וידוייה של עורכת אופנה

דבר האחרון שהייתם מצפים לשמוע מעורכת האופנה של שבועון הבידור הנחשב "ההוליווד ריפורטר" הוא שהיא כמעט עברה לגור בישראל בקיץ האחרון בעקבות ביקור של חודשיים. שנייה אחר כך היא מפטירה כבדרך אגב שהיא עומדת לאכול ארוחת ערב עם כריסטיאן לבוטן, מעצב הנעליים הכי נחשב בעולם, זה עם הסוליות האדומות. זה מה שמזמנת לי השיחה המפתיעה עם מרל גינזברג, שמתגלה כחברה טובה של מפיק העל מוטי רייף, וככזו שאוהבת לסיים את הלילה שלה בקנטינה, כאחרונת הציון ברוכיות.

גינזברג (יהודייה כמובן), האוחזת באחד התפקידים המלהיבים ביותר לעורכת אופנה שמתעניינת גם בבידור, היא מסוג האושיות שהלסת הלבנטינית נשמטת למקרא כל שורה ברזומה שלה. היא למשל, היתה זו שכתבה את ספר החובה "וידוייה של יורשת" יחד עם הגברת פריס הילטון והיא אפילו לא עשתה זאת בצללים, כנהוג בז'אנר, אלא זכתה בקרדיט כתיבה על הכריכה הרכה. היא שפטה בשתי העונות הראשונות של תוכנית הריאליטי "RuPaul's Drag Race", שבה מחפשת מלכת הדראג האלמותית רו פול את כוכבת הדראג הבאה, ויש לה אפילו עמוד מעריצים בפייסבוק.

כל זה, ועוד לא אמרנו כלום על תפקידיה כעורכת אתר האופנה Fashionrules.com, בעבר עורכת האופנה במגזין "W" וכתבת אופנה ובידור בכל מגזין אמריקאי המחשיב את עצמו, החל ב"הרפר'ז בזאר" וכלה ב"רולינג סטון". אחרי כל זה קל להבין מדוע כשראיינתי את גינזברג בטלפון, הרגשתי כאילו אנו בעצם מבצעות את אותו תפקיד, אלא שהיא עושה זאת בליגת האלופות ואני, ובכן, ברחוב המסגר המפויח. היא הולכת לארוחת ערב עם לבוטן ואני מוזמנת להשקות של נעלי נוחות בעלי גפה נשלפת. גינזברג השנונה התגלתה כאשת שיחה מקסימה, משעשעת, ידענית, אוהבת אופנה וניימדרופרית לא קטנה. בקיצור: גן עדן.

עם עבודת חלומות כזו, איך שקלת לזרוק הכל ולעבור לישראל?

"תאמיני לי, זה לא חלום. ועדיין לא הייתי ב'הוליווד ריפורטר'. הייתי בתקופה שחיפשתי משהו חדש לעשות, הגעתי לישראל והכרתי מלא אנשים והיו כמה אפשרויות עסקיות ואמרתי לעצמי, 'קחי סיכון'. החלטתי לעבור, אבל זה לא קרה. אני כבר לא ילדה ויש לי קריירה גדולה בעיתונות באל.איי ובניו יורק ונהניתי ממה שאני עושה, אבל בנקודה מסוימת את מבינה שזה לא הכל בחיים".

היה גבר ישראלי מעורב בסיפור?

"היה עניין כזה, בהחלט".

תמיד יש. ואם היית עוברת, מה היית עושה כאן?

"אולי מעבירה קורס בשנקר, וגם הייתי בפגישות במטרה לייצר ליין של בגדים תחתונים, אבל זה לא קרה מכיוון שטסתי חזרה וקיבלתי את הג'וב הזה ונהייתי עסוקה בטירוף, אבל אני עדיין רוצה לעשות את זה".

מה חשבת על האופנה הישראלית?

"באתי לשנקר, שהוא בית ספר מעולה, וראיתי שם עבודות מדהימות ומלאות דמיון. הלכתי לשם לשבוע ונשארתי חודשיים. באתי עם הבגדים האמריקאים שלי והעקבים, אבל נהיה חם יותר ויותר אז הלכתי לדיזנגוף וקניתי דברים ממש חמודים. אני אוהבת את הנעליים בישראל יותר מאשר באמריקה. בניו יורק ובאל.איי כולן נועלות סטילטו, וזה לא נוח ועדיין איכשהו הצליחו לשכנע את האשה האמריקאית שזה מה שהיא צריכה לנעול, שהיא לא סקסית אחרת.

"בתל אביב מצאתי נעליים נוחות במראה וינטג'י, הגיוניות, עם עקבי חמישה סנטימטר, מקסימות ונשיות. בארצות הברית כשמדברים על ישראל, מדברים על כמה הישראלים נהדרים ומצחיקים והאוכל משגע, אבל לא מדברים על האופנה הישראלית ועל עיצוב ואמנות. כשחזרתי וסיפרתי לאנשים על מה שקורה בעולם האופנה הישראלי, לא היה להם מושג".

גינזברג, בת 50 וקצת (אשה אמיתית תמיד שומרת על מסתורין באשר לגילה), יודעת לנקוב גם בכמה שמות של מעצבים מקומיים. "אני מתה על דורין פרנקפורט", היא משתפכת. "גם מירית ויינשטוק נהדרת ואדם מעניין, ואהבתי את המראה הכללי השיקי של הבגדים שלה, ויוסף, אפילו הייתי בתצוגה שלו, היה אקזוטי ומעניין. אבל באופן כללי אנשים בישראל מתלבשים מאוד קז'ואל".

גינזברג עלתה על הבעיה העיקרית של הישראלים: כשהם מתלבשים בבוקר הם חושבים, "האם זה יהיה נוח?" ולא, "האם צוות צילום מתחבא בארונית שלי במשרד וממתין לצלם אותי?". אצל גינזברג המצב קצת שונה. "אני נוטה להפריז בלבוש. אני מכירה כמה עיתונאיות בידור שלובשות מכנסיים וחולצה או חולצה וסוודר ללא מייק־אפ, והן מאוד רציניות. אני, כמובן, ההפך. יש מעצבת ניו יורקית שאני מאוד אוהבת, מריה קורניהו, אני לובשת גם דריס ואן נוטן, מארני ובלאנסייגה".

"שתינו יודעות שאופנה ופרסום זה לא קשור למה נשים באמת לובשות, אלא כדי לייצר תשומת לב. העובדה שאנחנו מדברות עליהן עכשיו אומרת שהן הצליחו ליצור אימג' חזק וזכיר. היילי סטיינפלד היא לא דוגמנית מהממת, אבל היא פרצה מאוד חזק, ובעניין מיו מיו, שכרו לקמפיין שלהם שנה אחר כך דוגמנית בת 35".

את חושבת שזה טוב לשחקנית להיות מקושרת לעולם האופנה או שזה פוגע בתדמית האיכותית?

"זו נקודה טובה. כמה מהנערות האלה שמתעסקות המון באופנה, כמו קייט בוסוורת, הן מסתובבות עם קארל לגרפלד ומארק ג'ייקובס, לובשות את הבגדים הכי יפים ונמצאות כל הזמן על השטיח האדום, אבל הן לא באמת עובדות, ובטח לא נלקחות ברצינות. דיאן קרוגר יפהפייה ולובשת בגדים מדהימים ויש לה ציצי נהדר, אבל מתי לאחרונה היא עשתה סרט? היא לא שחקנית רצינית, היא סלבריטי".

איך נראית העבודה במגזין בידור מסדר הגודל של "ההוליווד ריפורטר"?

"מהרגע שאני קמה בבוקר אני בפאניקה. קונה קפה ענק בסטארבקס, הכי גדול שאני יכולה לשאת, ובבוקר יש לנו ישיבה שאסור לאחר אליה. אם את מאחרת, מעירים לך.

"בישיבות האלה מדברים על רעיונות לכתבות, אם זה לאתר האינטרנט או למגזין המודפס. באותו זמן אני בבלאקברי שלי כי אני מקבלת הרבה ידיעות לעיתונות. אני כותבת בלוג אופנה באתר של העיתון, יש לנו שישה מיליון קוראים באינטרנט, ויש את המגזין שפונה לכולם, אבל בעצם מיועד לאנשים בתעשייה. למגזין אני כותבת טור שנקרא 'Rambling Reporter', זה לא רכילות כי זה על הברנז'ה, אלה אייטמים ואנקדוטות על הנעשה מאחורי הקלעים".

כמו למשל?

"למשל הסדרה 'שובר שורות', מקרינים אותה בישראל? אני מתה עליה. קיבלתי טיפ לגבי מה עומד לקרות בפרק הסיום וראיינתי את כל הקאסט".

כעורכת אופנה לעורכת אופנה, אני מרגישה שהשיחה בינינו כאילו לא התקיימה באמת אם לא נרכל קצת על מה לובשות הכוכבות, והפעם מבלי ששמותיהן של אפרת גוש ויובל שרף ייזרקו לקלחת.

אזרוק שמות של כוכבות ותגידי לי מה דעתך על הסטייל שלהן: אנג'לינה ג'ולי?

"אני מכירה את האשה שעושה לה סטיילינג, אני חושבת ששתיהן יחד עושות עבודה מעניינת, כי אנג'לינה היא אולי השחקנית היחידה שכשאתה מסתכל עליה אתה לא חושב על השמלה אלא על כמה היא מהממת. השמלה תמיד משנית לפנים ולגוף שלה וזה הישג מדהים. יש לה סטייל עקבי שהוא מאוד היא, דהיינו פשוט, מודע לגוף אבל לא מוגזם, בצבע דרמטי ומאוד שיק, לעולם לא סקסי מדי. היא לא לובשת לנוון או דברים קיצוניים אלא ורסאצ'ה ואלי סאאב ורק מה שנכון לה".

וג'ניפר אניסטון?

"יש לה את השיער שלה, גזרה נפלאה, היא לא נראית רע. אני פשוט לא חושבת שאופנה זה הקטע שלה. היא פשוט מתלבשת כדי להבליט את הנכסים שלה, ואני מעריכה את העובדה שהיא לא מתאמצת מדי".

זה אומנם הכי לא קול וגם קצת לא מעודכן להזיל ריר על פריס הילטון, אבל בכל זאת, לא בכל יום מדברים בטלפון עם האשה שכתבה את ספר העצות לחיים בלונדיניים במיוחד מאת היורשת המחומצנת. גם אם לא קראתי את הספר (הייתי באמצע "האחים קרמזוב", אפשר להאשים אותי?), ויז'ואלס של פגישות הנערכות בחדרי ורודים בעלי טפט יהלומים וכוסות שמפניה מקריסטל ממלאים את מוחי ולא עוזבים.

"הייתי עורכת במגזין 'W' ועזבתי אחרי 11 שנה כדי לכתוב פרילאנס, בעיקר כי רציתי לכתוב ספרים. מגזין 'סבנטין' ביקש שאעשה כתבת שער על פריס הילטון, וזה עוד לפני ש'החיים הפשוטים' (הריאליטי של פריס וניקול ריצ'י - א.א) שודרה בכלל, אז חשבתי, 'אנסה למצוא משהו נחמד להגיד עליה'. פגשתי אותה והיא היתה קצת שחצנית, וכתבתי כתבה חצי מפרגנת. אבל לה ולי יש חבר משותף, צלם, והוא התקשר אליי ואמר, 'יש לי המון תמונות של פריס ואני חושב לעשות מעין ספר צילומים של פריס, והיא אהבה את הכתבה שעשית, אז אולי נעשה את זה יחד?'.

"זה לא היה ביג דיל וזה אמור היה להיות ספר תמונות עם מעט טקסט, ואז יצאה קלטת הסקס וזה כמובן שינה הכל. פתאום כל הוצאה אפשרית היתה מעוניינת בספר, ואז במקום ספר תמונות זה הפך יותר למילולי וסנסציוני. רציתי לעשות ראיונות איתה, אבל היא הרגישה ששעתיים איתי זה מספיק, אין לה ראש לזה. אני רציתי לדעת המון פרטים והיא, זה פשוט לא היה הקטע שלה".

אז איך כתבת את זה אם לא היתה לה סבלנות להיפגש איתך?

"בואי נגיד שהיה לי חופש יצירתי. נפגשנו כמה פעמים בבית שלה, פעם אחת נסעתי לטקסס כי היא צילמה שם את 'החיים הפשוטים'. בסך הכל היא די נורמלית, אני מבינה שזו מילה מוזרה להשתמש בה בקשר אליה".

הפכתן חברות?

"חברותיות, הייתי אומרת. כשאנחנו נפגשות אנחנו מתחבקות ושואלות מה נשמע, אבל האם אני קופצת אליה הביתה? לא".

איך היה לשפוט בתחרות הדראג של רו פול?

"כשהמפיקים פנו אליי בקיץ 2008 ואמרו לי שרו פול מבקש להיפגש איתי - הופתעתי. תמיד ידעתי שהוא אדם מדהים, וחשבתי לעצמי שזה לא הפרויקט הנכון עבורי, אבל זה לא יהיה מנומס לא לפגוש אותו. אז נסעתי לניו יורק ופגשתי אותו והוא היה כל כך מדהים לא בדראג, איש אינטליגנטי, קורע מצחוק, מלומד, מבריק וסקרן, וחיבבתי אותו כל כך שלא היה אכפת לי אם יחשבו שזו בחירה מוזרה בשבילי, הרגשתי שזה עשוי להיות מעניין. וזה היה. חוויה מדהימה. אנשים לא מכירה את חיי הטרנסג'נדרים. הפכתי לחברה של רבים מהם".

למדת מהם משהו על נשיות?

"כן, נשים לא חושבות על להיות נשיות, הן מנסות להתפרנס ולעבור את היום. האנשים האלה חושבים על זה כל דקה, הם עובדים כל כך קשה להיות נשיים. הכל מוגזם, הם פשוט אוהבים את הנשיות כל כך, וכאשה זה גורם לך להבין, 'וואו, זה באמת להיט'".

מה בדיוק את עושה בשבוע האופנה?

"הסיבה שבגללה אני באה, וזו הסיבה שבגללה הגעתי לישראל בפעם הראשונה, היא שהפכתי לחברה של מוטי רייף שהיה שכן שלי באל.איי. עבדתי על פרויקט שהוא היה קשור אליו, הכרנו והפכנו לחברים טובים מאוד מהר, ואז אמא שלי נפטרה והוא אמר לי, 'את צריכה לבוא לישראל. אמא שלך היתה רוצה שתבואי', והוא סידר את זה שאבוא ללמד קצת בשנקר, וכששהיתי פה הייתי אצלו. חזרתי בחג המולד והייתי אצלו שוב. אז רוב הזמן אבלה איתו ועם חבריו".

אז אני לא דואגת לך.

"להסתובב עם מוטי בתל אביב זה כמו להסתובב בהוליווד עם ג'ורג' קלוני. אי אפשר ללכת כי אנשים ניגשים אליו כל הזמן. אני אוהבת ללכת בסוף הלילה לקנטינה ולשתות את המשקה הזה, כמו פרנו, אוזו, עראק עם..."

עראק עם אשכוליות?

"כן, עם אשכוליות. לא שותים את זה כאן. אני מתה על זה".

____________________________________________________________________________________________________________________________________________

עוד בפנאי פלוס:

• מה השמועה הכי הזויה שהתפרסמה על דניאלה פיק?
• קירסטן סטיוארט מספרת איך זה להיות בהריון מערפד
• סטיבן שפילברג מגשים חלום עם הסרט "הרפתקאות טינטין"