למרות שהוא עבד כבר עם ברוס וויליס, דמי מור, ניקולס קייג', דני דה ויטו, הלנה בונהאם קרטר ודריל האנה, המפיק רם ברגמן מסרב לשחק את המשחק ההוליוודי. לא תתפסו אותו מבלה במסיבות נוצצות אוחז בסיגר שמנמן, ואין סיכוי שתראו תמונת פפראצי שלו מנשנש מעדני גורמה במסעדה מפוארת.
>> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק
"לא מעניין אותי ללכת למסיבות. אני גם לא צריך את זה", אומר ברגמן בראיון שהתקיים בסקייפ. "אני לובש ג'ינס ואוכל רק ג'אנק פוד, כמו ילד בן חמש. גם כשאני טס אני מעדיף לבקש ארוחת ילדים: שניצלונים וצ'יפס. באחת הטיסות דיילת ניגשה אליי ואמרה: 'אני רוצה להגיד לך שאתה גאון. גם אני תמיד מזמינה את מנת הילדים'. לאחרונה צילמתי סרט עם ברוס וויליס בסין, ולקחו אותנו כל יום למסעדות הכי יוקרתיות, ואני היחיד שלא נהייתי חולה בגלל שלא נגעתי בשום דבר. הלכתי שם רק לסניפים של מקדונלד'ס וקנטאקי פרייד צ'יקן".
ברגמן (42), יליד ראשון לציון, נכלל לפני כשש שנים ברשימת "עשרת המפיקים שכדאי לשים לב אליהם" של המגזין הנחשב "וראייטי", והוא בהחלט מממש את ההבטחה. בחודש הקרוב נוכל לראות כאן בקולנוע שני סרטים מבית היוצר הברגמני. הראשון הוא "רודף צדק", שבו ניקולס קייג' מגלם מורה מניו אורלינס שאשתו (ג'נוארי ג'ונס מ"מד מן") נאנסה, ומקבל הצעה לנקמה מנציג של ארגון מסתורי (גאי פירס).
"גם אני תמיד תהיתי מה הייתי עושה אם מישהו מהאהובים שלי היה נפגע, ולכן התסריט של 'רודף צדק' הדליק אותי", מספר ברגמן. "הוא לא בא משום מקום: בניו אורלינס היו מקרים דומים של נקמה, ופשוט העלימו שם אנשים".
ברגמן חושף שטובי מגווייר ("ספיידרמן") היה אמור לככב בתפקיד הראשי וגם להיות חלק מצוות המפיקים, "אבל בגלל בעיות לוחות זמנים הוא לא הצליח להתפנות, אז העדפנו לקחת את ניק, שהוא שם גדול יותר שמושך יותר קהל בעולם".
לקייג' יש גם שם בעייתי, הוא לא עשה צרות?
"הוא שחקן בן זונה. הוא היה קל והתנהג בצורה מקצועית, למרות שהיו לו בלגנים בחייו הפרטיים. אני לא יודע איך מישהו אחר היה מתנהג אם הוא היה צריך להתמודד עם צרות כמו שהיו לניק. הוא לא נתן לבעיות להפריע לו".
ואיך היתה ג'נוארי ג'ונס?
"היא לא היתה בעייתית, אבל אין לה את הניסיון של ניק או של גאי פירס. היא לא עשתה כל כך הרבה סרטים כמוהם. היא שחקנית בסדר גמור, איזי, רגועה. אגב, זה לא היה פשוט להשיג אותה, כי היא לוהטת ויש עליה תחרות גדולה. אני חייב לומר שאין לי ניסיון רע עם שחקנים ברוב הסרטים שעשיתי. אני לא לוקח את הקרדיט הזה רק לעצמי, זה קורה גם בזכות הבמאים".
הסרט השני שברגמן הפיק הוא "בונראקו", שמגיע אלינו בשבוע הבא. לסרט אחראית חבורה ישראלית בהנהגת הבמאי־תסריטאי גיא משה, התסריטאי בועז דווידזון והמפיקים טינו מטלון ונאווה לוין. העלילה שלו עוסקת בגבר חדור נקמה (ג'וש הארטנט) המגיע לעיירה הנשלטת על ידי שליט אכזרי.
"זה סרט אקשן אמנותי שמשלב תיאטרון בובות יפני, קומיקס, משחקי וידאו והשפעות מסרטי אמנות לחימה, מערבוני ספגטי וקולנוע גרמני אקספרסיוניסטי", מאבחן ברגמן. "גיא משה הוא בחור מאוד מוכשר. הוא פיתח את הסרט במשך הרבה זמן, ובכל שלב הוא היה מגיע אליי, ואני נתתי לו עצות. ביקשתי ממנו להדגים לי את החזון המרשים שלו כדי שאוכל למכור אותו לאנשים אחרים. בסוף גיא והחברים התקשו להרים את ההפקה, אז התגייסתי לעזור.
"תוך שבועיים הצלחנו לגייס את הכסף הנדרש. עזרתי גם בליהוק, הודות לקשרים שלי עם הסוכנים. העבודה שלי היתה למכור להם את גיא ככישרון חדש עם חזון מדליק, ושכנעתי אותם שהם חייבים לקחת סיכון ולפגוש אותו. ידעתי שברגע שהם יפגשו אותו הם יעשו את הסרט. דמי מור הסכימה להופיע בו ברגע שפגשה את גיא, וגם העובדה שוודי הארלסון, שעבד איתה ב'הצעה מגונה', הצטרף לקאסט, עזרה. דמי מודעת לכך שאין הרבה תפקידים מסעירים לנשים בגילה".
איך היה המפגש עם דמי?
"היא אשה מאוד מרשימה, חזקה, פיקחית ודעתנית. שחקנית כמוה, שנמצאת כל כך הרבה זמן בשטח, בהחלט יודעת מה שהיא רוצה, ויש סיבה למה היא דורשת דברים מסוימים".
מה אתה אומר על הגירושין שלה? זה הפתיע אותך?
"מה אני אגיד? זה הוליווד. קראתי על הפרידה שלהם בדיוק כמוך. פגשתי גם אותה וגם את אשטון, והם אנשים על הכיפק".
ברגמן, כאמור נולד וגדל בראשון לציון. לחברת ההפקה שלו קרא "גורדון סטריט", על שם הרחוב שבו נולד. "למה לא לתת לו כבוד?". אביו המנוח היה מוכר מטבחים ואמו עבדה ביקב במשך 40 שנה. ברגמן שיחק בנעוריו בקבוצת הנוער של מכבי תל אביב ("לא הייתי שחקן גדול ותודה לאל שפרשתי"). בצבא שירת במודיעין ואחרי השירות יצא לארצות הברית כדי לחבור לאחיו המתופף טל ברגמן, שהופיע באותה תקופה עם בילי איידול.
"זה היה מדהים למישהו בן 21 מראשון לציון להצטרף לכזה מסע הופעות. אני, שבחיים לא עישנתי סיגריות ולא שתיתי אלכוהול, הייתי עד לסקס, סמים ורוק'נ'רול. בילי איידול היה נחמד וחי כמו רוקסטאר. המציאות עלתה על כל דמיון, ממש כמו בסרט 'ספיינל טאפ'".
בהמשך עבד ברגמן כעוזר הפקה, "אבל קלטתי שזה לא בשבילי והבנתי שלא אתקדם. לא רציתי להיות שכיר והעדפתי למכור טי שירטים בשוק הפשפשים בניו יורק. כשאחי עבר ללוס אנג'לס הצטרפתי אליו. אחרי חודשיים של סתלבט בין הג'קוזי לגלישה בחוף קלטתי שאני רוצה להפיק".
הוא הקים בתחילה חברת הפקות עם דנה לוסטיג, שהתמחתה בהפקות דלות תקציב, חלקן לא זכו להגיע לבתי הקולנוע. בשנת 2000 הפיק את "סטריפטיז באיגואנה הכחולה" בכיכובה של דריל האנה ("הסרט הציל את הקריירה הדועכת שלה, היא נכנסה לדמות החשפנית בצורה מטורפת. היא גם חכמה וגם הכי אסטרונאוטית בעולם") ובסרט "איזה מין הורים" (2006) עבד עם דני דה ויטו, שהוא "פרו ישראלי חבל על הזמן ואנחנו עד היום בקשר. רציתי להביא אותו לארץ, אבל יש לו פחד מנסיעות".
לפני כשבע שנים קיבל ברגמן תסריט שהתגלגל בהוליווד ואיש לא רצה לעסוק בו - "בריק", אותו כתב ראיין ג'ונסון ("הוא הטרנטינו הבא"). ברגמן התלהב, הפיק את הסרט בגרושים, וזה השתלם: "בריק" הפך לפולחן והיה מועמד לפרסים. זו היתה תחילתה של ידידות מופלאה בין ברגמן לג'ונסון, והם עשו יחד גם את "הנוכלים בלום" עם אדריאן ברודי ורייצ'ל ווייז.
לאחרונה הצמד ברגמן־ג'ונסון צילם את "לופר" בכיכובו של ברוס וויליס. "זה הולך להיות אחד מסרטי המדע הבדיוני הטובים של השנים האחרונות ואנשים עוד ידברו עליו", מכריז ברגמן. "הוא שילוב של '12 קופים' ו'שליחות קטלנית'. אנחנו עוד עובדים עליו, צריכים לגמור את העבודה על האפקטים. בינתיים עשינו לו הקרנות מבחן ובלוגרים ומבקרים חשובים כתבו עליו מכתבי אהבה. הסרט ייצא בספטמבר ואת הבכורה נעשה כנראה בפסטיבל טורונטו. זה סרט אפל ואלים, אבל מסחרי. 'לופר' יקפיץ את ראיין למעלה למעלה, וגם מבחינתי זאת עליית מדרגה".
הסרט צולם בניו אורלינס ובסין. "ההפקה היתה לא קלה, גם בגלל שאנשים בסין לא מורגלים לעשות סרטים בדרך אמריקאית, אבל זה שווה את המאמץ. זה היה קטן עליי, בגלל שאני רגיל. צילמתי כבר בכל חור בעולם, כולל את 'נומאד' בקזחסטן, ואני מוכן לכל דבר.
"אגב, אחרי שעשיתי את 'נומאד' הייתי בפסטיבל טורונטו, והבלוגרית אן תומפסון שאלה אותי אם ראיתי כבר את 'בוראט'. סיפרתי לה שבוראט מדבר כל הסרט בעצם בעברית ולא בקזחית כמו שכולם חשבו. היא פרסמה את מה שאמרתי ואז התברר שאנשי 'בוראט' התעצבנו עליי כי גיליתי איזה סוד שלא הייתי אמור לגלות".
איך היה לעבוד עם ברוס וויליס?
"הוא היה קל, ולא עשה בעיות. ברוס ידע שמדובר בבמאי מיוחד, ושאנחנו יודעים מה שאנחנו עושים, אז הוא התנהג בהתאם. מי שכבר ראה את 'לופר' חושב שברוס עשה כאן את התפקיד הכי טוב שלו בכל הקריירה שלו. גם הוא חושב ככה".
ב"לופר" מככב גם ג'וזף גורדון לוויט ("התחלה", "50/50"), חברו של ברגמן מ"בריק". "לפני שמונה שנים, חשבתי שהוא יהיה ג'וני דפ הבא. כיום הוא אחד האנשים הכי מוערכים וחכמים בתעשייה. מבין כל השחקנים שאיתם עבדתי, הוא האיש שאני הכי מיודד איתו. זמן קצר לפני הצילומים של 'לופר' אח שלו נרצח, זה היה נורא. אם זה לא היה סרט של ראיין, ואם זה לא היה הסרט הספציפי הזה, ג'וזף לא היה מצטלם".
ברגמן, שהיה נשוי בעבר לבחורה איטלקייה, חי כיום בלוס אנג'לס עם זוגתו המפיקה לימור דיאמנט (בתו של המפיק משה דיאמנט), ולפני שנתיים נולד להם בן, עילאי שמו. "הכרתי את לימור לפני 20 שנה, כשהגעתי לאל.איי, ונשארנו ידידים".
ממש "הארי פגש את סאלי".
"אני לא יודע אם אנחנו 'הארי פגש את סאלי', אבל היו שנים שלא היינו בקשר, ויום אחד החיים הפגישו אותנו שוב וזה קרה. עכשיו לימור נמצאת בחופשת אימהות. עוד נעבוד ביחד, למרות שאני לא בטוח שזה מתכון טוב לזוגיות".
יש לך קשר עם ישראלים אחרים שחיים בהוליווד?
"יוצא לי לפגוש מפיקים שחיים ועובדים כאן. למשל אבי לרנר, אותו אני רואה בכל מיני אירועים. את נועה תשבי אני רואה פה ושם במסעדה שבה אני אוכל אחלה המבורגרים. גם את איילת זורר יצא לי לפגוש פעם אחת. כל הכבוד לה, אני שמח בכל פעם שהיא מקבלת תפקיד. היא עשתה את הדבר הנכון כשעברה ללוס אנג'לס כדי להישאר, וזאת בניגוד לשאר השחקנים הישראלים שבאים רק לשנה־שנתיים כדי לנסות את מזלם".
יש מצב שתעשה סרט בישראל?
"כמעט הייתי מעורב באיזה סרט ישראלי, אבל בסוף לא נכנסתי להפקה שלו. אני עדיין עובד על כמה פרויקטים שלקחתי מישראל שנמצאים בשלבים שונים של פיתוח. בסך הכל אני מקבל 500 תסריטים בשנה, ואני מספיק לקרוא מעט מאוד. פעם הייתי יוצא לחופשות גלישה בכל מיני מקומות בעולם ובמהלכן הייתי קורא תסריטים או רואה סרטים ישראליים. עכשיו, כשאני אבא לילד, פשוט אין לי זמן".
__________________________________________________________________________________________________________________________________________
עוד בפנאי פלוס:
- עמית פרקש לא מדברת על יון תומרקין
