טמירה ירדני עשתה עסקה מעולה בהחתמת נתן גושן,
כוכב הפופ העולה של השנה האחרונה.
>> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק
במשך שנה ארוכה שמענו על האלבום המתבשל של גושן בן ה־24 ובינתיים הוא ייצר לטדי להיטים עבור רוני דלומי, לירן דנינו ובועז מעודה - כולם כוכבים בחברת ההפקות של ירדני. אבל לאלבום השלם של גושן נאלצו עשרות אלפי המעריצים, ובעיקר המעריצות הצעירות, לחכות עד עכשיו. שלושה להיטים גדולים - "כל מה שיש לי", "איפה את" ו"גבולות ההיגיון" - חיממו היטב את הגזרה עם מאות אלפי צפיות ביוטיוב לחייל הקרבי לשעבר, ועכשיו כל מה שנשאר זה שאלבום הבכורה של גושן ייחטף מהמדפים וההופעות ימשיכו להיות להיט היסטרי.
עם זאת, בין הלהיטים מצטיירת תמונה קצת עגומה של תעשיית הפופ הישראלי, כמו גם הרדיו המקומי.
את האלבום של גושן הפיק לואי להב שהלך, כמו גושן, על הכי בטוח שאפשר. הבלדות הרבות באלבום קיבלו את אותו טיפול צפוי של גיטרות אקוסטיות וקלאסיות חמות, מלטפות והרמוניות שנשמעות מיושנות ומאוסות.
המהלכים ההרמוניים של שירים כמו "גבולות ההיגיון" מרגישים מוכרים מדי ומזכירים בלדות של שלומי שבת, עמיר בניון של לפני עשור ואפילו קצת דייוויד ברוזה. פתאום אפשר לשכוח שמדובר בבחור בן 24 בלבד (וזה לא נאמר לחיוב) ותוך כדי גם לשכוח שהאלבום של גושן יוצא בשנת 2011 ולא ב־1991. ההפקה, יחד עם הבלדות המנייריסטיות, רק מוכיחה שמשהו תקוע בשוק המוזיקה הישראלי, שוק סגור שנאלץ לייצר בלדות או להיטים ים תיכוניים בלבד כלהיטים רדיופוניים.
גושן כותב על הרס עצמי, על יחסים טעונים עם בת זוגו ועל חיבה לטיפה המרה בלילות בודדים, אבל ההגשה המוגזמת והבכיינית מזכירה לנו שהיינו שם כבר פעם, ואולי הגיע הזמן לצעוד קדימה גם באלבום המכוון כל כך לרדיו, למעריצי "כוכב נולד" וכמובן לנערות רגישות בגיל העשרה.
מצד שני, אין ספק שגושן והחבורה שסביבו יודעים בדיוק מה המעריצים שלו רוצים: את גושן הנאה והמסוקס בכל פריים. הבעיה של האלבום היא לא גושן, המוכשר כשלעצמו, אלא התעשייה שעוטפת אותו ואנחנו, צרכני הפופ הישראלי, שלא מעזים לבקש יותר.
ציון: 3 כוכבים
__________________________________________________________________________________________________________________________________________
עוד בפנאי פלוס:
- רון שובל מת לחזור לפסגה ומרחם על נינט
