרתי את השירים שלה עוד כשהייתי ילדה בטוניס, הם תמיד מזכירים לי את ילדותי.
אניה בוקשטיין התמוטטה מנינה סימון
אי שם בכיתה ו' קיבלתי פצצה רצינית לפנים במהלך משחק מחניים, ונשלחתי לנוח בחדר המוזיקה. שכבתי הלומה בזמן שהתנהל ברקע שיעור "סגנונות". אז, בפעם הראשונה, שמעתי את נינה סימון מבצעת את השיר "Four Women". לא ממש הבנתי את המילים, אבל הקול העמוק, הגברי, וצלילי הפסנתר הרסו אותי.
מאז, בכל פעם שאני שומעת את סימון היא מהדהדת בי כמו מכה מטלטלת. סימון החלה את דרכה כפסנתרנית קלאסית (וכך גם אני), ומשם צמחה להיות יוצרת ג'אז, סול, גוספל ופולק. היא הוציאה קרוב ל־50 אלבומים, היתה בוטה ולא מתפשרת ונלחמה למען אנשיה בשיריה וגם כפעילה פוליטית.
כשבגרתי סוף סוף הבנתי את מילות השיר. נינה סימון שרה את הכאב ואת העוצמה שכרוכים בלהיות אשה, כל אשה.
כנראה שלפעמים כדי לשמוע משהו טוב צריך לקבל פצצה לפנים.
** "קול באשה אהבה", 20.2, 21:00, בארבי תל אביב
___________________________________________________________________________________________________________
עוד בפנאי פלוס:
- מאנג'לינה ועד ג'ולייט בינוש: כוח נשי בפסטיבל ברלין
