אם צריך הוכחה ש איילת זורר
התברגה היטב בחיי הזוהר ההוליוודיים, מספיק לשמוע מה יש ל טום הנקס,
אחד השחקנים המצליחים התולדות הקולנוע העולמי, להגיד עליה. ובכן, בשבוע שעבר, בראיון ל"ידיעות אחרונות", אמר מי שהוכתר רשמית לשחקן שמביא הכי הרבה צופים לבתי הקולנוע: "אני אוהב את הליידי הזאת, היא פנטסטיק". וזו רק ההתחלה, שאחריה באו עוד ועוד סופרלטיבים, כמו "היא בחורה עקשנית ואמביציוזית", "היא בחורה יפהפייה ומדהימה", ו"היא הייתה הבונוס האמיתי בעבודה על הסרט, כי היא בחורה חכמה בצורה יוצאת דופן".
"כבר שנים אני כותבת. עוד כשהייתי בארץ השתתפתי בסדנאות כתיבה, אבל חשבתי יותר על מחזאות וסיפורת, ואפילו התחלתי לאייר ספרי ילדים. אף פעם לא העזתי לחשוב שזה מה שאני באמת רוצה. תסריט אחד נמצא כבר בשלבי הפקה, ושני אחרים נמצאים בשלב חיפוש המימון לפיתוח".
את עדיין מרגישה ישראלית?"בטח, ברור. אפשר להוציא אותי מישראל, אבל אי אפשר להוציא את ישראל ממני. אבל אני לא מרגישה שאני איזה שגרירה או משהו. אני אדם פרטי שעושה את העבודה שלו".
הקריירה של זורר התחילה עוד בהיותה נערה בלהקת צופי תל אביב, המשיכה בלהקת פיקוד צפון (יחד עם אחינועם ניני), לימודים בבית הספר למשחק של יורם לוינשטיין ותפקיד ראשי בסדרת הקאלט "עניין של זמן", שאחריו נסעה לנסות את מזלה באמריקה בפעם הראשונה. היא התגוררה בניו יורק, למדה משחק, הצטרפה לקבוצת פרינג' והתפרנסה מלהוציא כלבים לטיול. בהמשך עברה ללוס אנג'לס כדי להיות קרובה לשואו ביז, אבל עבדה שם בחנות לבגדי גברים. היא חזרה לארץ אחרי שלוש שנים, עם עניין גדול שלא בא על סיפוקו ונותר פתוח. "לא חשבתי אז על הוליווד, זה היה גדול עליי בתקופה ההיא", היא מצטנעת. "נסעתי כי במקום שהייתי בו הרגשתי שחסר לי משהו, ושאני חייבת עוד ללמוד. הרגשתי בן אדם ריק, בלי סיפור חיים. במקום לנסוע להודו או לדרום אמריקה נסעתי ללמוד באמריקה. בתקופה ההיא רציתי תיאטרון, הוליווד בכלל לא הייתה על הפרק. היה בי המון פוטנציאל, אבל ממש לא בשל ולא מוכן".אחרי שחזרה מארצות הברית, לוהקה זורר לסדרה "פלורנטין" של איתן פוקס וגל אוחובסקי, ומשם סרטי קולנוע מצליחים בכיכובה היו באמת רק עניין של זמן: "אהבה אסורה" לצדם של יחזקאל לזרוב ומשה אבגי; "נקמתו של איציק פינקלשטיין", "רק כלבים רצים חופשי", כיכר החלומות", וכמובן "האסונות של נינה", עליו קיבלה את פרס "אופיר", וגם בדיעבד התברר לה – את הקריירה ההוליוודית.
הכול התחיל בליהוק מופתי שלה כאשת סוכן המוסד הישראלי בסרט "מינכן" בבימויו של סטיבן שפילברג, והשאר באמת היסטוריה. "'מינכן' היה מתנה שקיבלתי מהבריאה, והוא הגיע אליי בדרך הכי הזויה שאפשר לחשוב עליה", היא אומרת. "מי שראתה אותי וביקשה אותי לתפקיד הייתה מלהקת של הסרט בלונדון. היא הייתה צריכה ללהק את הישראלים, אז היא נכנסה לחנות וידיאו וקנתה ערמות של סרטים ישראלים, ביניהם גם את 'האסונות של נינה'. זה היה כל כך מרגש, כי זה מראה שמה שצריך לקרות קורה, ומה שצריך להיות שלך, שלך. פעם ביקשתי מטום הנקס לקשר אותי עם איזה במאי שרציתי נורא לעבוד איתו, והוא אמר לי 'תניחי לזה, אם זה צריך לקרות, הבמאי הזה יגיע אלייך'". והנחת לזה?"כן, ברור. אם טום הנקס נותן לך עצה, הכי חכם זה לקבל אותה".
התפקיד שעשית ב"מלאכים ושדים" הניס אותך לליגה של הגדולות, לא?
"כן, יש תזוזה. זה העלה אותי ליגה, לטוב ולרע".
מה רע?"אני נלחמת היום על תפקידים בליגה אחרת, ומטבע הדברים זה נעשה קשה יותר".
על פי מה שקראתי, קיבלת מיליון דולר על התפקיד הזה."את לא הולכת באמת לשאול אותי את השאלה הזאת, נכון? כי אני לא מדברת על כסף, אני מאמינה שזה לא מביא ברכה. אני יכולה להגיד שכסף זה לא הדבר שמניע אותי, אבל נכון שזה הרבה הרבה יותר מפה".
אחרי שהגשמת כל כך הרבה חלומות, מה עוד נשאר?"אני רוצה נורא לכתוב תסריט טוב, שייצא ממנו סרט. אני גם רוצה נורא לעבוד עם וודי אלן או עם קלינט איסטווד, ואני מקווה שאוכל להגשים את זה לפני שהם יפסיקו לעבוד, כי הם באמת כבר מבוגרים".
* את הראיון המלא עם איילת זורר תמצאו בגיליון השבוע של "לאשה".
_____________________________________________________________________________________________________________________________
עוד לאשה:
- אהבה לא עיוורת: 25 תמרורי אזהרה בזוגיות
