אני יס־מן", אומר לי דוד לביא כשאני מנסה לסוכך על פניי מהרוח הקרה על גג גן העיר בתל אביב, ומכבה את הסיגרייה שלו. מוזר, לי הוא דווקא ממש לא נראה כמו יס־מן במהלך השתתפותו בעונה האחרונה של "כוכב נולד", אלא כמו אחד שהולך עד הסוף עם הבחירות המקוריות והעיבודים המיוחדים שהרביץ לאורך הדרך (מ"חזרה בתשובה" של מתי כספי ועד "הכניסיני תחת כנפך" שביצעה ריטה) ומפסיד לחגית יאסו בגמר, יש שיאמרו בגלל הבחירות הללו.

>> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק

התפיסה הציבורית של רוני דלומי, לעומתו, אחרת קצת. זה לא שהיא נראית יס־מנית במכוון, ובכל זאת דלומי עברה אינטגרציה מהירה ומרשימה לתוך מפעלות טדי הפקות, כולל אלבום הבכורה המצליח "קצת אחרת" שנהנה מניחוח לטיני מתוק ושני תוארי "זמרת השנה" ברצף, כל אלה בקושי שנתיים אחרי שהביסה את ולדי בלייברג ומיי פיינגולד בדרך אל תואר הכוכבת הנולדת של העונה השביעית.

ההיטמעות המטאורית הזו בתעשייה, ועוד כאשה הראשונה שמנצחת בתחרות מאז עונת הנינט והצעירה מבין הזוכים בכלל, החשידה את דלומי כמי שששה לציית למי שמנווט לה את הקריירה על חשבון האמירה האישית שלה. אבל לך תתווכח עם הקהל שחולה עליה או עם לביא, שמזדעק להגנתה בחירוף נפש בכל פעם שיש רמז לביקורת בדבריי.

הערב (רביעי) יופיעו שניהם במופע משותף בפסטיבל הפסנתר ה־13, שיימשך עד ה־27.11 במרכז סוזן דלל ובמסגרתו יופיעו גם קליברים כמו אביב גפן ואביתר בנאי, ארקדי דוכין ואפרת גוש. הרעיון לשיתוף הפעולה ביניהם (שימשיך למופע נוסף ב־30.12 בזאפה הרצליה) היה של דלומי.

"הופתעתי כשהגיעה ההצעה", דוד אומר, "אבל מאוד שמחתי וזה החמיא לי. אני אוהב מאוד את מה שרוני עושה, בעיקר את האומץ שלה להתנסות מבחינה מוזיקלית". "החיבור בינינו לא מובן מאליו וכל אחד מביא משהו משלו", מבהירה דלומי, ובזמן שהיא מדברת, מחייך לביא בממזריות ומזמזם, "כל הכרטיסים נמכרו מראש".

מרשים.

לביא: "היא זמרת השנה, אין שום שסיבה שזה לא יהיה ככה".

איך מחתנים בין הסגנונות שלכם? הם די שונים.

"אבל אתה עוד לא יודע מה הסגנון שלי".

אני מנחש, לפי הבחירות שלך ב"כוכב נולד". הכיוון שלך היה יותר אלטרנטיבי, ושל רוני יותר מיינסטרימי.

"טוב, האמת שכל מה שאמרת נכון, אבל תחשוב שנייה על האלבום שרוני הוציאה. הוא מראה כמה אקספרימנטלית היא יכולה להיות".

אקספרימנטלית?!

"כן, לעשות אלבום בסגנון לטיני זה לא מובן מאליו. אתה לא יכול לקרוא לעשייה כזו בארץ 'מיינסטרימית'. האלבום יצא מאוד אכיל ונעים, אבל עצם הרעיון הוא בעיני אקספרימנטלי. שנינו עוד מחפשים את עצמנו כאמנים, וסגנון הוא משהו שמתפתח אחרי שנים. השילוב בינינו מרגיש מעולה".

דלומי: "אני לא נעלבת כשקוראים לי 'מיינסטרים'. בעיניי זה לא עלבון. באופי שלי אני לא נישתית. רציתי משהו מאוד כיפי, משהו שיתחברו אליו כמה שיותר אנשים".

אתם צעירים, מצפים מכם למרוד קצת.

"אני לא רואה במרדנות דרך לעיצוב אישיותי. חלק מזה זה לחפש מה ששונה ממך, לא מתוך מרד אלא מתוך סקרנות ועניין. למרד אני עוד אגיע, אני חושבת".

לביא: "למה חשוב כל כך למרוד? למה רוני צריכה למרוד?".

כי מהות הרוק'נ'רול היא מרד, שבירה של מוסכמות.

"אבל רוני עושה פופ".

נכון. ואתה?

"אני חושב שעשיתי את זה, שמרדתי".

מתי?

"בגמר של 'כוכב', עם הביצוע ל'מבול' (של רונה קינן - י.ב). כולם אמרו לי לא לעשות את 'מבול' בשום אופן, בטח שלא בעיבוד הזה עם כל הפלצטים הצרחניים בסוף. יואב (צפיר - י.ב) אפילו אמר לי, 'אתה לא תזכה עם זה', ועניתי, ‘So Be It’".

ואיך הרגשת כשחגית יאסו זכתה? היתה אכזבה?

"ידעתי שהיא תזכה. יש כל מיני דברים שאומרים לך במהלך התוכנית, כמו שאם השופטים תומכים בך אז הקהל בבית פחות יצביע לך, כי הקהל בבית אוהב להציל אנשים בעצמו. לא יודע, לא התעסקתי בזה. פשוט עברתי מביצוע לביצוע והשקעתי בהם את כל מה שיש. זה כמו לקפוץ בנג'י פעמיים בשבוע. אני לא מרגיש אכזבה, ולמרות שיש תשעה מתחרים מהעונות של התוכנית שיגידו לך את אותו הדבר, אני באמת מתכוון לזה".

ואת, רוני? עדיין מרחפת על גלי ההתרגשות של הזכייה?

"אחרי הזכייה הרגשתי בעיקר לחץ, פחות התרגשות. הרגשתי שאני יוצאת לדרך שהתו הראשון בה הוא מאוד מכריע. לא היה דאון אחר כך, כי הייתי מאוד ממוקדת, כאילו אני במלחמה וחייבים לרוץ קדימה. היה שוונג והייתי צריכה לנצל אותו באופן כמעט מיידי. קל להתמסמס אם מחכים יותר מדי. לחץ הרגשתי רק בזמן התוכנית, לא אחריה.

"דוד בא הרבה יותר מגובש ממני בנוגע לטעם שלו ולדברים שהוא אוהב. כשאני הייתי צריכה לבחור שיר לבצע בתוכנית, זה היה היום הכי קשה בשבוע בשבילי, הרגשתי שזה נורא גורלי. האמת היא שהיתה לנו פסיכולוגית מדהימה, למתמודדים, שעזרה לי מאוד".

לביא: "גם לי היא עזרה, אבל לעומת רוני, לא יכולתי להימנע מדאון. אני כן בסוג של אנטי־קליימקס מתמשך, ואחרי התוכנית היה לי מחסום כתיבה נוראי. לפני התוכנית זה מה שהייתי עושה, יושב וכותב יום יום, ואחרי? כלום, כאילו זה נלקח ממני. אני מתאר שלתוכנית יש קשר למשבר הזה, כי במשך תקופה ארוכה הייתי חלק מאוד מינורי בתהליך היצירתי של השירים ששרתי, ומדהים כמה מהר מתרגלים לנוחות הארורה הזאת.

"זה משהו שאני צריך לנער ממני, להזכיר לעצמי כל יום שאני לא רק מבצע, וזה קשה, בשילוב עם קשיים רגשיים אחרים שנוחתים עליי אחרי כל הסערה הזאת. אם הייתי מגדיר את זה כדיכאון? כנראה שכן, אבל לא ברמה שצריכה להדאיג מישהו. יש לי תחושה שרק טוב יצא מזה. אמנותית כמובן".

איפה הייתם רוצים להיות עוד כמה שנים?

"אני לא חושב שאהיה זמר השנה או ששיר שלי יהיה שיר השנה".

דלומי: "אז אתה מטומטם".

לביא: "אני לא חמוד ולא כל כך יודע איך להיות חמוד".

דלומי: "אתה כן יודע".

לביא: "ואגב, רוני לא מתנהגת כמו שהיא מתנהגת כדי לשמר את התדמית של החמודה. היא באמת כזאת".

דלומי: "אתה חמוד".

* את הראיון המלא תוכלו לקרוא בגיליון החדש של פנאי פלוס

____________________________________________________________________________________________________________________________________________

עוד בפנאי פלוס: